זה ההבדל בין כסא לעשר. זה ההבדל בין קבוצה שניסו להדביק לה תווית של לוזרית והיא ניערה מעליה את יושבי הקרנות כאילו היו אבק. זה ההבדל בין מאמן עם דרך לבין כאלה בלי דרך ארץ. ח י פ ה ב נ ת ה א ת ה ב י ת ה ש נ י !! היינו ראשונים בשמינית גמר גביע אירופה, היינו הראשונים שהגיעו לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות, היינו הראשונים אחרי 2000 שנים ששיחקנו בבית האלופות ואנחנו גם הראשונים שנרשמים לבניית הבית השני, כלומר גם גביע אירופה וגם אופ"א. אחרינו המבול.

ברור שניצחון על ליברפול היה מזעזע את אירופה אבל מי צריך רעידות אדמה כאשר על כף המאזניים מונחים כבוד של מועדון ורצון אדיר של שחקנים. בדקה ה- 13 כאשר יניב קטן, אליו נחזור בהמשך, נעצר בפינה, התכופף והחזיק את ירכיו, העיניים חשכו. הוא, שעלה לשחק במצב שאחרים מתחמקים מאחריות עם שרירי בטן מכאיבים, נתן את האות לחבריו להסתער ולשדוד את כל הקופה. זה היה ערב שהירוקים היו חייבים לעצמם ולאוהדיהם, אחרי שנתיים של חוסר מזל. כי היום הם שיחקו לא יותר טוב מאשר מול מאלמו ורוזנבורג אלא שאז חסרה להם טיפת מזל באורך של דקה ושחקן אחד, אחרי שנג'ואן גרייב ושלומי ארבייטמן הורחקו.

ריצת אחים גם יחד

מול חבורת לוחמים שכזאת, שהזכירה יחידת קומנדו שיוצאת למשימה ותצליח גם כאשר נופלים "חללים", לא היה לבולגרים מה להציע. מספיקות חמש אצבעות כדי לספור את השחקנים שלא נפגעו מרגלי שחקני ליטקס העצבנים. לרוני לוי היו רק שלושה חילופים והוא השתמש בהם באמנות על אף שמחליף מחלים החליף פצוע טרי. יצא אייל משומר נכנס אלון חרזי, יצא עבאס סואן ונכנס אנדרסון שלא שיחק זמן רב. יצא יניב קטן נכנס מליקסון. איש איש ומחליפו כשבמגרש נותרו כמה שהלילה ישכבו לישון עם קוביות קרח, זכר לכניסת ה"ליטקס" ברגליהם. 35 הדקות הראשונות בהן חיפה לחצה את הבולגרים לשערם היו נפלאות והזכירו את ימי בית האלופות. ההגנה היציבה לא נתנה למארחים לזוז, הקישור ההגנתי עם דירסאו וסואן המצוינים חנקו כל ניסיון להתקרב לשערו של דוידוביץ ועד אותה דקה האיש בחולצה הסגולה לא נגע בכדור. אם היה במצב של ילדות קשה, ניר עלול היה לפרוץ למרכז המגרש ולחטוף את הכדור לעצמו.

לצד הלחץ חיפה החטיאה מול השוער הענק (2 מ') של ליטקס וכשכבשה אלה היו שערים פנטסטיים. לראותם ערב הצום ולא צריך לאכול בכלל. כאלה משביעים ועוד במשחק חוץ. השער של דירסאו הזכיר את ה"בומבה" של ז'וטאוטאס מול מנצ'סטר. הנגיחה מראשו של מסודי הקטנטן הביכה את גוליבר הבולגרי וקולאוטי? אחרי הכותרות שאירגנו לו, שער כמו שלו מלמד על חוסנו וקור רוחו. קשטן רשאי לחכוך ידיים.

