אסור למכבי חיפה לשחק מול מכבי פתח תקווה באצדיון רמת גן. אחרת אין הסבר מדוע, בכל פעם שהשתיים מופיעות זו מול זו, ידה של המלבאסית ה"קטנה" על העליונה ועוד היא מנצחת בקלות. לפני ארבע שנים היא הביסה את חיפה 1:4 וכעבור שנה העיפה אותה בחצי גמר הגביע 2:3 אחרי שחיפה כבר הוליכה 0:2 עד חמש דקות מהסיום. והיום אותו מקום ושוב תבוסה קשה שמחקה לחלוטין את החיוך הרחב שהיה נסוך מאז הניצחון על בני יהודה ביום ראשון האחרון. גם צורת ההפסדים ראויה לתשומת לב. בגמר הטוטו הנורא ההוא, חיפה ספגה צמד שערים בשמונה הדקות הראשונות, בחצי הגמר צמד בחמש דקות הסיום ובגמר הנוכחי, צמד שערים בעשר דקות נוראיות, מיד עם פתיחת המחצית השניה. שווה בדיקה פסיכולוגית.

איש לא ציפה שמכבי חיפה, מוליכת הטבלה, תושפל כל כך. בסך הכל, למעט ג`ובני רוסו, כל השאר שיחקו והלהיבו מול בני יהודה. עם כל הכבוד, גם אם רוסו הוא הברומטר של הקבוצה, עדיין אין זו סיבה מספקת לבעוט רק שבעה כדורים לשערו של אוהד כהן, שוער המנצחים. לעומת זאת, מחזיקי גביע הטוטו החדשים שנטלו מחיפה את התואר היחיד מהעונה שעברה, בעטו לשערו של ניר דוידוביץ לא פחות מ- 25 כדורים (!!) מול ההגנה שנחשבת בליגה לטובה והיציבה ביותר. העורף החיפני בו נראו פרצות גם במחצית הראשונה, בה היה לחיפה יתרון ברור במרכז השדה, נכנע כליל ב- 45 הדקות האחרונות. אלמלא השוער דוידוביץ אפשר והתבוסה הייתה קשה ביותר. חיפה אפילו לא סיכנה פעם אחת את שער פ"ת במחצית זאת. קשה להסביר את הבדלי הרמות העצומים בין שתי המחציות. בראשונה ראינו חיפה בטוחה. אמנם, ההגנה נראתה כבדה ואיטית, אבל המגינים ז`אנו וקייסי עלו לסייע להתקפה שנעלמה מול המשחק הממושמע והמסודר של מכבי פ"ת. הפעם הקישור איכזב מאוד. אלבס הברזילאי היה קרן האור היחידה. בעל בית למחצית אחת. חילץ, מסר וניסה לעזור לחלוצים הנרפים. בהמשך נעלם ונראה רק ברדת השחקנים מהמגרש. כל השאר, מיכאל זנדברג, שי בירוק וואליד באדיר היו צל של עצמם. לא עזרו להגנה ולא להתקפה. וזו שוועה לעזרה, כי גם ברדה כמו קטן, לא הזכירו ולו במשהו את יכולתם הגבוהה מול ה"זהובים". כניסתם של ג`ובני רוסו, דקל קינן והצ`כי החדש, פאבל זאבדיל לא שינתה מאומה. היא השיגה את ההפך הגמור. שליטת פ"ת הפכה מוחלטת יותר.קשה ואסור לשפוט את זאבדיל לאור שלושים הדקות בהן שיחק. חבל שאת חבלי הקליטה עבר במשחק הכי גרוע של חיפה. יש איזה ארומה באם המושבות שמרדימה את חיפה דווקא כאשר היא משחקת השנה מול שתי הנציגות שלה ?

מנגד, לפתח תקווה יכול משחק כזה, בעיקר לאור יחסי הכוחות הבולטים במחצית השניה, מנוף לקראת המשך משחקי הליגה. חניכיו של רוני לוי יצטרכו להוכיח שמדובר בתקלה זמנית. חוליית הקישור של גיא לוזון כלל לא נראתה במחצית הראשונה. הכדור עבר מההגנה לאין התקפה שלה ומסתבר שהכל נראה אופטי בלבד. כי לצד הזדמנויות מסמרות שיער של חיפה (זנדברג ובירוק), ניתנו לסלים טועמה, אסי משיח ושלו מנשה לא פחות מצבים טובים. הגנתה מאוד יציבה ואיתנה, בראשותם של מורד מגמאדוב ותומר בן-יוסף. צמד המגינים, איסמעיל עמר וקובי גנון מירר את חיי ברדה וקטן ולא נתן להם מרחב מחיה. בכל מקרה, גם בפ"ת לא האמינו שאחרי מחצית עקרה משערים, המערך החיפני יקרוס כמגדל קלפים והשאלה לא תהיה מי ינצח אלא כמה.

