ילדים וילדות, וכאלה היו רבים הערב בקריית אליעזר, אם מחר יש לכם שיעור בהיסטוריה, בקשו מהמורה לבטלו. תגידו שהיה לכם יופי של שיעור במשחק טוב מתובל באירועים סוערים ומסעירים. ספרו למורים שהצלחתם סוף- סוף להבין מה ההורים מקשקשים לכם כל הזמן על הפועל יהוד, הפועל לוד ואחרות שהיו פחות טובות אבל ידעו לנצח, גם כאשר הרחיקו משורותיהם שחקן או שניים. ספרו על המהפכה הגדולה שעברה המילה "בונקר קלאסי" למונח הישראלי "טאקטיקה". אם אינטר הגדולה ניצחה כך את ברצלונה בחצי גמר גביע אירופה, להפועל תל אביב אסור ?

ספרו שראיתם את ההפסד הביתי הראשון של מכבי חיפה בעונה זו, את ההופעה הראשונה של ניר דוידוביץ מאז מאי, את מכבי חיפה שוב לא מצליחה לכבוש מול ה"אדומים" בתום 300 דקות רצופות ולא פחות חשוב: הערב , לראשונה מאז מכבי חיפה חנכה את משחקיה הביתיים באצטדיון קריית אליעזר, או-טו-טו ז"ל, מול הפועל תל אביב ב-1956 היא נוצחה בהפרש בן שני שערים. 54 שנים לא הולכות ברגל. ...ואף מילה על השופט לירן ליאני וקוונו דני קרסניקוב. ביג דיל, גנבו לחיפה שער חוקי בדקה קריטית (4) מרגלי רפאלוב בטענת נבדל מצחיקה, אבל אם בא לכם להתלונן על ליאני (זה שגם שלף צהוב מצחיק לגולסה בבאר-שבע ומיד נתן לו גם אדום)- זאת ההרחקה המוצדקת של מגן הפועל, דני בונדר, אף היא בדקה מאד מוקדמת (26).

בונדר נכנע לתרגיל של קטן את רפאלוב, הכשיל את הקשר החיפני מאחור ו...סלל את הדרך לניצחון קבוצתו. אם עד לרגע זה חניכיו של אלי גוטמן לא נראו במגרש, מההרחקה הם נראו ובגדול- כולם מרוכזים בשליש המגרש ששלהם, בועטים, מרחיקים, מביימים פציעות ואפילו עוקצים. כן, ילדים וילדות, לפעמים גם תרנגולת עיוורת מוצאת גרגר לרפואה, במוצאי שני מצאה אפילו שניים. ובאמת, את מי מעניין איך הפועל שיחקה. כבר מחר בבוקר ישכחו ויביטו על הטבלה ושוב היא לא משקרת- חיפה במקום הרביעי והנקודה המפרידה בינה לשתי הראשונות מהפריפריה רק מטרידה יותר.

זה היה ערב קסום לוינסנט אניימה, שוערה הניגרי של הפועל שחיסל בזה אחר זה כל ניסיון להכניעו. ציון 10 כי הוא לא שגה אפילו פעם אחת והיו לו מספיק סיבות. לפניו שיחקה הגנה גבוהה מאד (באדיר שהשקיע הכל ופרנסמן), מגנים לא היו לו אבל ה"חבילה" של תשעה שחקנים בחברותא הקלה עליו. מבלי לגרוע כהוא זה מיכולתו הנפלאה שלא נפלה מיכולתם של שוערי יהוד (אריה חביב) ולוד (יעקב בנודיס) שניצחו אף הם בחיפה . אז כינו את ה"בונקר" מגעיל, היום משתמשים ב"שחקני אופי".

נו, וכידוע גם למורה להיסטוריה חנון, לא תוכלו שלא לספר שזה לא היה משחק בין קבוצה אחת לבין עצמה. והייתה גם מכבי חיפה שהפסידה במו רגליה את המשחק. אפשר וההרחקה המוקדמת של בונדר טרפה מעט את הקלפים, כי תמיד קשה יותר לשחק מול קבוצה שמורחק ממנה שחקן (תשאלו את ניר דוידוביץ שחילץ 0:0 כאשר מאיר לוי הרחיק שלושה מחבריו מול הפועל פ"ת) אבל דיר באלאק, אם מצדה נפלה גם בונקר ניתן לפצח באמצעים מתוחכמים. וכאלה לא היו לחיפה. היא לא יכולה להתנחם בעובדה ששלטה ב-75 דקות מהזמן. מסירות הרוחב וההגבהות המרובות לא נחשבות כאשר ממול ניצב קו מז'ינו מודל 2010 עם שחקנים מיומנים.

