פעם, לפני שנים רבות, כאשר חצי פתח-תקווה הייתה נטועה בעצי פרי הדר שהניבו תפוזים בשם "ולנסיה", איש לא חשב שיבוא יום ודווקא מכבי חיפה, הקבוצה הכי גאה בישראל, תגיע שוב לאם המושבות ותזכיר נשכחות. תחת הרושם של ההגרלה המרגשת מול הקבוצה הספרדית העונה במקרה לאותו שם, הציגה מכבי חיפה קבוצה שכל קשר בינה לשם המועדון מקרי ביותר. לא התבוסה הקשה, שיכלה להיות גבוהה בהרבה, צריכה להעיק על לבם של השחקנים, כמו צורת המשחק שלא הוסיפה להם מעריצים רבים.

חיפה לא שיחקה גרוע, היא לא שיחקה בכלל. גם לו המאמן רוני לוי היה מורה להם לשחק הפוך, כלומר כל כך חלש, ספק גדול אם היו מצליחים לממש את ציפיותיו. אז נכון שלפתח-תקווה יהיה כעת "יום עצמאות שני", אחרי שהשתחררה מעולן של 11 שנות בצורת מניצחונות מול חיפה ( 33 משחקי ליגה) אבל מי שלא ישכח את ההקפות השניות בשמחת תורה, אלה כדורגלניה המנוסים של נציגת ישראל באירופה שספגו הערב מכה קשה ביותר ליוקרתם. בכל משחק ישנו שחקן תורן שאינו מציג את מלוא יכולתו. קורה, בסך הכל מדובר בבני אדם, אבל כאשר היכולת הירודה עוברת כחוט השני בין כל השחקנים ומערכי הקבוצה, סביר להניח שהייתה סיבה טובה לכך. בכל מקרה, עד שחיפה תסיים ללקק את פצעיה המוגלתיים ממשחק זה, לא יזיק לה להצדיע ל"קטנה" המלבסית שלא האמינה שתיתקל ביכולת ירודה של ה"כבשה השחורה" שלה. המאמן הפתח-תקוואי פרדי דוד עשה היטב שיעורי בית ערב המשחק. למד משהו ממריאן פושניק, מאמן פובליקום. ברבע השעה הראשונה חובה לעצור את חיפה במרכז המגרש, ללחוץ את מגיניה, לא לאפשר לג`ובני רוסו ועידן טל תנועה שוטפת, ואם אפשר גם לבעוט ברגליים, מבלי שהשופט ירגיש, לא נורא. כל האמצעים כשירים. בסלובניה זה עבד 60 דקות, באם המושבות הספיקו 17 בלבד. אחרי שטומיסלב ארצג כבש את הפנדל, חיפה התפרקה לרסיסים, הפגינה משחק מרושל והתחילה במיפגן של צבירת 6 כרטיסים צהובים, ולקינוח "אדום" לבריטס. עד כדי כך החיפנים היו עצבנים ולא מרוכזים.

כאמור, שחקני מכבי חיפה לא הגיעו למשחק. כשהחליט המאמן רוני לוי, להמר על ההרכב שסחט תיקו בסלובניה, מן הסתם חשב על מחצית השעה האחרונה שם. חיפה שטפה את המגרש, דרסה כל מה שזז וחזרה מפיגור משמעותי. אלא שחניכיו הכינו לו הפתעה מרה. מי לא היה גרוע? אבישי ז`אנו לא יקטלג את המשחק הזה באלבומו האישי. כל כך נרפה, כל כך בלתי מדויק, כל כך חדיר. וביום שכזה, גם "נדבק" לו שער עצמי מוזר שהוסיף להרגשה המזופתת. או הבלם אלון חרזי שנכנע פעם אחר פעם לפריצותיו הסוחפות של ארצג הקרואטי, הטוב מבין חמישה ששיחקו. בעיטת העונשין שגרם לה הבליטה את חוסר יכולתו לבלום שחקן צעיר ממנו. ואסור לשכוח, חרזי היה פעם בכיר אצני הכדורגלנים. גם אריק בנאדו העצבני ואדורם קייסי לא הוסיפו שקט לניר דוידוביץ שלא היה אשם בשום שער שספג. והוא עוד הציל. ה" טרגדיה" של הקבוצה התרכזה בחוליית הקישור, תפוח האדמה הלוהט של הקבוצה. איפה היה ג`ובני רוסו הנפלא שהסתבך שוב ושוב בכדרורים מיותרים, מבלי לשים לב ששומרים עליו בצבת. מה קרה לעידן טל הנייד שהרשים מתחילת העונה ? צל של עצמו. רוני לוי עשה עמו חסד כשהחליפו חצי שעה לפני הסוף. גם מיכאל זנדברג ודאי נהנה יותר לצפות בחבריו לשעבר מאשר לשחק בצד המפסיד. תעלומה אופפת את משחקו של חורחה בריטס. השחקן המצוין הזה לא הזכיר לנו את יכולתו. מאוד עצבני, מאוד לא מדויק, מכדרר ללא תכלית, עד שבאחת הפעמים הפסיד כדור באיזור מסוכן ממנו התפתח השער השלישי של פתח-תקווה. תסכולו הגיע לשיא בדקת הסיום כשהורחק בגלל עבירה מיותרת. מסוג העבירות שמנשה משיח לא שם לב אליהן בתחילת המשחק. דנטה לופז נעלם הפעם לחלוטין ואיש, ובעיקר שחקני פתח תקווה, לא שם לב שהוא משחק. יניב קטן שיחק חלש אבל הוא יזכור את התאריך הזה בזכות שער הכבוד, נאה לכשעצמו, שהסיר מעליו את ה"נאחס". מאז דצמבר 2002, בדיוק לפני עשרה חודשים, כבש את שער הליגה האחרון.

