אם חסרו לרוני לוי, מאמן מכבי חיפה, צרות על הראש הוא קיבל אותן בגדול היום (ראשון) באם המושבות. כעת יהיה לו קשה יותר לנתח את אירועי ההדחה המאכזבת מגביע אופ"א. אמנם, מכבי פתח תקווה אינה דומה בכלום לדנייפרופטרובסק ( רק בצבע החולצות הכחולות במשחק הראשון) ועוד כשהיא עדיין המומה מהחמישיה שספגה בהולנד, אך בכל מקרה, כל משחק נגד המלאבסים מועיד קושי גדול. הערב היה לחיפנים קל יותר לנצח. הניסיון העצום שרכשו באירופה מועיל להם, גם כאשר במזוודותיהם מטען עודף של שברון לב. שנית, כל השחקנים ניצלו עד תום את כושרם הגופני המצוין ואת יתרונם הטכני כדי להרגיע את חניכיו של גיא לוזון שהגיעו למשחק במטרה דומה לזו של הירוקים, למחוק את חרפת יום חמישי השחור.

צחוק בצד, עם כל יתרונה הברור של חיפה, דווקא למארחים היו הזדמנויות טובות יותר להבקעה. גם ניר דוידוביץ "הפריע" וגם אלברמן וגולן החטיאו מקרוב. חיפה לעומתם, בעטה הרבה יותר לשער, בדרך כלל מחוץ לרחבה. גולת הכותרת של הניצחון היה משחק ההקרבה של שחקני חיפה. איש מהם לא פטפט יותר מדי אחרי השיבה מאוקראינה. אחרי הפסד מרגיז, בחיפה תמיד ממתינים למשחק הבא כדי לפרוק מתחים. המושג "מלחמה" אינו שגור בדרך כלל בלקסיקון של הקבוצה הכי התקפית בכדורגל הישראלי. היום היה לו ערך מוסף. כל עשרת שחקני השדה הפגינו אחריות גדולה, התנפלו על הכחולים שניסו להשתחרר מצבת של שניים-שלושה שחקנים, ללא הצלחה, ולבסוף הותשו וספגו.

משחק ההגנה של חיפה היה מצוין. השוער ניר דוידוביץ נבחן תחת זכוכית מגדלת וכולם עסקו בשאלה אם השוער הלאומי במשבר. רק דוידוביץ לא התרגש מהכותרות השליליות. כמי שעבר כמעט הכל בכדורגל, האמין בעצמו ובמעט המקרים בהם נדרש להתערב, עשה זאת כמו גדול. אם למאמן הלאומי, אברהם גרנט, שישב ביציע, היו איזה מחשבות באשר לאיוש אפודת השוער לקראת המשחק נגד שוייץ בשבת, יש לו סיבה טובה להישאר רגוע. צמד הבלמים, ווסקלי גונזאלבס ואריק בנאדו שכשלו לפני שלושה ימים, הפגינו משחק מעולה. כל מה שזז לידם שותק ללא בעיות. רק פעם אחת התמהמהו וחיפה כמעט ואיבדה את יתרונה. חיים מגרלשווילי ממשיך לגלות שיפור ביכולתו. על עזרתו להתקפה אין עוררין, הפעם הצטיין במשחק ההגנה, בסגירות ובקריאת מסירות היריב שחשב שמצאו פראייר אך חיש קל שינו את קו מחשבתם. אורי אוזן ממשיך להתאקלם. הבחור שקדן ןעקשן, רק חבל ששום הגבהה שלו אינה מצליחה לעבור את ראשו של המגן הנגדי הראשון. את זה אפשר לתקן.

חבייאר דירסאו עשה עבודה הגנתית מעולה. הבחור הברזילאי רץ ללא ליאות, מחלץ כדורים רבים ומעבירם במהירות להתקפות נגדיות. ואליד באדיר כבר ידע ימים טובים יותר ולא במקרה הוחלף בתחילת המחצית השניה. משחק טוב מאוד הפגינו רביד גזל ומיכאל זנדברג. אם מותר לשני שחקנים מסגל הנבחרת הלאומית "מחליפים", אז השניים הקטינו במעט את חסרונם של ג`ובני רוסו ועידן טל. גזל הוסט לאגף הימני וגוסטבו בוקולי, שמשחק בעמדה זו בדרך כלל, עבר למרכז המגרש לסייע ליניב קטן. כאמור, גזל שיחק היטב כמו זנדברג שהוכיח, ולא רק בגלל השער הנאה שכבש בנגיחה, שהחלים לחלוטין מפציעתו הטורדנית. עוד כאב ראש לרוני לוי.