החלק הקדמי של חיפה נבלע בינות לרגלי שחקני הפועל, והגנו שם גם גיל ורמוט שבימים כתיקונם לא מכיר את רחבת שערו, בן סהר שנלחם בשמירתו על אייל משומר ובהמשך יוסי שבחון. היתרון החיפני המוחלט אינו מעיד על משחק מחושב. אדרבא, אם במחצית הראשונה ראינו פעולות נפלאות בהן היו מעורבים קטן, רפאלוב ושלומי אזולאי, בשנייה כבר נראו ניסיונות פיראטיים. בשני המקרים אניימה הנפלא היה מושלם. במשחק מהסוג הזה מנצחים רק כאשר מבקיעים ראשונים. ברגע שהיריב בעל נחיתות מספרית עולה ליתרון, חבל"ז. הרדיפה הופכת קשה במיוחד ובתוספת מוטיבציה שהיריב מגיעה עימה לקריית אליעזר, קשה שבעתיים.

במשחקים מהסוג הזה אין משמעות לכושרו הגופני של היריב. ואליד באדיר לדוגמא, שגילה יכולת מנהיגות והקרבה, מסוגל היה לשחק עוד שבוע בקצב הזה. הוא לא עבר את רחבת ה-16 ומאידך, מסיללה ומשומר הגביהו ומה זה עבורו לנגוח שוב ושוב. חיפה לא ניצלה בכלל את החולשה המדהימה של מגני היריב, עומרי קנדה ודדי בן-דיין שנתקעו מאחור. במקום לשחק עליהם, לחלוף על פניהם בקלילות, מה שעשה בסיום רק סינטאיהו סלליך, קשרי חיפה הסתבכו פעם אחר פעם במסירות רוחב, מסירות סרק ורק כאשר פרצו מהאגפים סיכנו את אניימה שהציל והציל ולא התעייף מלהציל את קבוצתו. להגנה החיפנית אי אפשר לבוא בטענות. השוער דוידוביץ שב לשער ולא היה לו מה לעשות מול ה"פצצה המונחית" של שי אבוטבול ובודאי לא בשער השני, משומר ומסיללה שעטו קדימה אבל אפעס, הפעם נראו מאופקים מתמיד.

מצב אחד של טוטו תמוז (איך מחטיאים דבר כזה ?) ושני שערים, זאת התפוקה האדומה ועם זה קאנוטו ומימון יכלו להסתדר, אלמלא גם בצד השני היו נופלים שערים. וכשזה לא קורה, המבט ממוקד למי שאמור היה למנוע מאבוטבול לבעוט אל בין חיבורי הקורות. משחק טוב היה לגוסטבו בוקולי. במחצית הראשונה לא היה טוב ממנו במגרש, הן בבלימה והן במסירות, קולמה שוב עשה עבודה של שניים, קטן הפעיל מנהיגות יותר ממסירות, רפאלוב הפעלתן ניהל "דו-שיח" עם הקוונים שלכדו אותו חמש פעמים בנבדל, אם שלומי אזולאי היה מרוכז, הוא לא היה ממלמל ברדתו מהמגרש: "אני לא מאמין" ודבאלישווילי נכנס בקירות האנושיים ממולו. כשהסתנן ביניהם, מצא את וינסנט.

המחליפים מוחמד גדיר ותומר חמד לא הורגשו וכאמור, סלליך הבין שהישועה תגיע ממסירות הרוחב ולא מההגבהות, לרוע מזלו נותרו לו מעט דקות להוכיח זאת. בשורה התחתונה, כפי שנכתב בדוח"ות רפואיים: הירוקה הגיעה בכוחות עצמה למקום הראשון ואחרי "טיפול כואב" מצבה הדרדר עד למקום הרביעי. קצב המשחק, עד כמה שניתן לדרוש ממשחק בין התקפה להגנה, היה סביר. מתח היה, צופים באו ומילאו את היציעים. ואת האות נתן סלים טועמה , שלושים שניות מהפתיחה, שעה שבעט כדור מסוכן ושטוח שהחזיר לדוידוביץ את תחושת הליגה. מנגד, כדור חופשי של קטן (3) הגיע לקולמה שנגח לעבר דבאלישווילי שניסה לעצור בחזה מול שער ריק. בוקולי ניסה כוחו מיד בבעיטה מרחוק אותה אניימה צילם ואז התקפה נפלאה: הגיאורגי שלנו מסר לקטן שהכניס לרפאלוב, בום והרשת זזה. ידיים למעלה אבל...

