דקה שניה. זה עתה הסתיימה התקפת סרק של מכבי ת"א, רביד גזל שיגר מסירת עומק של 50 מ` לעברו של רוברטו קולאוטי, שומרו משה מישאלוף עשה במכנסיים והארגנטינאי עקף בלי לאותת, ברח ימינה מהשוער שטראובר ושלח בקור רוח לרשת הגבוהה- 0:1 מוקדם לחיפה.

דקה שלושים וחמש. אותו קולאוטי שולח את עידן טל במסירת עקב דרום-אמריקאית "כמו בספר" וכוכב השנה מקשית מעל שטראובר לפינה הנגדית- 0:2 מדהים. חולפות רק שלוש דקות (38) ושוב קולאוטי בתמונה. הפעם מסירה קצרה ליניב קטן שמתקדם ומניף רגל. איפה הכדור ? גם שטראובר שאל ומיד קיבל תשובה בדמות "ווז" וזאת לא הייתה רקטה אלא טיל אדיר מטווח 16 מ`. עם כל הקשרים שיש לשוער בכנסת, שום חוק לא היה מונע את חדירת השער הנפלא- 0:3 לחיפה וביציעים שמחה ואורה.

כן רבותי, זה למעשה כל סיפור הזכייה התשיעית באליפות. בניגוד לעונה שעברה, כאשר הצהובה באה וקלקלה במעט את החגיגה, הפעם אזרו שחקניו של רוני לוי כוחות ומחקו לחלוטין אפילו את שביב התקווה היחיד שנשאר לניר קלינגר וחלק משחקניו שודאי הצטערו שלא ירדו בקיוסק בצומת אולגה. כי שלושת השערים, שחלקם ודאי ימצא עצמו בין המועמדים ל"שער השנה", החתימו סופית את הדרכון עליו שמענו מתחילת העונה: חיפה ( מכבי, כן ?) אלופה בפעם התשיעית ולא האחרונה. עכשיו, אחרי שזכינו בכל פרסי האוסקר של הכדורגל הישראלי, קבוצת השנה, מאמן השנה, כדורגלן השנה וכל מה שנשאר, נותר רק לחגוג ולא לשכוח שבחמשת המחזורים ה"מיותרים" מכבי חיפה מהווה פקטור רציני בקביעת היורדות לליגת המשנה. יש לה על הראש את סכנין, באר שבע והפועל תל אביב. גם היום חשבו שמולה תתייצב קבוצה עם סטייל שהצהירה שלא תבוא לשמש תפאורה בלבד. צדקו, בתמורה לשלושת השערים הנפלאים מותר לבקש יריבה הולמת יותר, על אף שבמחשבה שניה, עם פער בן 31 נקודות, שיא של כל הזמנים ביחסים בין שני המועדונים הגדולים, אין אל מי לבוא להתלונן.

חיפה חזרה להציג את סמלה המסחרי: רוח ההקרבה ומשחק ההגנה המצוין שלאחרונה התגלו בו פרצות לא קטנות. הטוב במערך הזה היה המגן הימני לשעת חירום, רביד גזל. לא להכיר. ממגן אנמי ומפוחד התעלה לרמה גבוהה מאוד, ורגלו כמעט הייתה בכל מניעת מצב מסוכן שנוצר ליד רחבת שערו של אל-מדון. פעמיים אף בלם בשניה האחרונה מצבים לכיבוש שערים. מי שחשש שהחלוצים החסונים של ה"צהובים", פרוחננקובס ואמבמבה ינצלו את אגפו וינסו לתקוף משם, טעה טעות מרה. גזל היה פנטסטי. החלק החלש בשבוע שעבר, מרכז ההגנה, שאב ניסיון משובו של אלון חרזי שהחליף ותיק אחר, אריק בנאדו המוצהב. הוא ווסקלי גונזאלבס ( טוב מאוד) לא הותירו לחלוצי ת"א ברירה אלא לנסות ולבעוט מרחוק, תמיד ללא הצלחה, למעט שער הכבוד של לירן כהן. מגרלשווילי לא הורגש כמעט.

