בבקשה לקום ולא בגלל שכבוד הנשיא עומד להגיע. לקום, כל מי באשר הוא ולהריע לשחקני מכבי חיפה. סר אלכס פרגוסון, לו היה בנעליו של אלישע לוי, היה עובר משחקן לשחקן ומעניק לו נשיקת "לילה טוב". הברק כן היכה פעמיים באותו המקום, בבלומפילד. משחק כזה מנצחים בפנדל, עם שופט, עם כדור שחודר מבעד לחור ברשת החיצונית או שער עצמי. מה זה חשוב איך? ה"ירוקים" עמדו בשמונת הימים האחרונים במשימה ששום קבוצה אחרת לא עמדה. גם לא יכולה היתה לעמוד, כי כורסת הפסגה כבר התרגלה ל"ישבן הירוק" וגם בליגה הישראלית המקום הראשון שייך לפי שעה לשגרירת עיר הכרמל (מבלי לפגוע כמובן בזכויות קבוצת הנוער שהיא הקבוצה השנייה בטיבה בעיר).

משימה א': בשבת שעברה היה על מכבי חיפה לנצח בכל מחיר את הפועל פתח תקווה כדי לשמור על הבכורה ולהבטיח לעצמה לוח משחקים "קל" בסיבוב השלישי. ניצחו 0:1. משימה ב': ביום חמישי היה עליהם להתמודד עם הקבוצה, איך קוראים לה ה"מומחים", הכי מאומנת והכי מיומנת. אז הפועל תל אביב תראה את רבע הגמר בטלוויזיה וגם חיפה ניצחה בפנדלים. עוד סיבה למסיבה. משימה ג': קבעו למכבי חיפה משחק ליגה מול הלהיט התורן של הליגה, בני יהודה, אחרי פחות מ- 70 שעות ממשחק הגביע. למה לא ביום שני, כמו להפועל תל אביב ? בחיפה לא שואלים בדרך כלל שאלות. כמו בחתונות ובר- מצוות. מזמינים אותה, היא באה עם מתנה. היום קיבלה מתנה ואין דין "שונא מתנות יחיה" כדין מורי...

הקבוצה של אלישע עמדה בכל המשימות בכבוד. מאה אחוזי הצלחה ואין בכלל טעם לדון ברמת המשחק שהפגינה, למרות שכלל ועיקר לא נראתה רע. פתחה מצוין, העייפות הכריעה אותה בהמשך ואז נכנסו לפעולה התמנון וחבריו. לא ללחץ, למשחק מבוקר כדי להשגיח על שלוש הנקודות. צריך היה אומץ רב להעלות הערב למפגש מול קבוצה רעננה שנחה שמונה ימים וניצבת בראש טבלת הסיבוב השני, הרכב פחות או יותר זהה לזה ששיחק בגביע. ראו מה קרה למנצ'סטר שהתפרקה לרסיסים בגלל העומס. וליברפול זכתה ליום מנוחה נוסף כי שיחקה ביום שלישי וה"אדומים" ברביעי.

אז נכון, בני יהודה אינה ליברפול ומכבי חיפה אינה מנצ'סטר אבל המצב הפיזי דומה. להם יש קצב משלהם, לנו כחול- לבן. את מחצית השעה הראשונה חיפה עברה בצורה קלילה. משחק שדה נאה לעין, חילופי מקומות, החטאה עניקית של ראנספורד בפתיחה והנעת כדור מדויקת. המארחים כלל לא נראו בשטח. אט-אט בלוני החמצן החלו להתרוקן, חיפה כבר שלטה פחות אבל בשום דקה לא איפשרה למארחים לשלוט שליטה מוחלטת במגרש. כשיש פחות כוח, קיים משקל רב ללחימה ולהקרבה וחיפה לימדה היום את מי שראה בה איזו "בלרינה עדינה" שהיא מסוגלת לעטות על כתפיה בגדי עבודה ולצאת ל'עבודה שחורה' למען המטרה.

במחוזותינו נהוג לשפוט "הגנה הכי טובה" לפי מספר השערים שהקבוצה סופגת. אם חיפה הייתה משחקת כך בכל משחקי הליגה, אולי לא היינו רואים אותה מבריקה בשליש הראשון, מה שמלמד שיש לה את הכלים לשחק כך. עקב הנסיבות, ההגנה הירוקה שיחקה מצוין. לא שלבני יהודה יש התקפה בעלת חוד מוחץ שהוקהה, יש לה שחקנים צעירים, מהירים, זריזים ומוכשרים. חיפה הצליחה לדכא את כל התכונות הללו במשחק אחראי. את תומר חמד אתם מכירים, לא ? אחד משלנו שצובר דקות משחק מחוץ לבית. לראות אותו מתוסכל, נלחם כארי, מבצע עבירות שבחיים לא ביצע, סופג כרטיס צהוב ובמזל לא אדום- לראותו כך, מתסכל (אותו, כמובן).

