תביטו טוב טוב על התמונה בדף הראשי. דבר ראשון, מה אתם רואים? מחזיר כדורים צעיר, אוהד הפועל באר שבע, בדרך להחליף "כאפות" עם ולדימיר דבאלישווילי, אחרי שזה כבש את אחד משעריו. עם יד על הלב, ובלי להכיר את האוהד הצעיר, אם באר שבע הייתה כובשת , שחקניה היו זוכים ליחס דומה. וכאן טמון למעשה הסיפור הגדול של מכבי חיפה מודל 2009: עם כל הכאב והצער המקומי (זה רק ספורט), כל אחד מ- 12 אלף הצופים, מספר שבבאר לא רואים גם ביום העצמאות, ידע שיקבל תמורה עבור האגרה.

למרות שבחיפה ראו את ה"קלטת הלוהטת" מניצחון באר שבע על בית"ר ירושלים, לא שינו תוכניות, לא נכנסו לכוננות קרב, לא באו לפרק ולהתפרק, באו כתמול שלשום, לשחק כדורגל התקפי, נאה לעין, להמשיך ולהוכיח שמדובר באלופה ראויה (ולמעשה, להוכיח רק לעצמה, כי כולם משוכנעים...) ואם מנגד ניצבת קבוצה עם מטרות דומות- על הכייפאק, שיהיה שמייח. עד כאן הכל נראה יפה וקל. במגרש הלך יותר קשה ואם להודות, באר שבע של המחצית הראשונה, ובמקרה אחד בפתיחת השנייה, ראויה היתה לשער שני. ולא שחיפה טמנה רגלה בצלחת, אך היו קטעים ששתי הקבוצות ניהלו תחרות מי תשיג את רעותה במצבי הבקעה. התשובה ברשתו של טאבנקו קאלה. עם "כמעט" כמעט היינו עוד שלוש פעמים לפחות אלופים...

הערב התגלה הסוד הגלוי של חיפה: העוצמה שבמשחק הפשוט, הקבוצתי שבו משמעות מזערית, למרות שאינה מבוטלת, לשמות השחקנים החסרים. אלישע לוי הסתובב על הקווים בנגב עם ה"מפתחות לגן הנעול". מבלי להמעיט בערכם של אלה ששיחקו, עם המהירות של מוחמד גדיר ואייל גולסה, באר שבע אמורה היתה למהר לפני משחק הליגה הבא, לברך את "ברכת הגומל". ומאמנה, גיא עזורי התעקש להימנע מכך. במצב של 3:1 מיהר להחליף את כל החלק ההתקפי שלו, ליאור אסולין, דוד רביבו ואוהד קדוסי ומטרה אחת עמדה לנגד עיניו: למנוע תבוסה קשה. לדידו, אחרי שהחיפנים השתלטו לו על משטח הדשא במחצית השניה וכל רגע עמדו בפני הבקעות נוספות, מוטב להפסיד בכבוד למראית עין מאשר להתחיל לאסוף "שברים" לקראת המשחק הבא.

האלופה ניצחה בפעם השישית ברציפות, הוכיחה שאינה חוששת בשום אצטדיון 'קשה' והגיעה בהכרה אותה הצליח להחדיר לורידי שחקניה שעם כל הכבוד לבית האלופות- הליגה חשובה יותר. ולו רק בגלל שסביר להניח שחיפה לא תזכה בגביע האלופות שיבטיח לה השתתפות אוטומטית בזירה הזאת גם בעונה הבאה (רק לליברפול עשו הנחות...) ומדי משחק היא חייבת להוכיח שמקומה טבעי. רמה אחת מעל לכל הליגה ? את הפרשנויות הללו נא להשאיר ל"מומחים" (לא למחוק את המרכאות !). חס וחלילה, הפסד ראשון ועבורם הליגה פתוחה... מתהפכים כמו חביתה במחבת.

שוב, אין להקיש ממשחק זה על מה שיקרה בטורינו ביום רביעי. כבר נוכנו לדעת ששתי הזירות כה השונות והבעיה העיקרית היא כיצד מדלגים משם לכאן ולהפך. בינתיים אנו כאן. וכאן התגלה במחצית הראשונה משחק הגנה פחות טוב מאשר בשבועות הקודמים. קשה היה לחלק העורפי לשמור על שניים מהחלוצים היותר מהירים וזריזים בכדורגל הישראלי, אוהד קדוסי וליאור אסולין. טאקסיירה וקינן נראו לפעמים אובדי עצות מול השניים, אסולין מסר וקדוסי הרשים בהתמצאות ברחבה. בשער הכבוד ברח לטאקסיירה מתחת לרגל, אחר כך שניהם נעדרו ונגיחה של הכובש רק בנס לא חדרה לרשת והיתה גורמת למהפך בתוצאה.

