שוב חוזר הניגון: עשר דקות רצחניות בהן ביריב אינו יודע מהיכן תונחת המכה, והוא יודע שתבוא תגיע, הספיקו למכבי חיפה כדי למוטט את הגנת הפועל רעננה בדרך לניצחון ה-16 שהגדיל את הפער בין האלופה והמוליכה לסגניתה, הפועל תל אביב. עוד קודם לכן, ובמיוחד בשבועות האחרונים, קבוצתו של אלישע לוי מזכירה את המוהל שכולנו חשנו את נחת ידו. באה, "חותכת בבשר החי" ומשאירה את הרך הנולד חי וקיים. מעט צורח אבל חי. מאמן רעננה, אלי כהן, שותף בכיר בשתי האליפויות הראשונות של מכבי חיפה, ודאי ניצב בצידי המגרש ושאל את עצמו: "האם זאת הייתה התמונה גם כאשר אני שיחקתי בחיפה ? קבוצות 'עשו במכנסיים' כבר בעלותן למגרש?"

כהן יכול להרגע ואולי להתנחם. המצב כיום הרבה יותר גרוע ודברים שרואים משם (רעננה) לא רואים מכאן (חיפה). בהווה, חיפה זקוקה רק למעט דקות של חוסר ריכוז כדי לעקוץ, לנשוך ולבלוע. חיפה עושה זאת בדרך הכי אלגנטית שניתן והשוער ממול אפילו לא אשם בשערים שהוא סופג. היום חובה להסיר את הכובע בפני הבלם ג'ורג' טאקסיירה. כבר כתבתי בפתיחת העונה שמדובר בבלם חכם עם טביעת עין מצוינת, עם קשיחות מתאימה ויכולת להתאים עצמו ליכולת ההגנה. כמובן שהיו רבים וטובים שמאז חיים על "דיאטת כובעים". לא שמעתם? זאת דיאטה המבוססת על אכילת כובעים מכל הסוגים. "אופנת מסיללה", "אופנת קולמה", "אופנת דבאלישווילי" ויש גם את "אופנת טאקסיירה". ה"מומחים" גזרו את דינם לשבט ובחודשים האחרונים הם מתהלכים בסמוך לקירות שמא נבחין בהם ונזכיר את הדיאגנוזה העקומה שלהם.

אצל רופאים "פאשלות" כאלה מסתיימות בטרגדיות אנושיות, במקרה של ארבעת הזרים במכבי חיפה- ה"הם" אוכלים כובעים. אפשר ובעל חנות הכובעים ברחוב הרצל יבקש מה"ירוקים" אתנחתא כי המלאי נגמר לו בצ'יק.. נחזור לבלם הפורטוגזי.אחרי מעל 50 שנות ריצה אחרי הקבוצה, לא זכור לי בלם בגובה של טאקסיירה, פורץ מהאגף השמאלי כאילו היה חלוץ לכל דבר, עובר שחקנים ומניח לפני דבאלישווילי שני כדורים של "גש ובעט". מדהים מה שקרה הערב בקריית אליעזר. מה אלישע עושה להם שכל אחד מבצע פעלולים שלא מצפים ממנו.

וזאת בנוסף ליכולת ההגנתית שלו שיצרה לו מוניטין שונה מאשר לפני חצי שנה. בכלל, מי ששם לב ובתקווה שהתופעה תימשך, הקבוצות היריבות מתקשות מאד להגיע לרחבת שערו של דוידוביץ, ואם פה ושם ישנן הסתננויות, הן בגלל שחיפה מאפשרת לעצמה להוריד רגל מהגז ולנוח. במקרה של רעננה, לקח לה 90 דקות להעסיק פעם אחת את השוער החיפני. ארמנדו לסקאנו בעט היטב מחוץ לרחבה- הכדור עשה דרכו אל מתחת למשקוף אלא שדוידוביץ מתח אבריו והדף לקרן. אפרופו קרנות, מעט הזוי, אך במחצית הראשונה התקבלה תמונה מדהימה. רעננה ביצעה פחות עבירות (7) מאשר מספר הקרנות שנזקפו לחובתה (9). לא תמצאו הרבה תופעות נוספות כאלה.

ליד טאקסיירה לא נתנו מנוח לחלוץ הבודד של רעננה, דודו ביטון (לשעבר במחלקת הנוער של מכבי חיפה) גם המגן אייל משומר שנע כמו אנרג'ייזר , החל משריקת הפתיחה ועד לסיום. ים של התלהבות. מהעבר השני, הופעה מלבבת נוספת למגן הצעיר טאלב טואטחה. הקלילות, חוכמת המשחק, הכושר הגופני המדהים והמסירות- מה צריך יותר מ"ילד". ובאמצע, דקל קינן המתנהג כ"בעל הבית". שולח את משומר מימין, את טואטחה משמא, את טאקסיירה לפריצות עומק והוא מחפה עליהם ובקלילות. כל האמור לעיל מקבל חיזוק רציני מארבעת שחקני הקישור שכולם הפגינו היום יכולת טובה מאד. קולמה זה קולמה. רוצים לעבור אותו ? תעברו בבקשה למדרכה ממול. גולסה נייד בצורה בלתי רגילה, כמו מול עכו זנח לרגעים את תפקידו בקישור האחורי ורץ קדימה לעזור לחבר'ה.