או אלירן עטר, החלוץ שיזכה ללא בעיות ב"שער העונה" בזכות המספרת המדהימה שגזרה את רשת מכבי נתניה. ליאוניד קרופניק "חיסל" אותו לחלוטין, רדף בעקבותיו לכל מקום ואיפה ספג את ה"צהוב" היחיד של חיפה? במרכז המגרש !! עד לשם החלוץ בעל תשעת השערים ברח. המשחק הזה שייך בראש וראשונה להגנה הטובה. בראש וראשונה לניר דוידוביץ. הוא לא זקוק לפנדלים כדי להוכיח את יכולתו. להיות שוער מצטיין בקבוצה שלא נמצאת במקום הראשון- הכי קל בעולם. להיות בין קורות קבוצה שנאבקת על אליפות משבוע לשבוע, משהו שונה לחלוטין. היום הוא היה נפלא ובעיקר בדקה ה- 62 עת הדף מבין חיבורי הקורות כדור חופשי מדוד אותו שלח אסי בלאדוט. ניר הסיט את הכתובת מ"שער" ל"הזדמנות גדולה".

צמד הבלמים, קרופניק וקינן סגרו את הרחבה, בבחינת יש יוצא-אין בא, המגנים אייל משומר ופיטר מסיללה (מאיפה הם לוקחים כוח לרוץ כל כך הרבה ?) השלימו חוליה אחורית מבוטנת, בלתי חדירה ולבני יהודה ניתנו רק אופציות לבעוט מרחוק. אלישע לוי ניסה להפתיע את גיא לוזון בהצבתו של גוסטבו בוקולי כקשר שמאלי. ההפתעה עבדה מספיק זמן כדי שהגנת המארחים תצא מאיזון, לא תדע מי מגיע מאיפה והמשחק ההתקפי "חתך" את ההגנה כסכין במרגרינה. הבעיה של חיפה, פחות מדי מצבי הבקעה ורק בעיטה אחת למסגרת במחצית הראשונה.

ואיזו הזדמנות ניתנה לאוסיי ראנספורד. מהסרטים. קטן הכניס לו כדור כמו רב-אמן, הגנאי שלח "בומבה" מחמישה מטרים שנהדפה בקורה, טיילה על המשקוף ויצאה החוצה. ראנספורד, ג'ון קולמה, בירם כיאל ואפילו פאנטיני נתנו היום לב ענק והבינו שבמשחק המיוחד הזה טמון הרבה לגבי המשך העונה. מהמשחק הקודם בבלומפילד ועד היום, חיפה לא זכתה בניצחון חוץ, ארבעה משחקים. רק שאלה "קטנה" נותרה באוויר: האם בני יהודה היא קבוצה "גדולה" או "קטנה" ? חשוב לדעת, ביטחון המדינה תלוי בתשובה...עד יום חמישי כולם התעסקו בסוגייה. קאפיש ?

על ההחטאה של ראנספורד קראתם (דקה שלישית), אחר כך הגיעה מספרת של בוקולי, אחרי הגבהה של משומר (8) והחטאה גדולה של בלם בני יהודה, דין מורי שנגח מקרוב החוצה אחרי הגבהה של כפיר אדרי. מורי "תיקן" את עצמו כעבור דקה. מסיללה, שטרם "בישל" העונה שער, הגביה לרחבה, אנייגבה השוער יצא ולא צעק, הכדןר פגע בפדחתו של הבלם הצעיר וטס לרשתו הוא- משלוח מנות נאה לחיפה. חיפה הרפתה וגלאבאן(24) ובלאדוט (28) בחנו את דוידוביץ שחיכה להם. כדורו של בלאדוט היה מסוכן ביותר מאחר ונבעט מתוך הרחבה ובסיבוב. גם למהראן ראדי היו כוונות בבעיטות מרחוק אותן דוידוביץ סיכל ביד רמה (38,41). ואם לא די בהצלות הללו, בדקה ה- 44 נפער בור גדול באגף השמאלי, עטר העביר כדור לראדי שכבר התכונן לכבוש וזינוק אמיץ של השוער הלאומי הציל הזדמנות נוספת. המחצית השנייה התנהלה רובה ככולה במרכז המגרש. חיפה שמרה על הכדור כעל בבת עיניה, משומר (53) הסתנן לרחבה ובעט החוצה, מורי (60) כמעט כבש שער עצמי נוסף, דוידוביץ סחט תשואות ומחמאות מאותה בעיטה של בלאדוט ובדקה ה- 68 עוד הוכחה למי המנוחות עליו התנהל המשחק. עטר הלם במרפקו בקרופניק ה"קרציה", הקוון עמיחי מוזס הזעיק את איתן טבריזי, הנחשב שופט קשוח, וזה אפילו לא הזהיר את הפוגע. ביום אחר תופעה כזאת היתה עוברת לסדר היום ? לא רצה להפריע לכדורגל ההוגן.

היו לחיפה עוד ניסיונות של רפאלוב, כיאל וקטן- כולם לא יצלחו אבל הפעם ל- 0:1 הקטן הייתה משמעות גדולה. הוא סיים שבוע ימים בלתי רגיל. עוד 900 דקות יא- מאנאייק... הרכב בני יהודה: דלה אנייגבה, עוז ראלי, דין מורי, מילן מרטינוביץ, כפיר אדרי, מהראן ראדי (לירוי צעירי/75), קובי מויאל, אסי בלאדוט, פדרו גלבאן, תומר חמד (תמיר כחלון/ 46), אלירן עטר.

0 - 1