"איגרת לחבר ניר דוידוביץ, בטוח שהיית מעדיף שמכבי חיפה תנצח 0:1 מאשר 1:4 וזה לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של שלומי אבייטמן. חסרו לך 50 דקות כדי לשבור מעשית את שיאו של גיורא אנטמן, מאמנך האישית (לו נוספו 90 דקות מההפקר עקב אי הופעת הפועל תל אביב) אבל שיא אישי בן 954 דקות ללא ספיגה הוא חלומו של כל שוער ביקום. ועוד מפנדל. לא נורא. תחשוב איך הרגישו אבי רן ז"ל שספג שער אליפות מאופסייד בדקה ה-86. רק ארבע דקות מהתהילה הקבוצתית. תיזכר איך הרגשת כאשר חיפה איבדה אליפות נוספת בגלל הפרש שערים למכבי תל אביב. לא יותר גרוע ? יאללה, תשאיר פירורים גם לאחרים".

נשמע הזוי, הא? קבוצה מנצחת, מה זה מנצחת, דורסת 1:4 ומוסיפה למאזנה ניצחון 19 ב-21 מחזורים ובסיום, לצד התפעלות מההישג ומהשלישייה שארבייטמן כבש, פתאום ניר דוידוביץ הפך לדמות הכי אומללה במגרש. קונצנזוס של רחמנים. לרגעים נדמה היה שאוהדים באו לראות את דוידוביץ שומר שבת נוספת על רשת נקיה מאשר ניצחון קבוצתם. אלה רגעיה היפים של קבוצה מצוינת. זוכרים לה את ה"כתמים" הקטנים האלה, בשולי הבגדים שאיש לא שם לב אליהם, מלבד הלובש אותם. בכל "מלחמה" יש את הרגע הפחות חשוב אבל הזכור יותר. לפחות לעוד יומיים.

אחרי ההתרכזות בשוער הבינלאומי וה"טרגדיה" (לא נכתב כאן ביום חמישי שבאר שבע היא ה'כבשה השחורה' שלו וב-11 משחקיו מולה ספג בעשרה?) הגיע זמן איכות. מכבי חיפה הפגינה גם היום משחק מעולה, בעיקר במחצית הראשונה בה שטפה את המגרש כאילו היתה אוגדת טנקים המסתערת על שטח גדול. העוצמה בה שיחקה, הנחישות וההתלהבות ריסקה את הגנת נציגת הנגב, כאילו לא הייתה קיימת. ועמדו שם, ספרתי, שחקנים רבים שאילו לא היו חייבים לשחק, ודאי היו נעמדים ומוחאים כף למספר גדול של מבצעים חיפנים מלאי התפעלות.

לעתים נדמה היה שהצופה נמצא באופרה באצטדיון. כמו שפאברוטי ידע ל"פרק" קהל באצטדיונים, כך יניב קטן המצוין. שלושה "בישולים" מהמטבח הפרטי, תנועה ומסירות לחבריו, בדרך נשיקה ידידותית לבירם כיאל (תוך כדי המשחק) ו...מה לכתוב עוד על ה'מאסטרו' של חיפה ? תייעצו ונכתוב. הסופרלטיבים אזלו. או שלומי ארבייטמן. אחרי ארבעה משחקים בהם עלה מהספסל, שלושה "בומים" לרשתו של טברטקו קאלה ואל תתפסו אותי במילה: בקצב ההבקעות של הסקורר שהשלים 18 כיבושים ב-21 משחקים, לא תהיה זו הפתעה אם בסיום העונה יימחק שיאו של נסים אלמליח מבית"ר תל אביב העומד על 30 שערים בעונה בשנות החמישים. עונה מטורפת לחלוץ שיכולת הריכוז שלו מדהימה.

