אם מכבי חיפה הגיעה ל"אליאנץ ארנה" במינכן כדי לראות 59,000 גרמנים קופצים כאחוזי תזזית בדקה ה- 62 כאשר איביצה אוליץ' הבקיע את שער הניצחון- השיגה את שלה. אם הגיעה כדי להתבונן בשחקני באיירן מינכן משתוללים משמחה אחרי שכבשו את השער הראשון והיחיד במשחקי הבית שלהם- גם זאת סיבה למסיבה. אבל ה"ירוקים" כבר עברו מזמן את שלב ההפסדים בכבוד והם הגיעו למחוז באווריה כדי לנסות לשחק כדורגל, לכבוש ואולי לצבור נקודות- ובשלוש השאיפות הללו נכשלו. נשארו עם אפס נקודות ושערים וברור שכל עיני ההיסטוריונים של אופ"א יהיו נשואות ב- 8 בדצמבר לרמת גן, כדי לראות אם חיפה מצליחה ממש ברגע האחרון להימנע מ"שיא חדש"- להיות הקבוצה היחידה המסיימת בית אלופות ללא שערים ונקודות.

ההתעניינות מול בורדו שייכת לעתיד, ההפסד השני לבאיירן לעבר וטוב שככה. אמנם, עד היום כל קבוצה ישראלית ששיחקה על אדמת גרמניה, הפסידה (מכבי ת"א לורדר ברמן 2:0 בגביע המחזיקות 94', חיפה ללברקוזן 2:1 בקמפיין הקודם, מכבי ת"א לבאיירן מינכן 5:1 ב- 04' והפועל תל אביב מול המבורג 4:2 לפני חודש), אך אין בכך כדי לנחם את אלישע לוי ושחקניו שהגיעו במטרה לעשות הכל כדי להיראות טוב יותר על המגרש.

האלופה הישראלית שיחקה חלש. בלי תירוצים- עובדה. היא לא ידעה להתעלות כמו בשלושת משחקיה הראשונים בגביע אירופה ולא הוותה גורם בסיכון שערה של באיירן שגם לה הספיק משחק בינוני כדי לגרוף את שלוש הנקודות בתקווה להגיע לשלב הבא. בורדו עשתה עבורה חצי עבודה כשגברה על יובנטוס 0:2- חיפה שמטה סופית את האופציה להתמודד על המקום השלישי. בתשיעי לדצמבר היא חוזרת בלעדית לליגה הישראלית. קשה להצביע על גורם מסוים בחולשת חיפה. אולי המוטיבציה של השחקנים היתה גבוהה, ולעתים זה פועל הפוך. אפשר ששחקנים מנוסים וטובים דוגמת פיטר מסיללה וג'ון קולמה טרם החלימו לחלוטין מפציעותיהם.

זה לא היה מסיללה שהרגיל אותנו לרמה גבוהה, לאו דווקא בביצה המקומית. לא במקרה הגרמנים תקפו רבות מאגפו. הם ידעו או הבחינו שהמגן לא בשיאו ורוב התקפותיהם של תומס מולר ופיטר לאהם הגיעו מצד ימין. הערב, למגן הדרום אפריקני לא היו כוחות להתמודד מול הגברים החסונים ממול. כך גם קולמה. בעשרים הדקות הראשונות שיחק היטב, קטע את התקפות היריב הרחק משער קבוצתו. אחר כך, התרוצץ מצד לצד בחוסר יעילות. דקות רבות ולא מדויקות היו לבירם כיאל ויניב קטן שלא הצליחו לאזן את השליטה הגרמנית במרכז השדה.

קטן אמור כבר לא להתרגש אחרי 53 הופעות בגביע אירופה ועשרות הופעות בנבחרת. לדבר עליו במונחים של "שחקן מתרגש", לא בדיוק הגדרה נכונה אך הקפטן היה רחוק מיכולתו הרגילה ואת הפעולות הנפלאות שאנו רואים בדרך כלל, מסירות פז, הגבהות כדורים ו'אביזרי התקפה' אחרים, הפעם השאיר אותם בבית. בטניס יש משמעות לשחקן אחד, בכדורגל תמיד אמור להימצא מישהו שיחפה על שחקן מצטיין הנתקף בחולשה. קטן שיחק פחות או יותר בצורה סבירה במחצית הראשונה, בשנייה נעלם ואיתו כל חיפה. וכאשר קולמה וקטן לא משפיעים, גם בירם כיאל נדבק, עלי עותמן התרכז יותר בקטע ההגנתי ומוחמד גדיר הפגין המון נחישות בניסיון להצר את תנועתו של המגן פיליפ לאם, אך זה חמק ממנו שוב ושוב ופיתח סכנה לשער החיפני.

בחלק ההתקפי לא היה לחיפה מה להראות. הנס בוט, השוער הגרמני ששיחק מול חיפה בקמפיין הקודם, כשוער באייר לברקוזן, ספג אז שער מרגלי ננאד פראליה, היום כלל לא הוטרד והניסינות החיפנים הגיעו מטיפין של בעיטות נייחות מהן שלא שינו מאומה. דבאלישווילי לא הורגש ולא זכה לאספקת כדורים, כמוהו שלומי ארבייטמן שהחליפו ונגע אולי חמש שניות בכדור ב- 28 דקות. כאמור, עותמן היה לא רע במשחק ההגנה ומחליפו, אייל גולסה ששב מפציעה ממושכת, הוכנס כדי לצבור חזרה את הביטחון. בכדור הוא לא נגע.

