לפחות את מאה הקילומטרים מאצטדיון רמת-גן צפונה, יעשו שחקני מכבי חיפה בהרגשה שלא הגיע להם לנצח במשחק הגמר. גם להפועל תל-אביב לא מגיע אבל היא זכתה בו בקלות יחסית. הרחק מיכולתה, בשיטת בונקר שהפכה את הגמר הזה לאחד ממשחקי הגמר הגרועים והמשעממים בתולדות המדינה. ועוד סיפרו לנו שמהמשחק הזה, בין שתיים מהטובות בכדורגל הישראל ייצא "אש ועשן". אולי התכוונו להר הגעש באיסלנד... מה קרה הערב לאלופה הטריה? לא יכול להיות ששער הספידי שספגה כבר בדקה השנייה , פגע ביכולת שחקניה להתאושש כפי שעשו בשלושת משחקי הגביע הקודמים.

כל הדיבורים שהפועל תל-אביב נמצאת במומנטום רע בעוד חיפה מגיעה ב"פול גז" נראו על כר הדשא הלאומי כפטה-מורגנה. גם שער היתרון המהיר לא מנע מלראות את יחסי הכוחות בין שתי הקבוצות העונה. חיפה החזיקה בכדור ב-80% מהזמן ? זה מעניין את אלה שינסו לנתח את הליגה. בגביע מספיק שער, יפה ומתוכנן לכשעצמו, כדי להציג אלופה שכלל לא הגיעה ורוב שחקניה לא מיצו ולא רבע מיכולתם האמיתית. כבר היו משחקים שמכבי חיפה הסתדרה עם "בונקרים" מהסוג שראינו הערב, מסודר בשלושה קווי הגנה בחזית אחת. כל החלק ההתקפי של חיפה כלל לא הורגש. זה החל בחוליית הקישור שם ליאור רפאלוב נכשל בכל פעולה שניסה לעשות. לאורך 79 דקות לא ראינו ממנו כלום וגם הקפטן המתוסכל, יניב קטן לא הצליח להעלות אותו על הפסים ובעצמו נגרר לדקות ארוכות חסרי מעש.

פועל יוצא מכך ששני המוציאים לפועל, תומר חמד וולדימיר דבאלישווילי לא נהנו מאספקת כדורים, נבלעו בינות להגנה הגבוהה של הפועל, פרנסמן ובאדיר, ורק פעם אחת חמד סיכן את השער. דבאלישווילי בכלל לא. השוער וינסנט אניימה לא האמין שדווקא במשחק הפרידה מישראל, הקבוצה מספר אחת תסדר לו מנוחה מושלמת ועוד במשחק הגמר כשהיא מחפשת את ה"דאבל". רגעים של הנאה נרשמו עם כניסתו בדקה ה-53 של עידן ורד שכדרר ביכולת מצוינת וניסה להניע את גלגלי ההתקפה האנמית, אך גם הוא נכנע בסיום כשחיפה המשיכה לא לנוע ולפעול בחוסר דיוק תחת לחץ במרכז המגרש.

במצב שכזה, חובה היה על המגנים משומר ומסיללה לרווח את המשחק ולאפשר ליריבה לשמור עליהם יותר ובכך לאפשר כניסת קשרים נוספים לאזור הסכנה. למשומר היתה מחצית ראשונה מצוינת. בלתי ניתן לעצירה, פרץ ללא ליאות מימין למרכז המגרש ופעם אחת אף ניצב על סף הבקעה שלא מומשה. שחקני הפועל התבקשו לאתר את הבעיה ובמחצית השנייה, המגן החיפני כבר לא חגג על חשבונם. הוא ננעל באגף הימני וכשניסה לחזור על המעברים לאמצע, איבד כדורים רבים. למסיללה כבר היו משחקים טובים יותר. מולו ניצב עומרי קנדה המהיר שלא אפשר לו לחדור לרחבה ובכך ניטרל אותו. ברגע שמסיללה נאלץ להגביה כדורים ולא לחלק כדורי רוחב- הנה סיבה נוספת מדוע אניימה לא נזקק למאמץ.

בהגנה, השוער ניר דוידוביץ עשה עבודה טובה בדקות שנזקק לבצע אותה וכך גם הבלם פיליאבסקי. לאריק בנאדו לא היה קל מול טוטו תמוז ובן שהר וגם גוסטבו בוקולי, על אף שנהנה משליטה מוחלטת במרכז המגרש (יחד עם סיידו) היה הרחק מהיכולת בחודש האחרון. הפועל תל-אביב, אחרי שתסיים את החגיגות, תוכל תמיד לזכור שבגמר הראשון בהיסטוריה בין השתיים, זכתה בגביע. את איש לא מעניין איך ולמה. היא עשתה לחיפנים בדיוק מה שעשתה ריאל מדריד לברצלונה בגמר הספרדי (0:1 לריאל), השביתה את המכונה שעבדה יפה עד להבטחת תואר האליפות, עקצה ולא נעקצה. אפילו לא נזקקה לאל-תוש, כי המוסקיטוס הירוקים ריחפו ותו לא.

