ככה הוא התחיל וככה הוא סיים. התחיל כמחליף כשנכנס בתחילת המחצית השניה מול הפועל תל אביב (אוקטובר 1990) וסיים כמחליף מול בני סכנין (דצמבר 2009). התחיל עם ניצחון על ה"אדומים" בהפרש של שער- סיים עם ניצחון על ה"אדומים" מסכנין בהפרש זהה. התחיל עם חיבוקים על הדשא עם מרקו בלבול במדי מכבי חיפה, סיים עם בלבול כמאמן בני סכנין. הכל כמעט זהה בקריירה של אלון חרזי. מבלבול עד בלבול, לאורך .18.5 עונות בחיפה, לא קם ולא יקום רב-אלוף כמוהו בתארים.

ההבדל היחיד בין קדמא דנן לשלהי 2009- הדמעות. כשהגיע מהכח רמת גן, איש לא ידע מיהו ומה בדיוק הוא נועד לעזור לחיפה. הערב, יחד עם בני משפחתו הזילו רבים דמעות אושר. דמעות של תודה לכדורגלן ענק שסחב את ה"ירוקים" לכל שיא אפשרי בכדורגל הישראלי. אחרי בורדו נפשפש ב"חיים שכאלה" של חרזי. לא רק לנכדיו מגיע להתענג על הקריירה שלו. בעצם, אולי דווקא כן. כי אנחנו כבר נהנינו מהדבר האמיתי. הם ייאלצו להסתפק בקלטות. סבא אלון ירדים אותם עם סיפורים, הרחק מההמון הסוער- אנחנו.

אילו התבקש חרזי לציין באיזה משחק הוא רוצה לפרוש- בתוך ליבו ודאי היה אומר: "אחד כזה שהקבוצה משחקת רע וחלש, כך שתשומת הלב תופנה אליי". אל דאגה, בניגוד לשחקן בולט אחר ממכבי חיפה לשעבר, שרצה שנבחרת ישראל תפסיד כי הוא לא בהרכבה, ישוב על הספסל, חרזי אפילו לא יעז לחשוב בכוון הזה. יצא לו, שלא במתכוון ש"נפל" על משחק חלש ביותר שבו התקשתה מכבי חיפה להתאושש בגדול מהפסד הבכורה שלה בבלומפילד, מול מכבי תל אביב ונאלצה לחרוק שיניים מול בני סכנין מהתחתית. השער של שלומי ארבייטמן רק שיפר את ההרגשה ונועד לגרום שחרזי יביט לאחור בהנאה ויראה שהוא עוזב את המועדון בידיים נאמנות.

השער הבודד לא רק ביטא את ההבדל העצום בין שתי הקבוצות, במקרה לא הפעם, אלא את רצונה של חיפה להילחם בעוצמה מול הקלישאות שהפסד ראשון הוא כמו אבעבועות רוח. אחרי הפצע הראשון, יוצאים האחרים... נלחמה עד כלות הכוחות מבלי להפגין ולו שמץ דל מיכולתה עד לפני שבועיים. כנראה שדווקא ההפסד ב...מינכן, גרם לנזק הגדול יותר. פחות חדות ליד שערי היריבות, פחות העזה ויותר אי דיוקים במסירות. כאן למעשה טמונה הבעיה של חיפה. לא היה לה אפילו כדורגלן אחד, אחרי שכל הניסיונות לחדור מבעד להגנת סכנין הצפופה נכשלו, שיקח על עצמו את ארגון השורות. כולם שקעו באפרוריות ובדקות רבות התנהל מין פינג-פונג בין שחקני שתי הקבוצות שהתייחסו ברצינות תהומית לחשיבות הנקודות, כל כך ברצינות עד שמהלכי כדורגל נאים הפכו למצרך נדיר.

אין ספק שמחלתו ברגע האחרון של ג'ון קולמה, שיבשה לאלישע לוי את התוכניות. ברגע שנאלץ לתפקד את אייל גולסה כתאומו של בירם כיאל בקישור האחורי ונאלץ להכניס את ליאור רפאלוב להרכב הפותח, סכנין נהנתה. גולסה חסר מאד בחלק הקדמי, התרוצץ מעלה ומטה כאחוז תזזית ולשחקן שנעדר כחודשיים, גם מנוסה יותר, המשימה לארגן את הקבוצה קשה ביותר. וגולסה עוד היה הטוב מבין ה"אפורים". רפאלוב תופקד כשחקן חופשי, עד כמה שניתן לכנות חופשי שחקן שזוכה לשמירה כפולה מקשרי סכנין, ולא הייתה לו עזרה כי חוסר הביטחון הקבוצתי בלט לעין. חיפה שמרה שמא תופתע ואז שוב יהיה עליה לרדוף ולהשיג פיגור, ובכוחותיה היום, ספק אם היה עולה בידה לחולל מהפך.

בירם כיאל ויניב קטן לא היו בשיאם, בלשון המעטה, ובעיקר מסירותיהם לא הגיעו למענם. הסוגייה שהקפטן נדרש לה, אם הוא חלש גם הקבוצה, לא תזכה גם הפעם לתהודה חיובית, כי כאשר כולם חלשים- גם קטן. והיום זה קרה מול המשחק המבוקר של סכנין שלעתים הסתגרה בבונקר ועליו שילמה ביוקר, ולעתים ניצלה את משחק ההגנה החיפני כדי לנסות לעקוץ. הסבירה בדיוק מדוע כבשה עד כה 9 שערים בלבד. היציבים בהגנת הירוקה היו שוב צמד הבלמים, ג'ורג' טאקסיירה ודקל קינן. הם לא הסתפקו בעצירת התקפות הסרק של סכנין ליד רחבת ה- 16, כי מעבר לקו זה לדוידוביץ לא היו בעיות. השניים הפכו בדקות רבות למוסרי כדורים לחלוצים ובכך הדגישו שלסכנין היה קל לבלום.