היחידים ששמרו את חיפה בתמונת האפשרויות של זכייה בנקודה הראשונה, השוער ניר דוידוביץ, המגן אייל משומר וצמד הבלמים שי מימון ודקל קינן. דוידוביץ לא שגה אפילו פעם אחת. יצא בביטחון רב לכדורי הגובה הרבים שנשלחו לרחבת שערו, זינק וקלט. אלמלא הריקושט מידיו שהסתיים בשער היחיד, ההצלה של הבעיטה המוקדמת מרגלי גומז, היתה הופכת אותו לגיבור המשחק. ביש מזל פקד את משומר. שחקן השדה היחיד ששיחק עם כפפות, פתח מצוין, היה תוקפני אך נפילה על גבו בדקות העשרים, ניטרלה אותו בהמשך ומנעה ממנו תנועה חופשית יותר.

על מימון וקינן אין מה להוסיף. מתואמים להפליא, היחידים שהתמודדו בכבוד עם הז'לובים הגרמנים ביבשה ובאוויר. משחק ראש מעולה, ההרחקות היו מבוהלות משהו ועל הגנת חיפה ניתן לומר בפה מלא שהיא היחידה בה אין צניחות משמעותיות בין גביע האלופות לליגה שלנו. יציבים. אצל הגרמנים, כמו ברמת גן, בלטה התנועה ללא כדור והמסירות המדויקות. בניגוד לחיפה שהתעקשה לשחק בכדורים גבוהים כאשר לא היה לה סיכוי ממשי לנצח באמצעותם, שחקני מינכן עשו את הכל מהר ופשוט. תקתקו ולא נזקקו לרמת משחק יוצאת דופן.

לתנועתם של שויינשטייגר ותומס מולר לא היתה לחיפה תשובה הולמת. החולשה החיפנית איפשרה למגנים לעלות לעזרת ההתקפה ולהצטרף לחוד המסוכן שהורכב מגומז ואוליץ' הפעלתן. כאשר חיפה התקשתה לפתח את משחקה הרגיל, הגרמנים לחצו ללא בעיות ומובילי הכדור החיפנים לא הצליחו לשחרר כדור ואיבדו רבים מהם ש'נשלחו' לכתובת בלתי ידועה. לליגה הגרמנית הרמה של באיירן אינה מספיקה, את ההבדל בין הגרמנים לקבוצה הטובה בישראל, ראו היטב וההפסד החמישי התקבל בטבעיות וללא מחזות קורעי לב.

כשבירם כיאל ניסה להכניע את בוט בחלוף מספר שניות מהפתיחה, חשבנו שהנה חיפה פותחת בסערה. התשובה הגיעה בדקה ה- 16 כשחיפה איבדה כדור, הגרמנים יצאו למתפרצת מהירה שבסיומה גומז הגיע גומז מול דוידוביץ ובעט מימין לפינה הנגדית. למזלה של חיפה, הכדור חמק לחוץ. משומר(22) ניסה כוחו בבעיטה מרחוק שלא ריגשה את בוט ושבע דקות אחר כך, המגן החיפני איבד כדור לעמיתו ממול, באדשטובר שלא ניצל את המצב הנוח. רגע של חרדה עבר על המחנה החיפני כאשר נראה היה שפניו של השוער ספגו "פצצה" רבת עוצמה מרגלו של אוליץ'

כל ההתקפות עד לסיום המחצית לא הרשימו. פה דוידוביץ קולט (39) ושם איליץ' (45) נוגח מעל שער. עד כמה קטן היה חסר מזל במינכן, ניתן לראות בהתקפה שבה יניב קטן קיבל ממשומר כדור טוב (50) וברגע שהחליט לפעולף סעט לחוץ. שווינשטייגר הגביה כדור נייח שנחת על משקוף השער ולחוץ. בדקה ה-52 מינכן נשמה לרווחה. גומז קיבל כדור, עקף את מימון ובעט לפניה. דוידוביץ הציל שער בטוח בהודפו הצידה אך שם ניצב איליץ' שעט על המציאה וגלגל פנימה- 0:1 גרמני. קטן(68) סובב כדור חופשי מחוץ לרחבה ולמעשה זאת היתה שירת הברבור של חיפה שיותר לא תקפה, הרבתה להתגונן ולמסור כדורי פז ל..יריב. מולר וואן- בוימל טווחו את הפינה השמאלית של דוידוביץ שנשם לרווחה כשראה את כל הכדורים חומקים לחוץ.

חיפה שסיימה את משחקי החוץ שלה במאזן רע, יכולה להתנחם רק בתיקו חוץ מול אולימפיאקוס אתונה לפני שבע שנים (3:3). זאת הנקודה היחידה שקבוצה ישראלית שלפה ממשחק החוץ. נחמת פורתא. וגם דבריו של המאמן ההולנדי ואן- חאל ש"חיפה קבוצה טובה" אינה מנחמים. את זה ידענו עוד לפני המשחק וזה נכון. הרכב באיירן מינכן: הנס בוט, פיליפ לאם, דניאל ואן-בויטן, דמיקליס, באדשובר, תומס מולר, ואן בוימל, איביצה אוליץ' (אנטולי טינושצ'וק/ 73), פראניץ' (אנדראס אוטל/70) שווינשטייגר, מריו גומז.

1 - 0