אוי, הדקה ה-86, תביאו מהר בלון חמצן. אוי, הדקה ה-86 כמעט חשבנו שנעלמת מהשעון האלקטרוני. תביאו מהר חובש. אוי הדקה ה-86, חיכינו לך 24 שנים מאז שאחותך התאומה 'גנבה' לנו אליפות בבלומפילד 1986. כן, האדומים שדדו לנו לאור יום. ורק אנחנו בכינו. גם הערב, מאי 2010 בכינו. מילאנו את הדלי בים של דמעות אבל הפעם אלה דמעות של אושר, של רוממות רוח, של חזרה בתשובה למקום הראשון ממנו "נקרענו" על לא עוול בכפנו. חזרנו פסגה, מעל פסגת הר הכרמל... אבל..אבל..דיר-באלאק, תמלאו כמה דליים שבא לכם עם דמעות גיל, שיהיה לאמא/לאישה לשטוף כמה קילומטרים מרובעים של ריצפה אבל אל תשכחו דבר אחד: נותר עוד משחק אחד חשוב מול קבוצה שלא תניח לנו לטייל בבלומפילד. בני יהודה כבר קלקלה לנו אליפות אחת (2003) והיא תרצה שוב...

תביאו מהר אויר כי מה שקרה בקריית- אליעזר מעולם לא נראה בקריית אליעזר. 86 דקות שבהן כמעט היינו תלויים זה ליד זה עם עור כחול, עם עיניים אדומות ועם לב שדמה למכונית דה-שבו מודל 1900. משמיעה קולות אבל נוסעת פול גז בניוטרל. הליגה חזרה לירוק אחרי שבועיים עגומים עם תקווה לשוב לפסגתה. ואלישע לוי, תסמכו עליו, התחיל לכתוב הערב את הפרק הלפני אחרון בסרט "מלחמה 2". כמו שהוא טוב ב"מלחמות" הוא מצוין בהכנת קבוצה למאבק מהסוג שחיפה עוברת כעת.

תביאו מהר עוד אויר. כי הבחורים של אלישע שיחקו היום לא טוב, בלשון המעטה, יכלו למנוע מעצמם בעיות אבל כדרכם של לחוצים, כאשר לחץ הדם בגובה העננים, הסתבכו עד שהחיינו וקיימנו והגיענו לדקה ה-86: ליאור רפאלוב הגביה עוד כדור, אחד מעשרות דומים שהורמו לרחבת ירושלים ודקל קינן ניצב בפינה הרחוקה ונגח. מה זה נגח ? לקח את הראש והלב ועשה מהם עיסה אחת. בום לפינה הקצרה, השוער אריאל הרוש זינק אבל הצליח רק לגעת בקצות האצבעות בחפץ העגול. תביאו, תביאו מהר מים. שהעירייה תחייב אתכם על שימוש מופרז. במחזור כזה שותים רק מים.

וזה שקינן נגח (זוכרים באיזו דקה נגח כששיחק בסכנין והציל אותה מנשירה לליגה השנייה מול... מכבי חיפה) עדיין לא היה סוף-פסוק. כי 100 ק"מ מקריית אליעזר נותרו עדיין שתי דקות לסיום הדרבי התל-אביבי. אלה שתי הדקות הארוכות מזה זמן רב. יאללה, כוס מים. ואז מאיר לוי שרק שם, ביפו, וגם היום אין כמו יפו בלילות, והאצטדיון הזקן (בן 56) התפרק. והוא בלי עין הרע, כבר ראה הכל בחיים. אין ל"זקן" מה לדאוג, עוד יעברו שנים רבות עד שה"חדש" יחווה פרומיל שהוא חווה. איצטדיונים מתים לא מתים לעולם. תמיד זיכרונותיהם מסופרים מדור לדור. כמו הגדה לפסח.