במרכז הגנתה ניצבו הבלמים גבוהי הקומה, פטי יא-יא וטל חן שללא קושי הדפו את ההגבהות הסתמיות של חיפה. גם כאשר החיפנים הניעו את הכדור, עשו זאת לרוחב ופעמים רבות הגיעו לטווח ארבעים מטרים משער סכנין, נתקלו ב"קיר אדום" ומסרו לאחור, לעבר הבלמים שהחלו את כל ההתקפה מחדש. וחוזר חלילה. משומר שיחק בצורה מאד מאופקת במחצית הראשונה, בהמשך ניצל את כושרו הגופני הגבוה שהכריע את שומרו ומהצד השני, בהיעדרו של פיטר מסיללה, לטאלב טואטחה היו דקות טובות יותר בהגנה מאשר בסיוע למשחק ההתקפי. אסור לשכוח, הוא פתח לראשונה בהרכב הראשון בגיל שחרזי הגיע לחיפה, אפילו צעיר יותר. מגיע לו אשראי גדול בעתיד, כמו לסניור הפורש.

ההתקפה החיפנית נמצאת כרגע בנסיגה מסוימת. טבעי ובולט לעין לאור האורים ותומים בעשרת המחזורים הראשונים. מוחמד גדיר מכדדר בחוסר יעילות, דבאלישווילי לא מקבל כדורים ולזכותו מסירת מצוינת לשלומי ארבייטמן שישב על הספסל, נכנס ותרם את תרומתו הקבועה.מישהו אמר שאי אפשר לכבוש מהספסל ? עוד שער ושלומי ישווה את שיאו האישי. על סכנין אין להרחיב. אפשר ומישהו שם חושב שלחיפה לא הגיע לנצח, וטוב שמחשבות כאלה מתרוצצות. עשוי להועיל מול קבוצות פחות טובות ממכבי חיפה. להכרזות ש"אנו באים לשחק פתוח" לא היה בסיס במציאות. חיפה לא לחצה את אורחיה, הם נלחצו לאחור ואולי ראוי שמאמנים יסבירו לשחקנים שנקודה היא כמו הפסד. גם בשיטה החדשה.

את מספר ההזדמנויות במחצית הראשונה ניתן לספור על כף יד אחת. רק אחת של חיפה. רפאלוב קיבל כדור מגדיר, פרץ ובעט נמוך, השוער מאיר כהן זינק והדף. בדקה ה- 36 עבאס סואן בעט, הכדור נראה עושה דרכו החוצה, דוידוביץ הבחין בשחקן סכנין בפינה והדף, למזלו הכדור הורחק מיד. חשש לשינוי התוצאה לחובת חיפה (42) כאשר סקוט סילי פרץ מהמרכז, חלף על פני קטן, טאקסיירה וקינן בתנועה רוחבית ומעמדה נוחה יחסית בעט החוצה. את המחצית השנייה חיפה פתחה בסערה. רפאלוב בעט נפלא משמאל לימין, חסרו לו סנטימטרים (46), קטן ניסה כוחו כעבור שתי דקות והכדור ניתז מחזהו הצידה ונקלט שוב לפני שגדיר הגיע. בתוך דקה (59) סכנין ניצלה מספיגה. משומר היה מעורב בשני המצבים. בראשונה הגביה וארבייטמן שנכנס שלוש דקות קודם לכן, נגח מצוין וזה גם הציון לזינוק הפנתרי של השוער הותיק שהדף לקרן והציל שער ודאי.

משומר לא התייאש, הפגיז במסלול שטוח למרכז הרחבה, גולסה הסיט בעקבו וכהן בלם לפני הקו. את העימות הבא כהן הפסיד. מהלך מהיר שהחל ברגליו של גולסה עבר דרך דבאלישווילי שמסר פנימה לארבייטמן וזה בשמאלו חרץ את תוצאת המשחק- 0:1 לחיפה. התרגשות גדולה אחזה בצופים כאשר אלון חרזי (82) קיבל כדור נפלא מיניב קטן, הבחין בשוער היוצא מולו ובצ'יפ העלה את הכדור מעליו ומעל משקוף. שער ליגה לסיום ? זה יכול היה להיות הדובדבן שבקצפת. חרזי (תוספת זמן) ניסה לנגוס בטבלת הכיבושים האישית שלו ונגח החוצה אחרי הגבהה מרגלי עותמן.

הסבלנות ניצחה בסופו של דבר. המשחק הזה נכנס להיסטוריה בזכות הניצחון והפרידה משחקן שלא נולד במחלקת הנוער של המועדון אבל יהווה סמל לכל אחד משחקני העתיד שלה. הרכב בני סכנין: מאיר כהן, עלא אבו-סאלח, טל חן, פטי יא-יא, מהראן אבו-ריא, חיים בנון( ראובן עובד/78), עבאס סואן, חמאד גנאים, אחמד קאסום, ג'אקו ערפאת (קרלוס אדוארדו/53), סקוט סילי (רן יצחק/83)

1 - 0