בדקה השניה עמד מונטניירו על סף הבקעה. האגף השמאלי הופקר, בנאדו עשה "לופט" והחלוץ שעט מימין ומול דוידוביץ בעט מעל לשער. אסי משיח (6) שיגר כדור מ- 16 מ` שפגש את ידו של השוער החיפני וממנה למשקוף ולקרן. רק בדקה ה- 16 הגיעה תגובה חיפנית. אלבס מסר נפלא למיכאל זנדברג שנותר חופשי באגף שמאל, אך את בעיטת היעף שלו קלטה הקורה. חלפו שתי דקות ושער חיפה ניצל בנס מהבקעה. טועמה הגביה למרכז הרחבה, כל שחקני חיפה קפאו והתבלבלו ומונטניירו בעט מקרוב לרגלו של דוידוביץ שהפעיל את החושים החדים שלו. גם בדקה ה- 27 ( שמים לב ? חיפה שלטה ויריבתה סיכנה!) היה טועמה, האיש שהפסיד אשתקד את הגביע לחיפה, במדי הפועל תל אביב, המסוכן ביותר. כדור שהרים מצא את דוידוביץ טועה וסרסור נגח החוצה לנגד עיני ארבעה מגינים חיפנים משתאים. על סף סיום המחצית הראשונה (41) יכול היה שי בירוק להוריד את קבוצתו לחדר ההלבשה עם יתרון. ברדה שלח לו כדור בחצי גובה ושי, שמבקיע בקלילות כשהוא נכנס כמחליף, נגח מ- 5 מ` היישר לרגליו של אוהד כהן.

בפתיחת המחצית השניה נראה היה שהמשחק יסתיים ביתרון של שער לכאן או לכאן. מקסימום. לשטפון כזה לא פילל גדול האופטימיסטים. והוא הגיע בצמד. לראשונה שער מוזר. טועמה שלח את סרסור לעימות מול דוידוביץ, השוער בלם אבל לא עצר. סרסור שלח רגל קדימה והכדור התגלגל לכוון השער ולדוברובין, שנכנס חמש דקות קודם לכן נותר רק לדחוף אותו פנימה- 0:1 לפ"ת. שלוש דקות אחר כך והשני ברשת. איסמעיל עמר הגביה מימין, אריק אג`יפור נגח רע מאוד ובתוך הרחבה ניצב שלו מנשה ששלח בשלווה לפינה השמאלית- 0:2 שסימן את מחזיקת הגביע הבאה. סרסור (56) עוד הספיק להחטיא שער בטוח מול דוידוביץ וגם שלו מנשה הגיח מימין ואת בעיטתו עצר דוידוביץ. זה היה יותר מדי עבור רוני לוי. הוא ערך חילוף משולש. רוסו, קינן וזאבדיל פנימה, ז`אנו, באדיר ובירוק החוצה. בנאדו הוסט לעמדת המגן הימני, לראשונה בחייו, וההגנה הירוקה נראתה מלאת חורים. פ"ת לא שמה לב לחילופים והמשיכה בשלה. דוידוביץ ניצח שוב בעימות מול מנשה (66) אבל בדקה ה- 77 גם הוא הרים ידיים מול שער נפלא . טועמה, הטוב במגרש, מצא פירצה ושלח את אבי תקווה שלא התקשה לדלג מעל דקל קינן, מסירה לרוחב ועומר גולן, עוד מחליף מוצלח, הרשית מקרוב- 0:3 מוחץ. מה נותר לחיפה לעשות ? להתפלל שלא יסתיים יותר גרוע. וזה כמעט קרה. בדקה ה- 88 הגיע אבי תקווה לעימות מול דוידוביץ ובעט לרשת החיצונית. עוד מחליף שכמעט וכבש. את חיפה כבר לא עניין כלום. התבוסה הושלמה, שחקניה מיהרו לקבל את המדליות ואפילו לא המתינו לראות כיצד מורד מגמאדוב מניף את הגביע. את התמונה הזאת הם כבר הספיקו לראות לפני ארבע שנים... הרכב מכבי פתח תקווה: אוהד כהן, איסמעיל עמר ( הוחלף ע"י עומר גולן בדקה 61), מורד מגמאדוב, תומר בן-יוסף, קובי גנון, מנשה שלו ( הוחלף ע"י אבי תקווה בדקה 76), אסי משיח, סולי צמח, סלים טועמה, רוביל סרסור ( הוחלף ע"י גל אלברמן בדקה 59), רובינולסין מונטניירו ( הוחלף ע"י סטניסלב דוברובין בדקה 46).

3 - 0