משחק מצוין לליאור רפאלוב שהיה שותף לשלושת השערים ולעוד מצבי הבקעה קורצים. הדיבורים על צירוף קשר זר כזה או אחר, לא מפחידים לפי שעה איש מחוליית הקישור כי כולם יודעים שרק הטובים ישחקו. ומעל כולם, שוב בכושר טוב יניב קטן. בשעה ששיחק הספיק ליהנות מהמשחק. רעננה נתנה לו לשחק חופשי והצופים באצטדיון הרוויחו מסירות פז, ההיא לשער השלישי גאונית ואם תהיה הזדמנות לראותה, תביטו עליה שוב ושוב. אם הייתה בפיפ"א תחרות על המסירה הגדולה- קטן היה בפנים. דבאלישווילי שב וכבש צמד משתי מסירות מדהימות, היה קרוב לצמד נוסף ושוב הוכח שכאשר מפעילים אותו, שום רשת לא נשארת סטרילית. סימנים של חזרה לכושרו, מוחמד גדיר ש"מת" להבקיע שער אחרי בצורת ארוכה, לא כל כך הולך לו וטוב עושה אלישע לוי שנותן לו הזדמנויות למכביר כדי לצבור ביטחון ולחזור לעצמו. חיפה זקוקה לגדיר משובח.

היתרון החיפני הבולט, והפעם שלטה לכל אורך המשחק, התבטא בנאיביות של שחקני רעננה. לזכותם ייאמר שביצעו בסך הכל 12 עבירות ו...ספגו 6 צהובים (!). עוד נתון שלא יימצא במשחקים רבים בעתיד. גם לא בעבר. העבירות שלהם לא היו כמו ב"דרבי" כשכל "אדום" נכנס כדי להוריד את הרגל עם הכדור. גם ה"צהובים" הראשונים של טואטחה ודבאלישווילי היו מיותרים. שחקני השרון הבינו מהר מאד שזו רק שאלה של זמן עד ששערם ייפרץ. הנעת הכדור החיפנית הריצה אותם מאגף לאגף, הגנתם החלשה לא יכולה לעמוד בפני מחץ ולחץ ואכן, הקריסה הגיעה. עשר הדקות הקריטיות.

את הנכונות החיפנית להסתער ניתן היה לראות על מוחמד גדיר בטרם ליאני הוציא את המשחק לדרך. הוא ניצב על קו האמצע בתנוחה של אצן והמתין לשריקה. וכשזו הגיעה, חלפו 17 דקות ומהלך נפלא שהחל ברגלי ליאור רפאלוב עבר לקטן שמסר, לא מסר, הגיש עם כפית לדבאלישווילי שניצב בודד מול סמדג'ה ובבעיטת המשך בעט החוצה. עד כמה גדיר חסר מזל ניתן היה לראות (28) כאשר רפאלוב מסר לו מסירה המוגדרת כ"גאונית", החלוץ בעט היטב אך לרוע מזלו סמדג'ה הדף והציל שער בטוח. ואז "נולד" בחיפה חלוץ חדש. טאקסיירה קיבל מסירה באגף השמאלי, פרץ כאילו כל חייו שיחק בעמדה הזאת והעביר כדור רוחב לדבאלישווילי שהדביק אותו לרשת בתנופה- 0:1 לחיפה.

רעננה הבינה שלכבוש קשה מול חיפה, אז ניסתה לשערה היא. משומר פרץ והעביר כדור רוחב שפגע בבלם זמליקס ועשה דרכו לחיבור התחתון, סמדג'ה היה מספיק עירני כדי להדוף מקו השער. ואם אי אפשר לסמוך על היריב, מתאמצים וכובשים לבד. טאקסיירה שוב עם הכדור, חלף על מגן ללא בעיות ובשמאלו שלח לעבר הגיאורגי שגם הפעם לא נכשל וכבש את ה- 11 שלו- 0:2 לחיפה. ועוד בטרם רעננה מחתה את טעמו של כוס התה במחצית, שלח יניב קטן מסירה...לא, אי אפשר פשוט כך לתאר מסירה ענקית. הקפטן קיבל כדור באגף הימני, 40 מ' מהשער ובעט עם החלק החיצוני של הנעל. הכדור עשה מסלול קשתי ומסובב, סמדג'ה קלט מה עומד לקרות, יצא במהירות אבל רפאלוב דחף ראש ונגח מעליו- 0:3. נפלא, מהלך נפלא.

שאר האירועים עמדו בצילו של ה"כמעט". דבאלישווילי (55) שוב ניצב בעמדה ממנה כובשים ואחרי הצמד נסלח לו, גולסה סובב כדור אדיר לפינה הרחוקה והחטיא בסנטימטרים (62) וכעבור שמונה דקות, ארבייטמן נגח למשקוף ורפאלוב המשיך ממטר החוצה. רעננה ציפתה לסיום, לסקאנו הטריד את דוידוביץ ושתי הקבוצות תיפגשנה השבוע פעם נוספת בחצי גמר גביע הטוטו. בכל מקרה, עשו מאמץ לראות את ה"בישולים" של טאקסיירה וקטן. תאווה לעיניים. הרכב הפועל רעננה: שאול סמדג'ה, עמרי עטיה, רועי לוי, איתי טואף, ארמנוס זמליקס, תמיר פור, אבי סופר, גיא קואז, אבי כנפו (ארמנדו לסקאנו/73), סטיבן כהן (רז כהן/84), דודו ביטון (כריסטיאנו דוס סנטוס/54).

3 - 0