אף פעם אל תזלזלו בדקה. זה לא דומה כאשר אמא קוראת לחזור הביתה מיד והזאטוט עונה לה: "אמא, רק רגע" לדקה בכדורגל. כולם ראינו כיצד דקה אחת, מבצע אחד, מעלים קבוצה לגמר גביע אירופה (ברצלונה) ובקריית אליעזר, שוב "הופיעה" דקה ומכבי חיפה כבשה צמד שהחזיר לה, לפי שעה, את המקום הראשון. היא לפחות תגיע ל"משחק העונה" עם 60 נקודות. סיפור פתיחת המחצית השנייה הוא למעשה סיפור המשחק. אם במחצית הראשונה חיפה שוב נראתה חסרת אונים מול משחק צפוף, שני חילופים ב"מכה אחת" מיד עם חזרת הקבוצות מהפסקת התה, חיסלו את תקוות הרמת גנים.

ומי שרצה לראות את המתח על פניהם של שחקני מכבי חיפה, לא נזקק למאמץ רב. הצצה לעברו של...אלון חרזי שכבר ידע מספר דרמות בחייו הספורטיביים, עומד כמעט לאורך כל המשחק על המסלול ומעודד את חבריו, זאת תמונת המשחק, אולי מעבר לנעשה על משטח הדשא. בשלב כזה של העונה אי אפשר לבוא בטענות לשחקנים. עול כבד מונח על כתפיהם ונא לא לשכוח, לרבים מהם זאת הפעם הראשונה שהם מתמודדים בצמרת הגבוהה. ומי שמאמין שמתח תחתית שווה ערך לזה שבצמרת, אינו מבין מה ההבדל. יום ולילה.

בשלב כזה של העונה חייבים לנצח. מעולם מכבי חיפה או קבוצה אחרת שיחקו משוחררים. הזמן קצר והמלאכה מרובה ולחיפה, בניגוד להפועל תל אביב ( זוכרים מי הדיח אותה, הא ?) יש גם את גביע המדינה על הראש. צריך לחלק כוחות, חובה לנצח והכל הולך ונעשה קשה יותר. כאמור, המחצית הראשונה לא הלהיבה בלשון המעטה. חיפה שיחקה לפי תוכנית העבודה שהכתיבה לה שוכנת המרתף. במקום לרווח את המשחק לאגפים ולנסות לתקוף משם את צמד המגנים האלמוני, כל הכבודה הירוקה התרכזה במרכז המגרש ואת ה"פקק" הזה יכול היה להתיר רק שוטר תנועה מיומן.

...או אלישע לוי. וזה מה שקרה. המאמן שגם עבורו זאת שנה מיוחדת במינה, זרק את כל ה"אסים" למגרש. אם ניסה לשמור את ג'ון קולמה על הספסל, בתקווה שיתאושש לחלוטין מפציעתו, במחצית השנייה הסתבר שקולמה נחשב לחולייה חשובה במערך החיפני. פה ושם מסירות לא מדויקות, אך ברגע שהוא נכנס, שחקני הכח לא עברו את קו מחצית המגרש. למעט בעיטה אחת מסוכנת מחוץ לרחבה, דוידוביץ נותר חסר תעסוקה לחלוטין. כל משחק ההגנה של ה"ירוקים" השתנה. אם בירם כיאל ואייל גולסה שיחקו עם הכדור ואפשרו לשחקני הכח לגונן ללא חשש ואף לצאת להתקפות מתפרצות מסוכנות, אחרי ההפסקה וגם בפיגור בן שני שערים לא התאפשר להם לנסות ולהבקיע שער. ככה השאירו העונה לחיפה את מלוא תשע הנקודות מבלי להצליח לכבוש את שערה. רק לבני יהודה "הישג" דומה.

אחרי הדקה הקטלנית, נדמה היה שחיפה תנפץ לרסיסים את הכח, במטרה להגדיל את הפרש השערים שלה, אם וכאשר ההכרעה עשויה ליפול על הפרש שערים (כבר היינו בסרט הזה לפני שש שנים). מצד שני, גם קריית שמונה עמדה על סף תבוסה וכמעט סחטה שוויון, כך שעדיף ניצחון אחד ביד מאשר אופציה לשלל שערים על העץ. ובמחצית הראשונה, חיפה לא נראתה אילן גבוה מדי עבור הכח שידעה לבלום בקלות וכמעט אפילו להפתיע ולכבוש. קולמה בתוספת לארבייטמן, שהתמזל לו לכבוש מיד אחרי הכנסתו, הפכו את מגמת המשחק שהפך לחד- צדדי לחלוטין.

