בוקר טוב, הדקה ה- 90 פלוס. כבר מזמן לא באת לבקר במועדון הירוק. הלוואי ויכולתי להוסיף "לילה טוב" אבל מי יכול להבטיח שלא תחזור? מה שקרה הערב בקריית-אליעזר הוא משחק לפסיכולוגים. קבוצה אחת (חיפה) מבצעת ניתוח חד בהרכבה, ובצדק, כדי לאפשר לכמה מכוכביה לנוח, והקבוצה השנייה (הכח) מגיעה מראש לחיפה במטרה לנצח ולנצל את עייפות המארחים מגביע אירופה.

קבוצה אחת (הכח) עורכת שלוש התקפות במחצית הראשונה וכובשת צמד שערים שמוריד אותה למחצית עם תקווה גדולה בלב, בפרט כשלחיפה קשה לחזור מפיגור. קבוצה שנייה (חיפה) לא בועטת ולו בעיטה אחת לשערו של השוער הגרמני של הכח, ג'וליאן רינהרד וגורמת לו לחשוב שאולי בישראל משחקים בלי כדור, על אחת כמה וכמה האלופה שבגללה לא עצם עין יומיים. קבוצה אחת (חיפה) חוזרת למחצית השנייה עם "רצח בעיניים" וכובשת שלושה שערים פנטסטיים, חלומיים, כאלה שכל במאי רץ להקרין אותם כ"שער השנה". מאידך, הקבוצה הסופגת עסוקה בתפילות שלא תחטוף עוד ועוד, והנה פורטונה, אלילת המזל שלה, מתעכבת לרגע בקריית-אליעזר וגונבת לחיפה שתי נקודות חשובות, חשובות מאוד בשלב כל כך מוקדם של העונה.

עם כל האכזבה מהתוצאה, ועם כל הכבוד למהפך הזמני של חיפה ולשערים הבלתי נשכחים, במחצית הייתה חותמת על תיקו. ולא רק בגלל הפיגור בשני שערים. בשום פנים ואופן אסור להאשים את...אוקזר בחולשה שפקדה את כל שדרות ההרכב בירוק. לא לבעוט ולו בעיטה אחת לשער? לאפשר לקבוצה חדשה יחסית לכבוש שני שערים קלילים? ולא שהשחקנים זלזלו או היו שאננים. הם פשוט לא הגיעו למשחק בארבעים וחמש הדקות הראשונות. ולא בגלל המהפכה המאולצת בהרכב. כן, מכירים את התירוצים שאת הרוטציה צריך לעשות מאוחר יותר. לא, זה היה המקום ולא בגלל היריב הלכאורה חלש- אחרי אוקזר ולפני רינג'רס.

כל ה"מחליפים" מספיק טובים כדי לאפשר מנוחה ל'קבועים'. הבעיה החלה שה'קבועים-קבועים' והמחליפים לא הצליחו להרים מהדשא את יכולתם האמיתית. עד שהחלה המחצית השנייה ואז ראינו את מכבי חיפה האמיתית. נכון לעכשיו, רק עם שבע נקודות אבל שיחקה מצוין, כבשה וכמעט מוטטה את היריב שחזר משום מקום. השוער תום אל-מדון נדבק בחולשה הכללית. את שני השערים הראשונים לא יכול היה למנוע- את ה"בומבה" בסיום, אולי כן. לא היה סיכוי שנראה את אל-מדון מהנבחרת האולימפית מול צרפת כי שם שיחקו סגור ובטוח- כאן פתוח ולא בטוח. ההגנה לא הוותה להיט של ממש. לספוג שלושה שערים מקבוצה כמו הכח אינה משאת נפשם של משומר, חרזי ושות'. לזכותו של משומר, השער האדיר שכבש שהביא את התיאבון למסודי וקולאוטי.

הקישור במחצית הראשונה היה כלא היה. בוקולי מימין, מליקסון משמאל, אנדרסון באמצע יחד עם דירסאו שאיבד כדורים רבים- חלשים מאוד. בשנייה הכל התהפך. בוקולי הוחזר לאמצע, מסודי תפס את הצד הימני, קטן הלך שמאלה והכל השתנה. החלפתם של ה"סונים"- אנדר ומליק, הגבירה את קצב המשחק של חיפה שביצעה "בליץ" על שערו של רינהרד שסביר להניח לא הבין מהיכן צצה לו חיפה אחרת, מהדורה חדשה של מיסטר ג'ייקל וד"ר הייד. קולאוטי, מסודי, ארבייטמן, קטן ובעצם מי לא מוטטו את הגנת הכח, אבל לא לגמרי. באותן דקות שחקני האלופה שחזרו, פרט לפרט את יכולתם מהמשחק מול אוקזר. ההתקפות הגיעו מימין ומשמאל, מהאמצע ומהיכן לא והיה זה עוול שהשער של דן רומן הפריע לחיפה לנצח. מאידך, אסור לשכוח את המחצית הראשונה והפיגור המשמעותי בתוצאה. תיקו בהרגשות- אכזבה מהסיום הדרמטי.

