מכבי חיפה במקום השלישי? רק זה שווה בדיקה פולשנית. אז ככה: מהמחזור הרביעי בעונה שעברה, שנה פלוס- מינוס ( בהפרש השערים), ה"ירוקים" לא נשמו אוויר פסגות. אמנם, הם עדיין נחים בשוליים, אך כל מסע למעלה מתחיל בצעד קטן ומסתיים בגדול. כמו שחיפה שיחקה הערב, את הצעד הקטן כבר החלה. אם הצעדים יהיו מספיק גדולים, כבר לא תלוי בה.

דווקא המשחק מול קבוצת התחתית של אשדוד אמור היה להיות תלוי בחיפה, ומשום מה השאירה את זכות ההכרעה לאורחים. עד כדי כך , שאפילו אחד השערים היה עצמי. אשדוד גם שיחקה חצי שעה בעשרה שחקנים, אחרי שאדיר טובול הורחק, וגם אז החיפנים לא הסתערו עליהם כמוצאי שלל רב והפקירו למענם את השליטה במגרש. אשדוד לא תוכל להתלונן על קבלת פנים צוננת. ראינו משחק חלש ביותר שיזכרו ממנו שני ציוני דרך: הניצחון החלק 0:3 והשערים הנפלאים, כל אחד מהם מתוכנן ומבושל כראוי.

אולי נתחיל איתם, כי מלבדם אין מי יודע מה להתלהב: * דקה 11: רפאלוב מעביר קצרות לבוקולי שמיד מקשית מעל ההגנה, לעברו שלח רנאטו שלא נלכד במלכודת הנבדל, הברזילאי העביר מרגל ימין לשמאל ומול סמי אג'יי, שוער אשדוד, הקשית והכדור פירפר ברשת- 0:1 לחיפה. * דקה 88: מליקסון שלח את קטן באגף השמאלי, זה הרים ראש וראה את רנאטו מסתער, כדור רוחב ויאשה ודראן, בלם אשדוד שאולי רצה להישאר עם מזכרת מארץ הקודש, דחק פנימה. רנאטו לא התבאס- 0:2 לירוקים. * שתי דקות בתוך תוספת הזמן: עומרי אפק שלח מסירת עומק למסיללה שעזב את עמדתו, הפעיל מבערים כדי לחלוף על פניו של מאור זוהר ובעט לפינה החשופה- 0:3 לחיפה.

שערי הבונטון של חיפה אינם מעידים על פער שלושת השערים בין שתי הקבוצות, לפחות לא במשחק הזה. אשדוד לא יכולה לבוא בטענות שקופחה כי לא היה לה שמץ של סיכוי להפתיע את הגנת חיפה, היום במתכונת מעט שונה מהרגיל. חיפה לעומתה, הסתפקה בפתיחה ככה- ככה, בירידה דרסטית ברמת משחקה ( אולי בהשפעת 120 הדקות מול בית"ר בחצי גמר גביע הטוטו) ובעלייה דרמטית בחמש הדקות האחרונות בהן סיכמה את שער האורחים יותר פעמים מאשר בכל דקות המשחק שקדמו לצמד השערים הסופי.

הניצחון של חיפה שייך בראש וראשונה להגנה, בראשותם של קינן, קרוסה ומסיללה. שבעה שערים בשלושה עשר משחקים, כבר אינם שייכים למזל- מדובר בטביעת אצבעות 'גסה' של רוני לוי. התיאום המושלם בין ניר דוידוביץ לצמד הבלמים שלו, יותר ממושלם. דוגמית: שי הולצמן היה בעבר אימת מכבי חיפה ו... דוידוביץ. לא חשוב מי שמר אותו, תמיד ידע לסבסב ולהרשית. היום ההספק שלו הסתכם בבעיטה אחת (!) לא מסוכנת לשער וכרטיס צהוב. מתי בקריירה שלו מספר הבעיטות היה דומה למספר הכרטיסים? הכל בזכות שמירה הדוקה של מערך ההגנה הגמיש. לא עוד מישהו ספציפי הנצמד אליו, שמירה מתחלפת. והולצמן הלך לאיבוד.

