איך לסיים בתיקו ובכל זאת לנצח? אז מכבי חיפה לא צרפה שלוש נקודות למאזנה וגם משחק הליגה הבא , מול מכבי תל-אביב, לא יהיה בדיוק משחק הכתרה. ולא, אין צורך לזעוק "אמאל`ה, האליפות בסכנה". איש כבר לא יוכל ליטול מרוני לוי וחבורתו את התואר בעונה זאת. וגם לא את רמת הכדורגל המצוינת שהיא מפגינה. אז היכן מונח הניצחון, למרות התיקו? אצל השחקנים בירוק שהצליחו להוכיח, והם לא חייבים כלום לאיש, שאפשר לשחק שלושה משחקים בשבוע, אפילו ששניים מהם נגד אירלנד וצרפת, אפשר לא להוריד הילוך ולשמוע שקשה לחזור לליגה, וניתן גם לשלוט 70 דקות מלאות ולעשות את השוער היריב גדול.

מה שיזכרו בסוף זה לא את ההחטאות של חיפה אלא את ההצלות של תום אל-מדון, השוער החיפני שרק בדקה ה- 64 נגע לראשונה בכדור (!). אל תלכו שולל אחרי הבל דקות הסיום, למרות שנבחרות ישראל ( בוגרים, צעירה ונערים) נהנו מהן במהלך השבוע. חשוב היה להווכח שחלק גדול משחקני חיפה הצליחו לתפקד, על אף המאמץ העצום שהשקיעו בזירה הבינלאומית. בעיקר ואליד באדיר, יניב קטן ועידן טל. שני הראשונים, בתפקידים הכי משמעותיים בקבוצת כדורגל. באדיר, אחד מגיבורי השבוע, המשיך את היכולת הטובה שלו. הצבתו כקשר אחורי, בגלל היעדרו של חבייאר דירסאו, הבליטה את כושרו הגופני הגבוה ויכולתו להגיח מאחור. טל של המחצית הראשונה שיחק מצוין, חילק מסירות פז לכל מי שרץ לעומק, אך ככל שהתקדמו מחוגי השעון, התעייף ורק בדקת הסיום הוחלף. השלישי בחבורה, יניב קטן, שהתמודד בהצלחה עם הגנות קשוחות מאירופה, נקלע לעימות עם קלמי סבן, מגינה המצטיין של הנבחרת. סבן כבר הספיק לשכוח את הצרפתי עליו שמר, את קטן ימשיך לזכור. החיפני התעלם מנוכחותו, אילץ אותו להיצמד לקו האחורי וחלף על פניו פעם אחר פעם. המגן המתותל איבד הרבה מכושרו בניסיון לשמור גם על קטן ולא פחות, על המגן חיים מגרלשווילי שפרץ ופרץ וכמעט כבש. אולם הטוב במכבי חיפה של היום היה מיכאל זנדברג. מלבד השער הנפלא שכבש, בזכות המסירה הגדולה מיניב קטן, זנדברג נע בקלילות מאגף לאגף, התחיל מהלכים מבטיחים ואפילו סיים תשעים דקות ללא מאמץ, חידוש מרענן בנוף הכושר הגופני שלו.

גם לאלון חרזי ואריק בנאדו היה ערב טוב. אין זה סוד שהם מסוגלים לשחק זה סמוך לרעהו, גם בעיניים קשורות. הבעיה של שני השועלים הותיקים התפתחה מאגף ימין. הניסיון להציב את רביד גזל כמגן נכשל כישלון חרוץ. הבחור נלחם על כל כדור, אך כשל בעת כיבוש שער השוויון כשרדף ללא הצלחה אחרי מנור חסן המנוסה. 66 דקות הצליחו חרזי, בנאדו וגוסטבו בוקולי( בינוני) לעזור לגזל, החוליה החלשה במערך העורפי, ומרגע הבקעת השער, כל התקפה מקומית התחילה באגף של גזל והפכה לסכנה ממשית. מהעבר השני, פריחה מחודשת למגרלשווילי. שוב ושוב הוא נראה ברחבה הכחולה, ליהטט וסיכן מאוד את שערו של רפי כהן המצוין. השער הראשון במדי מכבי חיפה, הוא רק עניין של זמן עבור המגן הנמרץ. ואי אפשר שלא להזכיר את השוער תום אל-מדון שלא הועסק למעלה משעה אבל בסיום הותיר גם את הנקודה הבודדת בארנקה של חיפה. עוד זה היה חסר לה, להפסיד במשחק שהגיע לה לנצח. מנגד, הפועל פתח-תקווה הוותה יריב ראוי. אמנם היא באה במערך של 1-5-4 כמו חיפה, אך איכות שחקניה נופלת מאלה של חיפה, ולכן נאלצה לראות שוב ושוב את גבם של הסילונים הירוקים שלא ניצלו את יתרונם הבולט. על השוער רפי כהן כבר נאמר שהציל את קבוצתו, וכל השאר התעלו רק בעשרים הדקות האחרונות, כשחיפה ניסתה לנצח בכל מחיר והפקירה במעט את ההגנה. אדורם קייסי בלט אף הוא ובהתקפה היו אלה מנור חסן ושלומי ארבייטמן שהטרידו את מנוחת הירוקים , לקראת סוף המשחק.