הניצחון היה ברור, היכולת לא מי יודע מה- השורה התחתונה קובעת. ההגנה התקשתה מעט, בעיקר במרכזה, להתמודד עם ברק בדש הזריז שלא ניצל שני מצבים, מסיללה ומשומר, בעיקר האחרון, היו עמוק ב"שטח האויב". במחצית השנייה לא היה צורך שיירדו לאחור, קינן וקרופניק הסתדרו היטב עם פירורי ההתקפות הסגולות. בשעה שקולמה התעסק עם קשרי הכח ויל לכולם יחד, השתחררו גם יניב קטן, ליאור רפאלוב, פנטיני וארבייטמן ורופפו את מרכז ההגנה של הכח שכוחותיו אזלו מול המחץ החיפני שלא בא לכלל ביטוי בתוצאה.

הכח שיחקה עד תום המחצית הראשונה בצורה מאורגנת ומסודרת, במגבלות כוח האדם והכישרון העומד לרשותה. ההרכב הצעיר מאד של חיפה, יחסית לקבוצה המתמודדת על התואר, לא הטיל חתיתו כמצופה. אדרבא, בשלוש הדקות הראשונות היו לעידן וייצמן וברק בדש מצבים, לא מי יודע מה קורצים, בהחלט מאיימים. לרפאלוב שמבכה עדיין את חוסר המזל מהבעיטה למשקוף הפנימי בסכנין (איך זה שהמשקוף של ברצלונה היה ידידותי יותר למייקל אסייאן מצ'לסי ?) ניתנה הזדמנות לכבוש ממסירה של פאנטיני (11) אך כדורו נבעט גבוה מעל המשקוף.

גם מסיללה, באחד הימים היותר התקפיים שידענו השנה, עמד על סף כיבוש שער בכורה אלא שמסירה מדויקת מרגלי פאנטיני (16) לא מצאה את המסגרת. האורחים הריחו הפתעה, בדש נגח ממרכז הרחבה החוצה (20) ווייצמן ניסה אף הוא פעמיים ללא הצלחה. ההחטאה הגדולה של הכח הגיעה בדקה ה-37 כשנאופור ניצל הגנה דלילה של חיפה להתקפה מתפרצת בסיומה הגביה לעברו של בדש שנגח ללא הפרעה החוצה. תוצאת התיקו הלמה את יחסי הכוחות ואלישע לוי קרא היטב את המפה. את הריבית קיבל זמן קצר אחרי ה"הפקדה". קטן מסר לשלומי ארבייטמן, ובבעטתו הראשונה תוך כדי סיבוב, משמאל לימין מצא את השוער מאייבי לא מוכן והכדור חדר לרשת- 0:1 לחיפה.

חלפה רק דקה והאצטדיון התרומם באוויר. שער כזה מתאים למארקנה הברזילאי עם ה"ג-ו-ו-ו-ו-ל " המסורתי. בוקולי הגביה כדור לעברו של רפאלוב שנכנס עם הרגל ושלח "פצצה" אל מתחת למשקוף- הפעם הרשת התרוממה, אפילו בשמחה- 0:2 לחיפה. ארבייטמן(53), פאנטיני מחמישה מטרים(60) ביקשו להמשיך את המומנטום. בוקולי שלח כדור אדיר (62) במסלול שטוח לפינה השמאלית, מאייבי זינק והדף לקרן. כדור דומה שלח תמיר פור מעשרים מ' (80) ודוידוביץ מתח איבריו והדף לקרן. משומר (87) ניסה כוחו בבעיטה לשער, הכדור נהדף אליו והוא שוב בעט לפינה, לידי השוער. הדקה ה- 89 אמורה היתה להסתיים בשער מתוצרת דרום אפריקה. פאנטיני ומסיללה החליפו מסירות, המגן שלא ישחק בחצי הגמר (צהובים) הגיע לקו הרוחב ובמקום לשלוח כדור חלש למרכז ניסה "טיל" שהגיע למקום אחר ומשם קשה היה למשומר להבקיע. גם אפק ופאנטיני נכשלו בתוספת הזמן לכבוש שער שלישי. לא נורא, ממילא המבחן האמיתי הוא בקריית אליעזר. סיכה לא תוכלו לתחוב ליציעיו. כבר לא יקנאו ב"סולד" של אנגליה וספרד.

הרכב הכח עמידר רמת גן: ז'וסלן מאייבי, אביב חדד, איתן טיבי, ישראל ראש, חיים פונטומלי, עידן וייצמן (רומן מלקוב/ 55), תמיר פור, ג'וזף נאופור, דניאל אונגר (רפס/51), ברק בדש, גל לוי( רומן מלגוט/55).

2 - 0