כל המחצית הראשונה הייתה בשליטה של הכח, ולא בגלל ששחקניה הפליאו במשחקם. העובדה שלא הסתגרו, הבינו שחיפה חסרה שחקנים משמעותיים, גרמה להם לנסות להפתיע, והניסוי הצליח מעל למשוער. ג'ף אייה התחיל להריח משהו כאשר ניסה להפתיע את אל-מדון מטווח די חצוף והאולימפי כרע וקלט(4). בדקה התשיעית קוריוז ברחבת ה- 16 של חיפה. ליאור ראובן פרץ, מגרלשווילי במחצית איומה הכשילו ופנדל. דודי ליברמן ה"סגול" בעט לפינה אליה זינק החיפני ולא עזר- 0:1 מפתיע. התקפות חיפניות לא היו, גם לא של הכח, עד לדקה ה- 38 כאשר יוסי רוזן הפעלתן שלח כדור עומר לג'ף אייה וחיפה זעקה מכאב. החלוץ שחום העור הגיע מול אל-מדון שניסה לעצור ברגלו והביט בעצב כיצד לוח התוצאות משתנה לרעתו- 0:2 להכח. בדקה ה- 41 סוף-סוף התקפה חיפנית ראשונה. מגרלשווילי שלח את ארבייטמן ורינהרד הדף לקרן. מיד התברר שמדובר בנבדל. אפילו השופט איתן טבריזי ניגש לבוקולי והעניק לו צ'פחה כרוצה לומר: מה קרה לכם, לא מכירים אתכם מיום חמישי..

חיפה מיד רצתה להחזיר את כבודה, קטן הגביה כדור חופשי(42) וארבייטמן נגח ממטר מעל למשקוף !! זאת הייתה הסנונית שבישרה על בוא המבול. רק נכנסו מסודי וקולאוטי, הראשון הגביה והשני נגח החוצה. בדקה ה- 50 שיא חדש בחוסר המזל החיפני. קטן מסר לדירסאו שבעט חזק, הכדור פגע במסודי, עשה קשת גדולה ופגע בקורה הימנית. רק דקה היה להגנת הכל לנשום לרווחה. כי בדקה ה- 51 המגן אייל משומר "תפס אמוק", ובפריצה ענקית חלף על פני מספר שחקנים ומ- 18 מ' שלח כדור אדיר שנחת ברשת- 1:2 מלא תקווה לחיפה. פריצת עומק של אייה (54) לא הכאיבה הפעם כי אל-מדון היה במקום ובהתקפה נגדית, קטן הכניס לארבייטמן כדור טוב וזה בעט משמאל- הפעם רינהרד היה במקום והדף לקרן. לא נגמר, הלחץ החיפני הלך וגבר, שער השוויון ריחף באוויר. בוקולי הכין למגרלשווילי שבעט חזק, הכדור פגע בקינן וחמק סנטימטרים ליד הקורה.

הכל היה ערוך ומוכן לשער השוויון והוא הגיע, ועוד איזה שער. בוקולי הגביה מימין ואלן מסודי, בבעיטת מספרת מדהימה הכניע את הכח. גם הפעם, אוהדי מכבי היו מוכנים לסלוח לחלוץ המצוין שהוא נועל... נעליים אדומות, רחמנא ליצלן. ה"סגולים" היו בהלם ולמרות זאת, נותר להם כוח לתכנן התקפה משולבת היטב שבסיומה בלם אל-מדון בעיטה מסוכנת מאוד מרגלי אבי תקוה (68). חיפה חלמה על שער ניצחון, ואחרי הביצוע המושלם של קולאוטי(73) הגיעה לו נסיעת כבוד בדרך שער הניצחון בפריס. חלוץ הנבחרת קיבל כדור באגף הימני, חלף על פני מגן וירה ברגל שמאל לפינה הנגדית הגבוהה- 2:3 שהקפיץ את 6500 הצופים לשחקים. גם הם הבינו שכוכבים אין רק בשמיים. ושוב, חיפה ביקשה לשמור על הניצחון. שלומי אדרי, אקס מחלקת הנוער הירוקה, ניסה להכניע את אל-מדון, ולא הצליח וליניב קטן ניתנה הזדמנות פנטסטית לגמור את המשחק , אלא שרגלו של רינהרד בלמה שער רביעי. רוני לוי שלח למערכה את רביד גזל כדי לשמור על מרכז המגרש, מאחר והכח הייתה במתקפה. טבריזי הוסיף שלוש דקות ודן רומן, מספר 8 שלא מרבה לכבוש שלח כדור נפלא, ממש מדהים מ- 25 מ' לפינת שערו של אל-מדון שזינק ולא עצר- 3:3 וזה לא היה הסוף. שלומי אדרי נשלח מיד אחרי השער, רק חרזי התאושש קמעא מהלם השוויון ודלק בעקבותיו, אל-מדון יצא לקדם פני הסכנה ולמזלה של קבוצתו, הכדור הקשתי עשה דרכו החוצה.

אלף חכמים לא יצליחו כעת לפתור את החידה מי צריך להיות שמח ומי עצוב. על פי תגובות הסיום- הכח. עד היום כבשה בסך הכל שלושה שערים ובערב אחד הכפילה את המכסה. הרכב הכח עמידר רמת-גן: ג'וליאן רינהרד, ליאור ראובן, אדריאן גמאן, לפנייה סביטי, שוקי נגר, יוסי רוזן, דודי ליברמן, יובל בלאיש( דן רומן/ 46), אבי תקוה, מור גולן( שלומי אדרי/ 76), ג'ף אייה (אדהם האדיה/ 62)

3 - 3