ככה מכבי חיפה רצתה להופיע בבלומפילד לפני...25 שנים ! בעידן של קומבינות ועשיית דווקא בכדורגל דאז, חיפה מודל 86' חיפשה להכריע את האליפות לפני המחזור האחרון שעה שנקבע לה משחק מול הפועל תל-אביב אבל הגורל קבע אחרת והמשחק ההוא הפך ל"משחק עונה" קלאסי. הגורל גם קבע את תרחיש אשתקד אך ידיו קצרו מליטול מהחיפנים את הזכות ל"הגן על עצמם" ולהשאיר את גורלם ברגליהם. מה שנראה הערב בבלומפילד הוא השורה התחתונה. אורחים ראויים בבלומפילד חסר עצבים. שחס וחלילה לא יובן שחיפה הגיעה כדי להעביר שעה וחצי ולמהר למסיבה פרטית בה שחקניה נוטלים חלק בשעה זו. אמנם, יש להם גמר על הראש, המילה "דאבל" מוזכרת יותר מהמילה "שלום" אך צריך לכבד את קבוצות הליגה. גם את ה"כתומים" ששיחקו הפעם בדיוק כמו לפני שנה.

ההרכב שאלישע לוי העלה היום, עוד הוכחה שלא רק למחליפים ששיחקו יש תקווה, הוא מעין שורת מחץ שלא חשוב מה שיקרה, השלד איתן וגם "רעידות אדמה" מהסוג שחווינו השנה (פצועים וכו') אינן מסוגלות למוטט את שלד הבניין היציב. אפילו בוקולי וסיידו שחשבו שיזכו למנוחה, שיחקו את מלוא הזמן. נכון, שניהם היו הרבה יותר עדינים, פחות אגרסיביים אבל הניעו את הכדור, עזרו להגנה המטולאת והמארחים לא ממש הגיעו אל אמיר אדרי אלא נאלצו לסכנו מחוץ לרחבה. פעמיים שגה בהדיפותיו למרכז הרחבה, על אחת נענש מנעל הטלפון של שלו מנשה שהבקיע את שער השוויון. בסך הכל אדרי בטוח מאוד בשער וגם נהנה מהשקט שהקרינו שני ה"תרנים", הבלמים פיליאבסקי וסרי פאלח בהופעת בכורה בליגה.

מגני חיפה, שי מימון ומסיללה, בעיקר האחרון עד להחלפתו, חיפשו יותר את החלק ההתקפי, לא ויתרו על הנסיגה לאחור. את תפקיד הקשרים היצירתיים לקחו על עצמם עידן ורד מימין ושלומי אזולאי משמאל ובחוד תומר חמד תרם הרבה יותר מדבאלישווילי שכנראה שומר כוחות למשחק הגמר. מבין המחליפים, מוחמד גדיר הצליח יותר ושוב, כמו מול הפועל תל-אביב, נכנס וכבש. חיפה, שניצחה העונה 12 מ-16 משחקיה בחוץ, יכלה להשוות את שיאה מהעונה שעברה (13), אי אפשר לדרוש ממנה לשמור על רצף שיאים כפי שעשתה בהצלחה גדולה בחודש האחרון. צריך להשאיר כוח גם לרביעי ממפגשי הסופר-קלאסיקו.

3000 הצופים שהגיעו למשחק לא ציפו שרמת המשחק תרקיע שחקים. הם היו כאן גם לפני שנה, שמיים וארץ. וטוב שככה. כמו בחלום מלפני 25 שנים- באנו, שיחקנו, הלכנו. נרשם בפרוטוקול. בני-יהודה נתנה לשחק, רצתה לשחק, הבקיעה שער לרשת ההגנה החזקה בליגה ולא הפסידה פעם שלישית בעונה למכבי חיפה. גם זה משהו מול קבוצה שצברה 80 נקודות. בדרך כלל, חיפה לא מנצחת במשחקי הסיום של העונות. אם ניקח את העשור האחרון, רק כאשר נאלצה לכבוש שערים רבים, ניצחה באשדוד 1:5 (2003) שלא הספיקו לה ועוד ניצחון בהרצליה על מכבי המקומית מצמד של עלם חמודות, צעיר בן 21. תומר חמד, למי שמחפש את השם.

את המחצית הראשונה חיפה השאירה לדרור קשטן ובחוריו שרצו לנצח. פדרו גלבאן, היום מאופק, ירה כדור חופשי שטוח אותו הדף אדרי לקרן (11) ושבע דקות מאוחר יותר, איבסקביצ'יוס שיגר כדור אדיר אל חיבורי הקורות, הכדור ניתז וסרי פאלח מנע ממרינקוביץ להסתער ולכבוש. חמד לא הצליח לכבוש מעמדה קורצת (20) ושלח החוצה את הכדור שהגביה מסיללה. שתי דקות מאוחר יותר, חמד השאיר את צעירי מאחור, מסר לשלומי אזולאי שנכנס והחטיא ממצב קורץ. אזולאי (31) הרבה לכדרר ולחפש את השער, פעולה נוספת שלו הסתיימה בהרחקה לקרן. מחצית פושרת ואפילו לשופט שי שטרית בער לשרוק לסיומה לפני הזמן החוקי.

מטבע הדברים, משחקים חסרי דרמות מהסוג הזה, ממתינים לשער גואל. עד הדקה ה-69 נראו פה ושם מאמצים להשיגו, ללא הצלחה ואז התעוררות: בוקולי הגביה לגדיר שנגח מעל השוער אנייגבה (הייתם מאמינים ?), הבלם אביב חדד ניצב במקום ממנו הצליח להציל מהבקעה, על הכדור החוזר השתלט גדיר שהספיק לקום ולבעוט לרשת החשופה- 0:1 לחיפה. השער עורר במעט את הצדדים. חסן אבו-זייד הפתיע את אדרי מרחוק שהספיק רק להדוף לרגליו של שלו מנשה, האחרון מיהר לבעוט לקורה הקרובה ואת הכדור החוזר השכין בין רגלי השוער החיפני- 1:1. עשר דקות לסיום עוד הדיפה לא טובה של השוער החיפני, גלבאן בעט לשחקים. וכשהגיעה הבשורה שקריית-שמונה ניצחה את ה"אדומים" 1:2, איש לא התרגש. כמה אפשר להתרגש בתוך שבוע ?

הרכב בני-יהודה: דלה איינוגבה, עוז ראלי, אביב חדד (ניצן אהרונוביץ/75), דין מורי, כפיר אדרי, קסטוטיס איבסקביצ'יוס, חסן אבו-זייד, לירוי צעירי, שלו מנשה, פדרו גלבאן, מרינקוביץ.

1 - 1