זהו. שתינו מים, לקחנו אויר, הגיע זמן משחק. ומכבי חיפה עברה היום מכשול כמעט בלתי עביר. בית"ר ירושלים ביקשה להוכיח שרוח ספורטיבית נושבת בקרב שחקניה, ואיש לא פקפק בכך לרגע, נתנה לחיפה פייט אדיר ולא הייתה רחוקה מלחרוץ את גורל האליפות. אבל לתימנים יש פלאפל, לאוסטרים שניצל, לצרפתים צפרדעים ולנו יש את דקל קינן. כי בלי נגיחת הזבנג שלו, סביר להניח שחיפה אולי הייתה בוכה כעת בדמעות מזן אחר. הפתיחה הנפלאה שלה שהעלתה שנייה אחר שנייה את השאלה "כמה יקבלו", הפכה חיש מהר לכסיסת צפורניים מזורזת וחסרת מעצורים. בפרט אחרי שירושלים השוותה ולא הייתה רחוקה משער יתרון משתק. אז ראינו את המשקולות על רגלי השחקנים בירוק. פעולות פשוטות הפכו לפרויקט מסובך, שחקנים בעלי ניסיון איבדו כדורים רבים, רבים מדי והדוגמא הטובה ביותר: שלומי ארבייטמן "בישל" שער נפלא לדבאלישווילי אך חוץ מפעולה זאת נגע עוד פעם אחת בכדור !!

גם לא היה לו סיכוי לגעת כי מאמן בית"ר, דוד אמסלם הבין שאם לא יחסום את דרך הגעת הכדורים לחלוצי חיפה, קשה יהיה לאוטובוס החוזר ירושלמה לטפס את מעלה שער הגיא... בלית ברירה ועם "דעת קהל דוחפת" הציב את שלושת הבלמים הכי מנוסים בליגת העל. שמעון גרשון, אריק בנאדו ותומר בן-יוסף. טונות של ניסיון באמתחתם, בפרט לשניים הראשונים, וחיפה שיחקה לידיהם, מדויק יותר להדגיש לראשם. עוד הגבהה מימין של עלי עותמן , עוד הרמה של מסיללה בפריצת עומק- הכל התנקז למרכז הרחבה. כשחיפה נעה בטירוף בחצי השעה הראשונה, המערך הירושלמי לא הצטיין אבל במחצית השנייה, חיפה הלכה עם הראש בקיר בשעה שבלמי בית"ר הלכו עם הראש לכדור. עד כדי כך הייאוש היה גדול.

כי חוליית האמצע של חיפה הסתבכה במסירות לא מדוייקות. קולמה חילץ ים של כדורים שלא הגיעו מרגליו לחבריו, גם בוקולי נע ונד וחיפש פרוזדור למסירותיו שלא נמצא, יניב קטן השקיע כמו שמנהיג משקיע בעת מצוקה וליאור רפאלוב ליהטט באגף שמאל, נתקל במגן מהיר בדמותו של איתן טיבי, איבד כדורים למכביר אבל בסוף תמיד יזכרו לו את ה"בישול" לראשו של דקל קינן. מזכיר במשהו את אחד מגדולי שחקני מכבי חיפה, אברהם מנצ'ל שנהג, בניגוד לרפאלוב, לעמוד במקרים רבים על קו האמצע ולהחזיק את מותניו בידיו. ולא בגלל עייפות. כשנשאל מדוע, השיב: "כולם רצים אבל אני בפעולה אחת גומר משחק". אפשר להתווכח עם המסירה הנפלאה של רפאלוב ?

יהיו ויחשבו שחוליית ההגנה לא הייתה הערב במיטבה וכל זאת בגלל התנועה הבלתי פוסקת של ברק יצחקי וטוטו תמוז המסוכנים. דווקא בגלל המשחק המתיש, בעיקר נפשית, והחשש שמא זעזועים יגיעו מיפו, אחריות רבה הוטלה על כתפי החמישייה מאחור. דוידוביץ היה דרוך כקפיץ ולא יכול היה למנוע את שער המשווה, עותמן פתח נפלא אך בהמשך נותר מאחור כדי להשגיח מפני הפתעות בלתי צפויות. מלבד משחק ההגנה האולטימטיבי שלו, ההגבהות המדודות שלו תאווה לכל חלוץ. אולי פחות היום כי במרכז רחבת בית"ר ניצבו שלושה מגדלורים תאבי חיים. קינן וטאקסיירה עבדו שעות נוספות, למרות שהאורחים תקפו רק עם שניים וחצי חלוצים. השניים גם העפילו לא פעם למעלה, הפורטוגלי בכלל "הגזים" כששיחק לפעמים כמגן שמאלי. חיפה נזקקה לכל "קנה יורה" הגם שהרבה מהכדורים אבדו אי- שם בצפיפות הנוראה במרכז הרחבה הצהובה.