דוידוביץ הציל שער אחד בזינוק נפלא, מבעיטה של רחמים צ'וקול. בשאר הזמן די השתעמם וצפה מרחוק בהגבהות סתמיות של אשדוד. מסיללה, שהחזיר את חובו מסכנין בשער הנפלא, כבר הפך לעובדה מוגמרת בכדורגל הישראלי: הוא המגן השמאלי הטוב ביותר. חבל שאי אפשר להעביר את שירותיו לנבחרת ישראל. מהירות של F-15 ומהיום, בעיטה של חלוץ. בעמדת המגן הימני נוצרה בעיה. אלון חרזי החל ולא יכול היה להמשיך בשלב מוקדם מאוד (29) ושי מימון בלם מצוין. מגן? לא בדיוק הפייבוריט שלו. לא הרבה לעלות, מבחינת מגן, רב- בריח כמו שאר חבריו.

מי שעבד הכי קשה ולא תמיד מעריכים את השקעתו, פאוליניו. אחרי 120 דקות מתישות מול בית"ר, עוד 90 מול אשדוד ובסך הכל הבחור נמוך הקומה היה בכל מקום במגרש ומתי שנזקקו לו. מחפשים שינגח כמו סטלמך, שיבעט כמו סטיבן ג'רארד והוא בחיים לא עשה זאת. לרוני לוי באמת יש "כאב ראש" רציני. מי יחליף את בירם כיאל המרבה לספוג כרטיסים צהובים או במקרה פציעה ? אל תקנאו במאמן חיפה המצפה לחברו של מסיללה, פאנטיני.

הקישור של חיפה הפך לעקב אכילס שלה מול אשדוד. פאוליניו ובוקולי התרכזו יותר בעזרה להגנה, ליאור רפאלוב נראה כבוי לעומת משחקו המצוין מול בית"ר, כנראה עקב תשישות והשבר בבוהן רגלו, רוסו לחם אבל מעבר לגליצ'ים, היה חלש. העומס הוטל על יניב קטן ורנאטו. קטן זכה ל"קרציה" בדמותו של אדיר טובול. אחרי צהוב בדקה ה- 22 היה ברור כשמש שעוד התקפה פה ושם, אשדוד תוותר בעשרה שחקנים. הבחור החזיק מעמד עד הדקה ה- 60 (סכנין, סכנין...) ואז טס החוצה בצהוב שני ואדום. רנאטו הפך לתעלומה. לא למאמנו, לא לחבריו, לא לאנשי מכבי חיפה. בכל פעם שמזכירים שהוא פצוע- הוא כובש. בכל פעם שמנסים לערער את ביטחונו ברכילויות- הוא כובש בצרורות. וזה שחקן שחיסלו אותו, דיברו על כושר משחק לרבע שעה והנה, כמו פאוליניו, גם הוא שיחק בתוך ארבעה ימים 210 דקות והשער ? מי צריך קצפת כדי ללקק את השפתיים ?

מאז שאשדוד ניצחה את מכבי חיפה בסיבוב הראשון ( מישהו זוכר שחיפה הפסידה בשלושת המשחקים הראשונים ?) זרמו מים רבים בקישון. חיפה ברחה קדימה, החיבור בין שחקניה התרחב ולעומתה, אשדוד התפרקה מנכסיה וכיום היא קבוצת תחתית לכל דבר. לא הגנה, לא קישור וגם לא התקפה, על אף שלא צריך להחמיר עימה כשמולה ניצבת הגנת חיפה, מהיציבות בארץ. אי אפשר לציין אפילו שחקן אחד שהווה איום על שער חיפה. אלמלא הנפילה בכושרה של חיפה, ה"ירוקים- שחורים" יכלו סוף סוף לנפץ את מחסום ה- 0:3 אותו קבעו השנה פעמיים, בבלומפילד מול מכבי תל אביב ובני יהודה.

אירועים רבים לא היו ועל מלוא המזלג ניתן לדלות את הבודדים. דקל קינן הדף בראשו לעבר צ'וקול שסידר לעצמו עמדת בעיטה (34) ושלח טיל שטוח מסלול שעשה דרכו לעבר חיבורי הקורות- דוידוביץ הבחין ומיד זינק כחתול והדף לקרן. ניתן לחפש את ההזדמנויות המעטות בערימת השחת. חבל לקלקל את טעם השערים המתוכננים להפליא. ערב טוב, צמרת- חזרנו. הרכב אשדוד: סמי אג'יי, מאור זוהר, יאשה ודראן, אדיר טובול, רחמים צ'וקול, קובי דז'אני, גוסו- גוסו ( אמיר לביא/ 83), אלן מסודי, דוד רביבו ( ניר נחום/ 63), עידן שריקי, שי הולצמן.

3 - 0