הטובים בחיפה היו יניב קטן ובוקולי. לא צריך להיות נביא כדי להבין שכדורגלן העונה ייבחר מבין השניים הללו. גוסטבו ( אנרג`ייזר) בוקולי מהווה תופעה מרנינה בנוף הכדורגלנים הזרים ששיחקו בארץ. לא במקרה, רובם מרוכזים בעברה של מכבי חיפה. אם יספרו לכם אחרת, תתחילו לספור בעצמכם. לאורך כל 90 הדקות הוא נע ככספית, מחלץ כדורים בהגנה ומיד נמצא בהתקפה והפרס שקיבל, שער נפלא ואופייני לו. כל כך קטן וכל כך גדול. בדיוק כמו יניב קטן. חשבנו שאחרי המופע החלש באירופה, תימשך הצניחה בכושרו ומסתבר שזאת היתה ירידה לצורך עליה. הוא חזר ללהטט, לחלוף על פני מגנים בקלות, לבעוט ולבשל ובקיצור, קטן גדול.

רוני לוי שבטח בשחקניו, גם ברגעים קשים, ניהל את המשחק בצורה מושלמת. כשראה שפתח-תקווה מסתגרת בהגנה צפופה, ויתר כבר במחצית על באדיר ושילב את קולאוטי. המהלך הזה פיצח את מרכז ההגנה המקומית, אילץ אותה לשמור אחרת וקריסתה היתה רק שאלה של זמן. פתח תקווה ששבה לישראל כמו חיפה, חבולה ושפופה, לא הציבה לחיפה אתגר גבוה במיוחד. שלוש הזדמנויות גדולות ניצבו בפניה. אם הייתה כובשת, חיפה היתה נקלעת לצרות. משלא עשתה זאת, הניפה דגל לבן גדול. מול הכדורגל הטאקטי של רוני לוי אפשר לדבר רק לפרוז`קטורים.

בדקה השישית כמעט 0:1 מקומי. עומר גולן, מהכשרונות הישראלים הצומחים לגובה, שלח את גל אלברמן לעומק האגף הימני, בעיטה חדה אבל דוידוביץ החליט שהיום לא יחגגו על חשבונו. זינוק אמיץ והדיפה לקרן. בדקה ה- 16 עוד הדיפה מצוינת של החיפני שהדף נגיחה מראשו של דוברובין. במהלך כל המחצית הראשונה חיפה ניסתה כוחה בבעיטות מרחוק, תמיד לידיו של אוהד כהן. לא היה זכר לשליטה הכמעט מוחלטת במגרש. עם פתיחת המחצית השניה עוד הצלה של השוער הלאומי. אם תרצו, החטאה של אלברמן שקיבל כדור מגולן, פרץ ובעט בין רגליו של דוידוביץ, נעצר ואת הכדור החוזר שלח המחמיץ מעל למשקוף, בעזרתו האדיבה של מגרלשווילי שהכניס רגל מצילה. בדקה ה- 56 חיפה החליטה לשים קץ ולהוכיח שנהיר לה שבכדורגל גם כובשים. קטן הגביה למרכז הרחבה, זנדברג התרומם ונגח ב"ראש הזהב" שלו לרשת, בהקדימו את אוהד כהן- 0:1 לחיפה.

דקה מאוחר יותר גולן כמעט איזן. טעות של בנאדו וגונזאלבס ( היחידה במשחק) השאירה את החלוץ הצעיר ברחבה, בעיטה חדה שנבלמה קלות ברגלי אוזן, שלחה את הכדור לחוץ. בוקולי שלח נפלא את קולאוטי לרחבה ועד שזה הסתדר נחטף הכדור מחזהו, ואם ה"מבשל" לא מרוצה, הוא לוקח את האחריות על כתפיו. קולאוטי העביר לו כדור למרכז, 20 מ` מהשער, בעיטה שטוחה ומונחית לפינת השער ושלום על התקוות לתיקו- 0:2 בדקת הסיום. באיחור של חודש וחצי, לפעמים היא מחייכת גם לעבר הירוקים. חיפה שבה למקום הראשון ופתחה פער בן שלוש נקודות. לעומת העונה שעברה, השנה שיפרה את קצב צבירת הנקודות ב- 30 אחוזים. הרכב מכבי פתח תקווה: אוהד כהן, איסמעיל עמר, מורד מגמדוב, שי בנאי, קובי גנון, אסי משיח ( הוחלף ע"י כפיר אודי בדקה 64), גל אלברמן, סולי צמח, סטניסלב דוברובין ( הוחלף ע"י שחר נוריאל בדקה 80), עומר גולן, פרינס דאיה.

0 - 2