מהלך

עשר השניות הראשונות רמזו על המתקפה שחיפה מכינה. עותמן השתלט על כדור, פרץ לעבר קו הרוחב של רחבת ה-16 ובעט בשמאלו- הכדור טס בכוון הנכון, מהצד הלא נכון. בדקה ה-11 חיפה בעננים, בלומפילד בתחתונים. יניב קטן העביר כדור לדבאלישווילי שפישק רגליו, נתן לכדור לעבור ומיד רץ לשטח מת. ארבייטמן קלט והכניס לו כדור אדיר, הגיאורגי הקשית מעל הרוש לרשת והיפ-הופ, בחיפה כבר החלו לחשב כמה שערים צריך להבקיע. ירושלים ביקשה לצנן את הרוחות. שמעון גרשון (13) כמעט ועזר לקבוצתו בעבר כשנגיחתו החטיאה במעט את השער. קטן התקנא בו(16), הגביה וקינן נגח מעל למשקוף. קטן ניסה לבד כעבור דקתיים ובעיטתו העזה חלפה סמוך מאד לקורה הימנית.

ירושלים התעוררה, יצחקי הפתיע בבעיטה חדה (20) ומסוכנת, הכדור קפץ לפני דוידוביץ שהספיק להדוף אותו. אלא שדקה לאחר מכן, חיפה עצובה ובלומפילד רותח משמחה: כדור קרן למרכז הרחבה, גרשון נוגח לפינה שם ניצב אריק בנאדו (ברח מדבאלישווילי) שנגח/ דחק מעבר לקו. מקרה קלאסי של "התרנגולת העיוורת שמוצאת גרגר". אסף קינן היסס, הקוון ניסן דוידי הבחין שרפאלוב שניצב על הקו לא הרחיק והדי השוויון פגעו בשחקני חיפה שאיבדו מעט מביטחונם. ג'ון קולמה (25) ניסה כוחו בבעיטה כפולה ממרחק, טאקסיירה הציל שער ודאי כעבור דקה, אחרי שטוטו תמוז סידר לעצמו מצב ונותר לו רק לבעוט פנימה, ג'ורג' התערב בשנייה האחרונה ומנע מפח נפש גדול יותר. בדקה ה-33 מסיללה הגביה, תומר בן-יוסף ניסה להרחיק ולא הצליח, גם דבאלישווילי הופתע ולא דחק מחמישה מטרים. ארבייטמן היה קרוב לכיבוש כשקיבל מרפאלוב ובעט בסיבוב סמוך לקורה. איי,יי,יי.

מהמחצית השנייה לא כדאי וגם אין מה לזכור. אולי קמצוץ. עידן טל הגביה ואיתן טיבי נגח כדור שהחסיר פעימות אצל חיפנים רבים. מילימטרים מהקורה. רפאלוב דהר לשטח ריק אך שוב פנה למרכז ושם שמעון גרשון בלם. רפאלוב היה הפעיל באותן דקות, הכין לגולסה, בעט בעצמו ובדקה ה-86, מה קרה בדקה ה- 86 ? לא מה שאתם חושבים. מה שכולכם ראיתם במו עיניכם. צדיק כדקל יפרח. אומרים כתמר יפרח ? היום זה דקל מראש הנקרה. וזה עוד שער הבכורה שלו העונה !! הרכב בית"ר ירושלים: אריאל הרוש, איתן טיבי, שמעון גרשון, אריק בנאדו, תומר בן-יוסף (צחי אליחן/86), אלירן דנין, פאולו דה לה-האסה, עידן טל, חן עזריאל (דן אבינדר/52), ברק יצחקי (ג'וניור ויסה/76), טוטו תמוז.

2 - 1