אך יהיה זה עוול להתרכז רק במבשל ובכובש. לידם המשיכו לככב בירם כיאל, הברומטר שאינו נח לרגע, מחלץ ומוליך, מוסר מסירות של ארבעים מטרים מאגף לאגף ונמצא בכושר אישי גבוה. ליאור רפאלוב לא הבריק כמו בפתח תקווה, וגם סבל מכך שרוב ההתקפות החיפניות הושתתו במחצית הראשונה על האגף הימני, אבל הקשר הפך לגורם הזוכה לתשומת לב רבה ביותר. מעניינות בעיקר תנועות הגוף הקלילות שלו הנוטעות הרגשה שבכל שנייה הוא עשוי לסדר לעצמו מצב נוח ולכבוש. יום טוב גם לעלי עותמן, היום על תקן של קשר אחורי במקומו של ג'ון קולמה הפצוע. לכאורה, עותמן נראה בלתי מרוכז ומתלהב, אך בשורה התחתונה ראינו שחקן אנרגטי בעל מהירות פנטסטית וכושר גופני מעולה וככל שדקות המשחק נקפו, נכנס טוב יותר למשחק ובלט יותר. הדקה הגורלית שלו, ולא לחיוב, חוסר היכולת להרחיק את הכדור בדקה ה-59 מאזור הסכנה, כדור עליו השתלט שחקן אורח שפרץ לרחבה ולדקל קינן לא נותר אלא להכשילו. אוי, הפנדל שבחיפה יזכרו טוב-טוב.

כמו במשחקים רבים אחרים, לקבוצות היריבות אין סיכוי גדול למצוא פרצות בהגנה החיפנית המבוצרת. אייל משומר חזר לשחק ומבחינה הגנתית לא עברו אותו פעם אחת. בחלק ההתקפי היה פחות מדויק אך מימד המהירות שהוא מוסיף, פנטסטי. טאקסיירה ודקל קינן ? כמו במקרה של קטן- כל מילה מיותרת. אפילו עלולה לגרום עוול. כך גם לגבי פיטר מסיללה שלא נאלץ להתמודד מול סכנות מאגפו, ואלה לא הגיעו בשום שלב, היום הניח את מלאכת הבישול לקטן ונטל לעצמו את קטע הטעימה- שער ראשון העונה ואיזה יופי של שער.

חיפה גם ניצלה את יתרונה המוחלט כדי לשלב למשך 26 דקות ראשונות את סאדאת בוקארי הגנאי. לקבוע דעה על משחקו, לא אחראי אך מיד ניתן ללמוד שהוא מבין כדורגל, קל רגליים וטכני. השתלב לא רע בהנעת הכדור ועשוי להוות תוספת רצינית לקבוצה בשלושת החודשים הבאים. האורחים מבירת הנגב, עם כל הסימפטיה והאהדה למשחקם הפתוח והרצון לתקוף, בראייה שהגנתם החלשה לא תצליח להוות יריב לדורסנים מחיפה, לא היה לה מה למכור או לחדש. הגיעו מפוחדים, יצאו מבוהלים מהעוצמה החיפנית. באמצע השבוע נשמעו תהיות מהדרום עד מתי חיפה תוכל לנצח ברציפות ובקלות, לדידם בלתי נסבלת, התשובה על לוח התוצאות משקפת. המטווח החיפני הגיע במנות קצובות. רפאלוב (2) שיגר כדור חופשי מדוייק לפינה, קאלה הדרוך הגיע ובקושי הדף את הכדור החלקלק והחמקמק.

בדקה השישית אירוע המשקף את הביטחון העצום של שחקני חיפה. גם ללא המחווה של בירם כיאל, ה"ירוקים" נחשבים לקבוצה הוגנת והגונה. שחקן באר שבע נחבל ונשכב מחוץ לגבולות המגרש, כיאל הביט ובעט את הכדור החוצה כדי שיטפלו בו. קשר וג'נטלמן. שלומי ארבייטמן ריחם פחות. יניב קטן(19) שלח אותו לעומק השטח הדרומי, תרתי משמע, חלוץ חיפה בעט ולא ברור מה חשב באותו רגע השוער קאלה שניצב ללא תנועה וראה את ארבייטמן חוזר להניף ידיים. חידוש המשחק גרר מיני התרגזות מצד דוידוביץ ששערו כמעט ונכבש. השופט שי שטרית איפשר לחדש את המשחק שעה שלא כל שחקני חיפה חזרו למחצית מגרשם. האורחים ניצלו זאת כדי לבעוט מעל דוידוביץ ובנס לא נכבש שער שהיה גורם לשערוריה רבתי, שלא לדבר על רצון השוער להשאיר את רשתו נקייה.