בקישור "נולד מחדש" עידן טל. במחצית הראשונה הוא הפגין את היכולת בזכותה רואים בו את כדורגלן העונה. דינמי, חוטף כדורים ממולח, מסירות עומק קורצות, שלא לדבר על השער החכם שכבש והגעיש את היציעים. גם לחבייאר דירסאו היה ערב מוצלח. לצד מסירות רשלניות, הבחור נלחם כארי, חילץ אין ספור כדורים במרכז המגרש ולמעשה חיסל את האופציות של האורחים להשיב מלחמה שערה. ואליד באדיר עבד קשה ולא הבריק, גוסטבו בוקולי עשה צעד נוסף לעבר יכולתו מתחילת העונה ומה שחסר לו כעת, שער שיחזיר לו סופית את הביטחון אחרי חמישה חודשים שלא כבש. הגענו לחוד והשם החם הוא כמובן רוברטו קולאוטי. אם פעם מישאלוף מת"א יזכיר את החלוצים הגדולים עליהם ניסה לשמור, והדגש על ניסה, הוא צריך להיות הגון כדי להזכיר את הארגנטינאי. לא הייתה פעולה התקפית ממשית שלרוברטו לא הייתה טביעת רגל. השער הראשון שלו, שתי המסירות לעידן טל וקטן מהן הובקעו שערים נדירים, ממשיכים להמשיך ולהיות הסקורר הבולט בליגה. לא במקרה כבש 15 שערים ואם לא יקרה משהו בלתי צפוי, איש לא יגזול ממנו את התואר. לצדו, פתח רע את המשחק האיש שכל השנה נשאר ברומטר האופטימיות של חיפה- יניב קטן. עד כיבוש השער האישי, לא בלט מי יודע מה, הרבה להסתבך בכדרורים ונדמה היה שהוא רץ לעבר ערב חלש. מרגע שה"בומבה" השתחררה מרגלו, קטן שב לעצמו ואת המחיר שילמו מגיני ת"א שנאלצו פעם אחר פעם לבלום אותו בכל האמצעים הלא כשירים, ובקטע הזה תמיד הם הצטיינו יותר מחיפה. קשה להשתחרר מעוצמת הכדור שבעט לתוך רשתו של שטראובר, עד כדי כך שאפילו השופט אייל צור נהנה ולא שלף כרטיס צהוב למבקיע, אחרי שזה הוריד את חולצתו מרוב התלהבות.

חיפה נהנתה מניהול משחק גרוע, עוד אחד בשרשרת, מצדו של ניר קלינגר, פעם האיש שידע להביס את מכבי תל אביב מהצד השני של המתרס. אצלו כל ניצחון הוא כמו לידת עכוז, ואם בסיבוב השני ניצח את חיפה 0:1 כבר חשב שהנה הדרך לצמרת סלולה. במציאות קרה ההפך. ת"א המשיכה לשחק רע, לא לכבוש שערים ( לה ולהפועל חיפה 24 שערים, הכי מעט בליגה) ועם "חבילה" כזאת אין מה לעשות מול מכבי חיפה. גם הניסיון לנצל את חולשתה הזמנית של הגנת חיפה, ולשחק עם שני חלוצים וחצי, נכשל כישלון חרוץ. כי בכך חסרה לקבוצה מסה במרכז המגרש ומכאן שגם הגנת ה"גבינה השוויצרית" שלה נפרצה שוב ושוב במשחק מסירות חיפני שובה עין, לאו דווקא תכליתי.

כאמור, שערו של קולאוטי פתח את המשחק, תמיר כהן(4) שהדבר היחיד שהוא מצטיין בו הן בעיטותיו העזות והמדויקות, ניסה את אל-מדון שקלט היטב. בדקה ה- 16 מישאלוף איבד את קולאוטי בפעם המי יודע כמה וזה מול שטראובר לא כבש. ואז באו שני ה"בומים" החיפנים וסגרו את המשחק. במחצית השניה בלט ברוך דגו. עם פתיחתה הגביה אבו-סיאם, אל-מדון אגרף בקושי ודגו שלח כדור מסוכן מעל למשקוף. רגע של מזל לחיפה(52) כשדגו הדביק כדור אדיר למשקוף. אחר כך הגיע שערו של לירן כהן(60) בבעיטה נאה לרשת הגבוהה מ- 14 מ` ובדקה ה- 68 שוב תמיר כהן ניסה להעיר את המשחק מ- 30 מ` והשוער החיפני לא הסכים והדף לקרן. איפה חיפה ? היא ציפתה לשריקת הסיום כדי לחגוג עם אוהדיה. בדרך ליציעים קטן הגביה (78) ובאדיר נגח ליד הקורה וזנדברג(89) השאיר כדור מצוין לקולאוטי שאפשר לשטראובר לשמור על רשת נקיה בשער הדרומי. תם ונשלם, החבר`ה פרצו את מחסום השמחה, ערכו הקפת ניצחון מיניאטורית וכעת נותר להתכונן לחגיגות המתוכננות. יאללה, בשנה הבאה צריך לקחת את האליפות העשירית! הרכב מכבי תל אביב: לירן שטראובר, קובי מוסא, אבי סטרול, משה מישאלוף, סאלם אבו-סיאם, אורן זיתוני, תמיר כהן, אדוארדט מרקש( אלי ביטון/ 90), לירן כהן, אמיל אמבמבה( ערן לוי/ 67), אנדראס פרוחננקובס ( ברוך דגו/ 38).

3 - 1