המעניין הוא ששחקני פ"ת לא נאלצו כלל להתאמץ בכדי לנצח בקלות את היריבה העדיפה "על הנייר". השוער רפי כהן ודאי לא חלם על מצב בו לא ייאלץ לזנק ולו פעם אחת לכדור מסוכן. את השער של יניב קטן לא יכול היה למנוע, אבל בשעה וחצי קטף רק כדורי גובה בלתי מסוכנים. במחצית הראשונה הייתה הרגשה שחיפה לא הולכת ללקק דבש. ה"כחולים" גיששו, בדקו את הדופק אצל ה"ירוקים" ומצאו קבוצה במצב חרדתי מתקדם. כך יכול ארצג (8) לבעוט החוצה ולתקן עצמו כעבור תשע דקות. הוא פרץ כסופה לתוך הרחבה, הגיע לקו הרוחב וזכה ל"איפון" מאלון חרזי שהתקשה להדביקו. פנדל, וארצג מטעה את דוידוביץ כדי לעשות 0:1 שלא ריגש עדיין איש. גם באר שבע חשבה לנצח. איפה ההתקפות של מכבי חיפה? אבדו אי שם ועקבותיהן נעלמו. יניב לוזון (31) עמד במצב הבקעה ונכשל מול השוער החיפני ובדקה ה- 36 מסירת רוחב של ארצג ואבישי ז`אנו, במהלך שכולו טעות במיקום דחק חזה והכניע את דוידוביץ- 0:2 במחצית. כאן כבר הזכירו את נס פובליקום.

המחצית השניה לא היטיבה עם חיפה. גם לא החילופים. באדיר וברדה נכנסו, בריטס המשיך לכדרר בנחת עד שאוסיבוב גזל ממנו את הכדור (66) ושלח כדור יפיפה לרשת העליונה של חיפה- 0:3 וכאן כבר החלו להאמין שהסנסציה תושלם. בדקה ה- 72 שביב של תקווה. ברדה פרץ והוכשל. 17 מ` מהשער ויניב קטן מעגל בעיטה לקורה השמאלית ולרשת- 1:3 ומי שחשב שהשער ימריץ את חיפה, לא ראה את הדקות האחרונות. המקומיים החטיאו עוד שלושה מצבים נוחים ושמחת בית השואבה של המלבסים כללה זינוקים ספונטניים על הדשא. הגיע להם לנצח, ובצדק. רק הקלות הבלתי נסבלת לא מובנת. כאב ראש רציני לרוני לוי. הרכב הפועל פתח תקווה: רפי כהן, ברק בכר, איגור טומאצ`יץ`, אבי יחיאל, עבד רבאח, מריו אוסיבוב, ארז אליאב, יניב לוזון ( הוחלף ע"י מנור חסן בדקה 59), לירון זרקו ( הוחלף ע"י דוד רצאבי בדקה 72), מילנקו קובאצ`יץ`, טומיסלב ארצג ( הוחלף ע"י שלומי אדרי בדקה 84)

3 - 1