הקוון דני קרסניקוב הניף דגל לנבדל שלא היה, לירן ליאני קנה את ההמלצה ללא בעיות. אם צבי שריר לא ראה גול באופסייד ואסף קינן לא ראה נגיחה של אלון חרזי בבלומפילד שעברה את קו השער, שניהם במשחקים מול הפועל ת"א, אז דווקא הוא לא יעלים עין מגול חוקי ? הלו, כאן זאת מדינת חוק, לא שכונה... המפנה במשחק הגיע בדקה ה-26. בונדר הכשיל את רפאלוב מאחור, היה גם האחרון בדרך לפגישה אישית של החיפני עם אניימה, ראה אדום ואלי גוטמן הביט למרומים וביקש מה שביקש בשעתו נפוליאון: "תן לי גנרלים טובים אבל עם מזל". וקיבל. דבאלישווילי השאיר לרפאלוב (31) בסיום התקפה נאה, הבעיטה מעל לשער, בוקולי, כעבור דקותיים הגביה מעל בן שהר ומשומר בעט מהאויר החוצה, קטן שחרר כדור מאד מסוכן (38) ואניימה בקצות אצבעותיו הדף החוצה אבל הנס היה דווקא ליד שער חיפה. בדקה ה-39 מהלך מחושב של בן שהר שהגביה וטוטו תמוז ניצב שלושה מטרים, איזה שלושה, מכסימום שניים, מול שער חשוף ובעט החוצה.

לקראת המחצית השנייה כולם כבר ידעו את התסריט. הפועל תלך על נקודה (אפילו שזה חצי) ומכבי תנסה לגנוב גול ולפתוח את המערך המבוצר. קרה ההפך. טוטו תמוז הוציא כדור מאגף שמאל לשי אבוטבול שירה כדור נפלא, באמת נפלא, למקום שבו הקורה והמשקוף נפגשים ומהצומת הזה לא יוצאים דברים טובים, לסופגת- 0:1 להפועל. באדיר בלם בעיטה של משומר (66), קאנוטו ניצל כדור חוזר ובעט בלי להסתכל כדור שסיכן מעט את השוער (71) ובדקה ה-73 חיפה התחילה לקבל רמזים שיהיה לה קשה אפילו לאזן. בגלל אניימה. משומר הגביה, אזולאי נגח לעברו של דבאלישווילי שניצב מול השוער, דחק בשפיץ של הנעל ואניימה, משלושה מטרים, זינק והדף ברגלו. לא להאמין !

ליוסי שבחון (80) ניתנה הזדמנות להערים על דוידוביץ ולבעוט מעל ידיו ומיד רפאלוב בעט שטוח ואניימה קלט. חלפו שתי דקות (84) ושוב השוער בשיאו. סלליך בעט לרוחב, בן-דיין הסיט וכמעט כבש שער עצמי אך שוערו זינר כחתול לפינה והדף לקרן. גם מסיללה ניסה כוחו. סמוך לסיום בעט, אניימה הדף למשקוף- לא נכנס. וכאשר לא כובשים, כן כן, הצליח ערן זהבי למסור לגיל ורמוט על קו האמצע, דוידוביץ נמצא שם והוא כידוע לא בלם מיומן, מסיללה נזעק להציל אבל זה כבר היה יותר מדי- 0:2 היסטורי. הרכב הפועל תל אביב: וינסנט אניימה, דני בונדר, ואליד באדיר, ביבאן פרנסמן, דדי בן-דיין, שי אבוטבול, ערן זהבי, גיל ורמוט, סלים טועמה (עומרי קנדה/29), בן סהר (ויקטור מרעי/ 80), טוטו תמוז (יוסי שבחון/74).

0 - 2