המשחק התנהל בקצב טוב מאוד, בעיקר ב- 45 הדקות הראשונות. אם בסיום המשחק נרשמו קרוב לארבעים (לא טעות בספירה, ארבעים!!) איומים על שני השערים, מלמד על קצב האירועים. התחיל בו מיכאל זנדברג שמסר למגרלשווילי(7). פריצת עומק נהדרת, קולאוטי (חלש) מימין, זנדברג משמאל וחיימק`ה בועט לחיבו התחתון ומאלץ את רפי כהן לזנק ולהדוף לקרן. בדקה ה- 9 נגיחה נהדרת של קולאוטי בסגנון נחום סטלמך ז"ל שלזכרו נערך טקס מיוחד לפני השריקה. שוב רפי כהן במקום. בדקה ה- 19 ניצל שער הפועל. זנדברג שלח את טל שהמשיך כדור מתעתע לעבר קולאוטי שהחליק, התעשת ועבר את רפי כהן ומזווית קשה בעט לרשת החיצונית. אחרי החמצות כאלה חייב להגיע שער ואכן, הגיע ובגדול. יניב קטן, ה"מבשל" הגדול של הליגה שיגר מאגף ימין( דקה 22) כדור שעשה דרך ארוכה, נחת על רגלו של זנדברג שהתקדם ובעט "פגז" לרשת הגבוהה. הפעם לרפי כהן לא היה מענה- 0:1 לחיפה. ארבייטמן ביקש להזכיר שגם הוא משחק, השתחרר מחרזי ואיים מקרוב על שער חיפה(27). עוד החמצה מקומית כעבור חמש דקות נוספות. חסן שהגביה והגביה, מצא את ראשו של הבלם דורישיץ` וממנו לבלם השני, חיימוביץ שממרחק של מטר שלח כדור לדגל הקרן. את אקורד הסיום למחצית ביצע ארבייטמן. אלון חרזי הרחיק בנגיחה, חסן החזיר לרחבה וחלוץ הנבחרת הצעירה נכשל בניסיונו להכניע את חברו לנבחרת. בחיפה ידעו שהיתרון המינימלי נזיל ושביר. משום כך פתחו חזק גם את המחצית השניה. קטן (55) מסר לזנדברג שגבר על קייסי ודורישיץ` ובניסיון להערים על רפי כהן, נתקל בזרועותיו הארוכות. מגרלשווילי(61) שוב ניצב בדרך לרשת ובפעם המי יודע כמה החטיא, ואז , בהתקפה נגדית לא מסוכנת גם הרשת החיפנית נעה. קייסי מסר למנור חסן(66) שעקף את גזל ללא מאמץ ומסר לרוחב, לעברו של ארז אליאב ששב מפציעה ארוכה ונכנס כמחליף תשע דקות קודם לכן. לאליאב לא היה זמו להודות להגנת חיפה ומיד בעט פנימה כדי להיזכר בתחושת הכיבוש. מכאן ואילך חלה ירידה ברמת משחקה של חיפה. המארחת ניסתה לחולל מהפך. באדיר ניסה (67) להחזיר את היתרון בבעיטה מסוכנת מרחוק, אבל מנור חסן היה קרוב יותר. ארבייטמן הכין כדור כמו על מגש (72) והקשר בעט ולרוע מזלו הכדור נחת על משקוף שערו של אל-מדון. חלפה דקה והשוער שוב ניצח בעימות עם חסן ובפעם השלישית (78) הגביה חסן כדור סתמי שלפתע "החליט" לנחות ברשת החיפנית. אל-מדון הבחין בו בשניה האחרונה והציל שער בטוח. לארבייטמן ניתנה הזדמנות גדולה (81) לכבוש. הוא ניצל את יתרון הגיל, חלף על פני חרזי שניסה להימנע מביצוע עבירה ברחבה, ואת הבעיטה המסיימת אל-מדון הציל.

ממול, שלח זנדברג את מגרלשווילי(87) ולזה היה רק לשאול את רפי כהן לאן לבעוט. חיים לא שאל, רפי זינק והציל שער בטוח. וכן, כמעט ו"אפקט החילופים" עבד גם לטובת חיפה. הגבהת כדור חופשי של חרזי , היישר לראשו של שי בירוק( שיחק רק בתוספת הזמן) שנגח מקרוב החוצה. יש תיקו- אין אכזבה. בניגוד למה שקרה באותו מקום ובאותו חודש, רק 19 שנים לאחור. מכבי חיפה, עם יתרון גדול, הגיעה מול פתח-תקווה ואפילו קיבלה פנדל אותו החטיא ציון מרילי, ה"מומחה" לבעיטות כאלה. נגמר 0:0 ולשתי הנקודות שאבדו היו השלכות בהמשך, כשחיפה איבדה גם את התואר השלישי ברציפות. אולי בגלל שאז היה מאמן שכולו מזל והיום יש מאמן עם שיטה. הרכב הפועל פתח-תקווה: רפי כהן, קלמי סבן, זאב חיימוביץ, דושקו דורישיץ`, אדורם קייסי, יוסי שבחון, מנור חסן, עומר בוקסנבאום( אבי יחיאל/ 80), אריאל פייטרס( ארז אליאב/ 57), אמר יוקאן, שלמה ארבייטמן.

1 - 1