מיד הגיעו שתי התקפות נוספות. משומר פרץ מימין והכניס כדור רוחב לארבייטמן שבעט מקרוב, רגלו וגופו של קאלה מנעו שער שני. רפאלוב (24) קיבל מכיאל כדור פז, פרץ משמאל ובעט מעל לשער וגם טאקסיירה ביקש לחגוג שער בכורה ונגח לידי קאלה מהגבהה של קטן. רצף ההתקפות נמשך ללא הרף. ארבייטמן (33) השאיר בעקבו לרפאלוב שניסה להכניע את קאלה, האחרון הדף הצידה ומשומר הגיח ובעוצמה בלתי רגילה בעט החוצה מול שער כמעט חשוף. שתי דקות אחר כך, באר שבע הרימה דגל כניעה. קטן, מי אם לא הוא, שלח את ארבייטמן להבקיע מקרוב שער שני ובדקה ה-39 שוב הקפטן נווט כדור לראשו של דבאלישווילי שלא הצטרף הפעם לחגיגה.

הדקה ה-40 ראויה אף היא לציון. עשרות מטרים משערו, תוך כדי כריעה על ברכיו, הבלם קינן לא ויתר על כדור , התרומם ונגח אותו הצידה כדי לבלום ניסיון באר שבעי להתקפה. מי שכרעה על ברכיה סופית ולא הצילה, הגנת ב"ש שנכנעה למהלך פנטסטי שכדאי שתעקבו אחריו שוב ושוב, היכן שלא יציגו אותו. בקושי נפתחה המחצית השנייה, רפאלוב מסר לדבאלישווילי, מלך העקבים החיפני שגם הפעם השתמש בהם כדי למסור לקטן בשמאל, זה הכניס כדור מדויק על מגש כסף לארבייטמן שהשלים שלושער ומהלך ענק- 0:3. ואז הגיעה ה"רגע השחור" שבו מליקסון לא הותיר סיכוי להמשיך ולשמור על הדרך לשיא (59), חיפה נעצרה מעט , אולי בגלל הלם רגעי ואכזבה פעוטה, אך המשיכה לנסות. ארבייטמן(76) שוב ניסה לשחזר את הרביעייה שכבש בשעתו מול הפועל פתח תקווה וקאלה הציל.

דקה לאחר מכן, גדיר פוטם אף הוא מכדור של קטן, הוריד לארבייטמן שבעט בחוזקה וכמעט רץ להוציא כדור רביעי מהרשת, אלא שקאלה הפעיל את "כיפת הברזל" שלו וסילק את ה"טיל" ממעופו בזינוק מצוין. ואז הגיע הרגע של עלי עותמן. פריצת עומק שלו הסתיימה בהכשלתו, השופט הבחין במסיללה המגיח מאחור, הפעיל את חוק היתרון והמגן המהיר נכנס לרחבה, הגיע מול קאלה ובעשירית השניה החליט לבעוט לקורה הנגדית ולחגוג שער ראשון- 1:4 וחיבוק ראשון לבוקארי בארץ הקודש. עכשיו חיפה צריכה לחשוב על משחק הגביע מול כפר סבא. ללא קולמה, כיאל וקטן, לא יהיה פיקניק. מאידך, חיפה לא מוותרת על כלום, ודאי לא על משוכות גביע. הרכב באר שבע: טברטקו קאלה, ויליאם סוארס, אייל שן (אביתר אילוז/46), יוסי אופיר, אופיר דווידאזדה, משה אסולין, מוחמד אדמו, דוד רביבו, מאור מליקסון (נאסר סיראז'/69), חנן פדידה (אוהד קדוסי/61), דנדי אקונגו.

4 - 1