כאמור, ארבעים אלף הצופים ציפו למשהו ייחודי יותר לפני שיוצאים לפגרת הקיץ. בכל זאת, ההתקפה הטובה יותר מול ההגנה הכי טובה. היוצרות התהפכו, לרעת חיפה. הגנת הפועל התבצרה, נלחמה באדיקות ולא התפתתה לצאת מהקונכיה. בפרט אחרי שער היתרון. מי שניצח למעשה על מלאכת ההתבצרות היו שי אבוטבול ואביחי ידין יחד עם ערן זהבי. נלחמו על כל כדור, נתנו לחיפה לשחק עם הכדור הרחק משערם ופרצו כשניתן היה. מדהים, לחיפה כמעט לא היו התקפות מתפרצות במשחק הזה. כל הניסיונות לעבוד על הקו של המגן השמאלי, דדי בן-דיין הצליחו, כי הוא הווה את החולייה החלשה אבל במקום לפרוץ קדימה, העדיפו החיפנים להגביה שוב ושוב, ללא סיכוי ממשי לכבוש. פה ושם צנח גרגר של הזדמנות מקרית.

עד כמה שיישמע מוזר, מדוע שיישמע מוזר כשמדובר בכדורגל, בשעה ששחקניו של אלישע לוי התעסקו בניסיונות למצוא פרצות בהגנת הפועל, ל"אדומים" היו מספיק מצבים כדי להביס את האלופה. טוטו תמוז ובן שהר "נדנדו" מספיק למגני חיפה שלא שמרו טוב במחצית הראשונה ובפתיחת השנייה ואיש המשחק, סלים טועמה גם כבש את השער היקר וגם היה היחיד שהפגין כדורגל משובח. הוא גם זה שבדקה השנייה הדביק כדור לרשתו של דוידוביץ. שהר הגביה למרכז הרחבה, זהבי הסיט בראשו כדור שהשאיר את טועמה חופשי ואוי לרשת שנפגשת עם רגלו השמאלית- שער מתוכנן שנשאר על הלוח עד לחגיגות. גם בדקה השישית כדור חופשי של זהבי איים להכניע את שוער חיפה שהבחין בו בדקה האחרונה. הפועל ניצלה עד תום את חוסר האונים בהגנת חיפה, בעיקר את האגף השמאלי הלא מכוסה, קנדה הריץ את זהבי שבעט ודוידוביץ היה במקום.

איפה חיפה ? אל דאגה, בדקה ה-25 הגיעה. קטן הגביה לראשו של חמד שנגח בעוצמה אל חיבורי הקורה והדשא, אניימה החתולי זינק והדף לקרן. שמונה דקות מאוחר יותר, מזל גדול לחיפה. פריצה סוחפת של טוטו תמוז שחלף בקלילות על פני משומר, בוקולי ובנאדו וכשניצב מול דוידוביץ, כאילו יד נעלמה עצרה את ריצתו והשוער ליקט את הכדור. בוקולי (42) ניסה להשוות לפני סיום המחצית, הפציץ נמוך ומסוכן, הניגרי שוב הדף. ומי שחשב שהמחצית השנייה תתחיל כפי שהסתיימה, טעה בגדול. בתוך דקה תמוז הפתיע את דוידוביץ בבעיטה אדירה מחוץ לרחבה, השוער האלוף הציל בשנייה האחרונה ומיד בן שהר ניצל "בור" שפער אריק בנאדו, דוידוביץ יצא מולו ומנע מחלוץ הפועל לנצח גם אותו.

זהבי לו ויתר (49) וירה כדור חופשי אותו השוער החיפני הדף החוצה וגם טועמה הגביה (59) ומסיללה הרחיק מראשו של שהר. הפועל המשיכה לעקוץ (60) , אחרי קרן של טועמה הדביק ואליד באדיר נגיחה למשקוף וחיפה עדיין חיפשה הזדמנות נאותה. זו הגיעה שוב (78) כששהר הבחין בדוידוביץ מחוץ לשערו, הקשית וחסרו מספר סנטימטרים כדי שהפועל תבסס את ניצחונה. בדקה האחרונה, לפני תוספת הזמן, זהבי שלח את אלרואי כהן לנסות לכבוש את השני וחיפה, למרות חולשת התקפתה עמדה על סף שוויון. ורד הגביה כדור שנהדף מבן-דיין לעברו של גדיר שהושיט רגל משני מטרים אך שי אבוטבול הושיט אף הוא והציל.

תם ונשלם. גם הניסיון החמישי של חיפה לזכות בתואר כפול נכשל. כמו בפעמים הקודמות, מי שמגיעה כביכול אנדרדוג, זוכה בסיום בעצם הזהב. להתראות בשנה הבאה. חופשה נעימה. הרכב הפועל תל-אביב: וינסנט אניימה, עומרי קנדה, ביבראן פרנסמן, ואליד באדיר, דדי בן-דיין, שי אבוטבול, אביחי ידין, ערן זהבי, סלים טועמה (ויקטור מרעי/79), טוטו תמוז (אלרואי כהן/77), בן שהר (מהראן לאלא/90).

1 - 0