התלהבות הייתה לנו, כדורגל משובח לא חסר, עצבים חזקים היו רק למי שניהל ושיחק וכל החבורה הזאת התכנסה יחד בתשעים דקות. הכי חשובות העונה? ממילא בעוד שבועיים יכתבו שמשחק הליגה נגד הפועל תל-אביב הוא הכי חשוב, שיהיה גם זה. כולם שמחו הערב עבור ניר דוידוביץ. עד הערב ספרו לו דקה פה ודקה שם, הפכו אותו למפסידן סדרתי, למרות הופעות גרנדיוזיות נגד ולנסיה, פריס סן-ז'רמן ואחרות. הוא שתק והיום, דקה אחרי פתיחת המחצית השניה, במצב של 1:2 הוא הציל שער מארץ הפלאות, שער שעלול היה להדיח את חיפה מהמשך המשחקים ולפתוח עוד "ועדת חקירה". ענק בכל ארבעת המשחקים בגביע אירופה השנה. מלפניו דקל קינן. למעט שגיאה אחת איומה שממנה נבעה ההצלה הגדולה של דוידוביץ, הציג משחק מושלם. שליטה מוחלטת באוויר וביבשה, ביטחון, ניסיון. הקרדיט של רוני לוי. אולארה, קייסי ומשומר השלימו מערך מבוצר ולא בגלל בונקר.

מה שחיסל את הבולגרים, חמשת הקשרים. לדירסאו זוכרים בדרך כלל את עבודות ההגנה. מהיום, יזכרו לו את הטיל המונחה ששלח לרשתו של טודרוב. מעט קשה להבחין כיום מי עושה מה, בגלל ים הקרחות הנוצצות בירוק, אבל לא היה צורך להתאמץ כי גם אלן מסודי שיחק כפי שטרם ראוהו בחיפה. מיהרו להספידו בטרם עת. איזו תנועה, איזו שליטה בכדור שגרמה סחרחורת למגנים הבולגרים. ומה עם שער הנגיחה שהטיס אותו לגדרות? פנטסטיקו. התאוששות גדולה גם אצל גוסטבו בוקולי, אנרג'ייזר מוכר לנו, פחות לבולגרים. עבאס סואן מגיע לשלב השיא בקריירה שלו. אחרי העפלה לליגת העל וזכייה בגביע עם סכנין, ואחרי ש"לא הבינו" מה הוא בכלל עושה במכבי חיפה, כולם הבינו שהסבלנות (שלו) משתלמת. לרוני לוי תמיד הייתה. מחצית ראשונה מיוחדת. שני אחרונים חביבים, רוברטו קולאוטי. כן, הוא עזב. עזב את בולגריה עם שער מדהים באיכותו, שער שסתם את הגולל על מאמצי הבולגרים להשוות והם היו קרובים מאוד, בדקות שחיפה גילתה פאניקה. יניב קטן. כשמו לא כן הוא. שאלו אם השהייה באנגליה הפחיתה מערכו במגרש- בחודש האחרון נתן תשובות מוחצות. שניים ושלושה בולגרים לא הסתדרו איתו, הבעיטות החופשיות היוצאות מרגלו, מסוכנות ומעוררות מהומות. עליו אי אפשר לומר שאם הוא משחק כך כשהוא פצוע- איך הוא משחק בריא. ככה בדיוק. אם לא מספרים לנו, איש לא היה מבחין שמדובר בשחקן שעלול לנוח זמן לא קצר.