אייל משומר לא הרשים, לפחות לא במחצית הראשונה כאשר שמעון הרוש, מגנה של המארחת חתך שוב ושוב באגפו והגביה כדורים מדודים ומסוכנים. ארבייטמן אמור היה לעבות את השמירה ולעזור למשומר ולא להאמין, מלך שערי הליגה ביצע מספר גליצ'ים שלא היו מביישים קשרים גברתניים...והיה לו גם זמן לכבוש. הטוב במגרש, בפעם המי יודע כמה, פיטר. להוסיף מסיללה ? כי השילוב של פיטר ומסיללה עלול לגרום למאן- דהוא (X2) לפקפק מה הוא בכלל עושה בישראל. תודה לאל, המאן דהוא (X2) ימשיך לרצות לאמן את הנבחרת, אבל מי שלא ראה את הפוטנציאל הנפלא שהוא ללא ספק המגן הזר הטוב ביותר ששיחק אי פעם בישראל, מקבל אותו שוב ושוב. כאילו שמסיללה לועג כאומר: "בוי, אני משחק בליגת האלופות, אני אשחק במונדיאל- איפה אתה בקטע הזה ?".

הפריצות לעומק, במיוחד זו שהוליכה לשער הראשון, גרמו לאביתר אילוז מבאר שבע להיעלם לחלוטין מהמגרש. איך יעלה אם מדי דקה וחצי הוא רואה לידו סילון שובר את מהירות הקול ? הקישור הרשה לעצמו הפעם לשחק גבוה יותר. מחד, הלחץ הפחיד את הבאר- שבעים שלא הספיקו להניע כדור מחשש שייחטף, וזה מה שקרה בפועל- מאידך, המסירות לקדוסי ואסולין השאירו את הרביעייה האחורית ללא ביטחון מלא. קולמה "בעל הבית", בירם כיאל בכושר נפלא ועושה כל מה שהוא מחפש (אל דאגה, אחרי השער הראשון יגיע השיטפון) ויניב קטן, עד כה מאמני היריבות נמנעו מלהציב עליו שמירה אישית כי היא בטלה בשישים. לא ימסור אז יבשל שערים מקרנות, לא ירוץ, אז יריץ את החברים המהירים.

והוא עושה זאת כל כך פשוט ובצורה מרשימה. לדוגמא, בדקה ה- 64 חיפה הניעה את הכדור בכעשרים מסירות מרגל לרגל, לעיניהם של רבבות עיניים וקטן ניצב כציר אליו כוונו רוב המסירות וגם יצאו ממנו. מדהים לראות כיצד הוא נהנה מהמשחק. לא במקרה נאמר על הכדורגל שהוא משחק פשוט, פשוט יותר לעשות אותו פשוט וקטן משתלב בפשטות בצורה מושלמת. ואם באר שבע עוד ניסתה איכשהו להתמודד בכוחות שקולים, פחות או יותר, מערך ההגנה שלה קרס ועוד יצא בשן ועין נוכח משחקם של שלומי ארבייטמן (גליצ'מן) והחלוץ הגיאורגי המצוין דבאלישווילי. בשעה ששלומי ממשיך עם קצב הכיבושים המדהים וניכר עליו שאלישע לוי הטמיע בתודעתו שחלוץ גדול מבקיע בשעות קשות, לגיאורגי לא משנה אם הרשת ממולו היא של נבחרת בולגריה או באר שבע. שתיהן עשויות מחומר דומה, את שתיהן הוא אוהב לראות מתרוממות ואם פה ושם הוא משחרר הצהרה שלא איכפת לו מי יכבוש- הוא מעדיף 'עבודה עצמית'. בקטע הזה חיפה פגעה בינגו.

לזכותה של באר שבע ייאמר שלא ניסתה לשנות את סגנון משחקה. גם היא לא מבחינה בין הפועל רעננה או מכבי חיפה, משחקת התקפי כדי לנצח (לא במקרה במשחקיה הובקעו מספר השערים הגבוה בליגה) אך מה לעשות שמכבי חיפה למדה איך לא ל...היות בית"ר ירושלים. בחיפה ידעו שלדרומיים אין כוח לקצב משחק אחיד של 90 דקות. בפרט כאשר חיפה מתורגלת לקצב גבוה במיוחד נוכח השתתפותה בבית האלופות. המחצית הראשונה עברה בשלום, בשנייה כולם כבר הבינו שאת חיפה אי אפשר לנצח ללא הגנה ראויה. מבין שתי המחציות, הראשונה היתה תוססת בהרבה. בדקה התשיעית בעיטה אדירה מרגלי יוסי אופיר מטווח 30 מ' שחמקה לחוץ ליד קורת שערו של דוידוביץ. הבעיטה "הרגיזה" את החיפנים. בדקה העשירית התפתחה לה התקפה חיפנית מהירה. בירם כיאל מסר למסיללה שהעביר לרפאלוב, זה הכניס אותו לרחבה המקומית. אז מה אם שני מגנים חוסמים ? פיטר חדר ביניהם ומול קאלה רצה לבעוט לפינה הרחוקה ולהבקיע, יצא לו אחל'ה "בישול" ודבאלישווילי עשה ממנו מטעמים- 0:1 בדחיקה.