תגידו להם רק לנצח

למעשה, הבולגרים נפלו קורבן לתוצאת התיקו במשחק הראשון. העובדה שהספיקה להם תוצאת תיקו ללא שערים, גרמה להם נזק אדיר ולחיפה את ההפך. וכמתירים ל"סוסים הירוקים" את הרסן, אללה יוסתור. הם רצים אחוזי עמוק, למטרה ונוגסים בה עד שהשביעו רעבונם. כאמור, חיפה פתחה את המשחק בסערה כדי להכריע את המשחק בדקות הראשונות. עד הדקה ה- 19 שלטה אבל לא אותתה ש"ירי הטיל" קרוב. קטן הגביה לא טוב כדור חופשי שנהדף מההגנה לעברו של דירסאו שניצב מרחק של 28 מ'. התלבש לו, כמו שהחבר'ה נוהגים לומר והכדור נורה בעוצמה אל בין החיבורים. טודרוב יכול היה רק לזנק, לקום ולמחוא כף. יותר קל להגיע לירח מאשר לעצור כדור אדיר כזה. חלפו שש דקות וסואן שלח את אלן מסודי לאגף שמאל והאחרון בעט לכוון הנגדי והחטיא במעט. הוא החזיר את "חובו". קטן, בעוד הגבהה נייחת מצא את הקונגולזי מתרומם תחת ידיו המושטות של השוער הענק ונוגח בפדחתו לרשת- 0:2 לחיפה והחלום מתקרב.

רק רגע, בלי דפיקות לב לא הולך אצל המכבים. סלייטר ההולנדי הגביה (35) וז'נב נגח לאחור ורק בנס הכדור לא חדר פנימה. עניין של חצי בלטה. אנחת הרווחה החיפנית נמשכה שתי דקות בלבד. ילנקוביץ, מהטובים בשורות ליטקס הבינונית, הגביה משמאל ואלג'נדריו סנדריניו הברזילאי נטע תקוות מחודשות בנגיחה לקרקע- 1:2 שכמעט והשתנה כשמאנולב (42) נותר חופשי ובעט בשלומיאליות החוצה.

ואז הגיעה הדקה של דוידוביץ. קינן שגה קשות ואיבד כדור מחוץ לרחבה, מאנולב פרץ ואולארה ניסה למשוך בחולצתו ללא הצלחה, הבולגרי התקרב ובעט ודוידוביץ שיצא לסגור זינק והדף. הצלה גדולה. הגנת חיפה התחילה לחלק מתנות. טעות של משומר העייף והפגוע (52) שהכין לסלייטר והכדור שבעט רץ מצד שמאל לימין ולא נתקע ברשת. ...ובחיפה כבר התחילו לחשב היכן מתגוררת אלת המזל. כי בדקה ה- 54 לא היה סיכוי שישבה בין מאות החיפנים המעודדים. בוקולי הגביה כדור וקולאוטי נגח בעוצמה ל...משקוף הפנימי. שער? אלן קלי האירלנדי כלל לא היסס והורה להמשיך לשחק. רוני לוי החסיר פעימה. וכמו שמסודי החזיר חוב החמצה, כך קולאוטי. בוקולי שלח אותו לעימות מול "גוליבר", הארגנטינאי עקף אותו, הגיע לזווית אפס ממנה לא מבקיעים גם באימונים ולפתע ירה לפינה הנגדית. מדהים. 1:3 שסגר את הסיפור. גם הרחקתו של הבולגרי ז'לב (82) לא הפריעה, לא לבולגרים לנסות לכבוש שער כבוד שני ולא לחיפה שהעבירה זמן איכות כדי לשמוע את שריקת הסיום של קלי האירי שישוב לארצו ויספר שגם בישראל יש כדורגל איכותי.

חרזי ופיני שרון הוסיפו קומה

שריקת הסיום מצאה את כל הישראלים, ובכלל זה הזרים, באקסטזה. די היה לראות את פיני שרון, האיש שזכה עם מכבי חיפה בכל תאריה עד כה, בליגה, בגביע ובגביע אירופה, מליט פניו בחליפתו של רוני לוי. גם אלון חרזי, המלך הבלתי מעורער של ההישגיות הישראלית הוסיף משהו חדש לאוסף האישי. מכבי חיפה הצליחה בתשעים דקות להחזיר את המשחקים לישראל. יותר מהר מאשר לקח לאופ"א. תודה, אחי גיבורי התהילה !

1 - 3