ארבייטמן לא רצה להישאר מאחור (13), קיבל כדור מקטן, הסתובב והבחין שקאלה מחוץ לשערו. בעיטה קשתית ששפשפה את המשקוף העליון ותו לא. באר שבע לא קפאה על השמרים. מליקסון מצא את קדוסי פורץ, מגלגל את הכדור מתחת לרגלי טאקסיירה ושולח צ'יפ קטנטן מעל דוידוביץ. ניסיון של מסיללה להציל עלה בתוהו- 1:1 ושוב דוידוביץ אינו מצליח לשמור על רשת נקיה בבירת הנגב. שתי דקות חלפו והרוש, שמעון הרוש ניצל רפיון בשמירה עליו, פרץ והגביה, קינן וטאקסיירה נעדרו מהבוטק'ה של השומרים וקדוסי נגח באין מפריע החוצה מחמישה מטרים !! בירם כיאל (20) פילס לעצמו דרך בינות לאין הגנה של באר שבע, הגיע למצב בעיטה אך שחרר בעיטה חלשה שנקלטה בידיו של קאלה. קטן (27) לא הניח לשוער הקרואטי, בעט נפלא לחיבורים וההדיפה לקרן לא פיגרה באיכותה.

את הבעיטה הבאה קאלה לא יכול היה לעצור. הקפטן הגביה מנקודת הקרן, הסקורר נגח באלגנטיות והרשת לא גילתה התנגדות לקלוט שער חיפני שני- 1:2. אחרי שליטה חיפנית, לפתע גם הבלם הצ'כי פאבל ברגל במנסים. אחרי סדרת כניסות לרגלי ארבייטמן, רביבו הגביה לעברו כדור חופשי(36), הבלם בעט ודוידוביץ בלם ביד אחת, קטע את מעוף הכדור לרשת לפני טאקסיירה התערב והרחיק. הדקה ה- 42 שייכת ל"אדומים" ובגללה ירדו ברגשות מעורבים עם פיגור במחצית. לראשונה, קדוסי קיבל מסירה מאסולין, בעט בעוצמה למרכז השער שם דוידוביץ עמד והדף, ותוך שניות הגבהה מימין, אסולין מפשק רגליו ומותיר כדור פז למליקסון החופשי שבועט מצד לצד- חמק בקצת ליד הקורה.

ואם לא די באלה, גם בדקה ה- 45 הזדמנות לשוויון. אסולין עזב את משמרת מספק האסיסטים, הפגיז מימין את דוידוביץ שהדף, קדוסי הסתער בגופו אך זה הסיט את הכדור הצידה ולא לרשת. במחצית השנייה נותרה רק חיפה במגרש. שתי פעולות של כיאל הסתיימו בלא כלום. כך גם בעיטה של קדוסי (59) שהסתובב והתעלם משמירה לקויה של משומר- הכדור נדבק בקורה ! מכאן ואיך ראינו את דקל קינן שועט קדימה (64) ודבאלישווילי בועט מזווית לא נוחה החוצה, נגיחה של הבלם מוריירה לידי השוער החיפני (68) וכמובן שער שלישי, פרי הגבת כדור קרן של קטן, ריצה של הגיאורגי לפינה הקרובה ונגיחה לפינה הרחוקה- 1:3. מוחמד גדיר הריץ את קטן (72) לעימות של אחד על אחד מול קאלה, לא הצליח להגביה צ'יפ מעליו אבל הניסיון הזה לא בלם את הצ'יפצ'יפ-צ'אף של הקטר החיפני שחלף על פני תחנה נוספת.

...ואם גוסטבו בוקולי רץ 30 מ' בתוספת הזמן כדי לבצע גלישה על כדור "לא חשוב" במרכז המגרש- תבינו שזאת מכבי חיפה הנוכחית. הרכב הפועל באר שבע: טאבנקו קאלה, אביתר אילוז, דנילו מוריירה, פאבל ברגל, שמעון הרוש, אייל שן, יוסי אופיר, מאור מליקסון, דוד רביבו (סיראז' נסאר/75), אוהד קדוסי (יוסי אלקיים/ 80), ליאור אסולין (גיל בלומשטיין/ 76).

1 - 3