אתה הבנת את זה דלה ימפולסקי ? ישבו אנשים חכמים והמציאו איזה משפט חכם, לא סיני, ובו קבעו שמי שלא יכול להילחם ביריבו עדיף שיצטרף אליו. זה מה שקרה לך. פעמיים הגעת לחצי הגמר עם מכבי נתניה ו"נפלת" על מכבי חיפה. פעם בפנדלים, פעם במשחק דרמטי. הלילה הזה כולו גמר. עם ימפולסקי בגמר. מפגש בלתי אמצעי עם הנשיא שמעון פרס. כדי להגיע לגמר חיפה הייתה זקוקה לשחקנים מסוגם של ימפולסקי וסיידו. 95 דקות של תנועה בלתי פוסקת, מלחמה על כל כדור. אם למישהו יש חשק לסחוט את חולצתם, דלי שלם היה מתמלא בזיעתם. כמה ק"מ רצו ? כמה היו מוכנים להתחלף עימם ? הצמד הזה הביא את ה"מלחמה". מי שניצח את המשחק תרתי משמע, הקפטן הנפלא יניב קטן שהתנהג היום כמו הקפטן של הטיטאניק. ניסה להציל את ה"ספינה הירוקה" המחפשת נחמה באיזה פרס שנתי כי הרי לא ייתכן שלברצלונה ומנצ'סטר יונייטד (אולי...) יישאר תואר אחד ולו כלום. עניין של הרגל. קטן הפגין ברמת-גן את משחקו הטוב בקריירה ב...אצטדיון הלאומי. בניגוד לימפולסקי וסיידו, אצלו הברק והתיחכום במסירות מאפירים את הלחימה, הגליצ'ים והעידוד שהעניק לחבריו דווקא בשעת המשבר שעה שאשדוד כבשה שער משווה בגיחה הראשונה לעבר שערו של דוידוביץ. למזלה הטוב של חיפה, קטן נהנה הפעם מחופש תנועה מוחלט, וגם אלה שהתבקשו לפקח עליו אבדו אי שם ברחבי האצטדיון רחב הידיים. בניגוד ל"מוח" של אשדוד, דוד רביבו שהועלם ביעילות ברגליו של סיידו שככל שמסירותיו המדויקות הרגיזו, כך משחק ההגנה שלו היה מעולה. ואל תשכחו, לסיידו זו תהיה הופעה שנייה רצופה בגמר. מכירים הרבה זרים עם רקורד כזה ?

מרוב התלהבות על ההעפלה למשחק הגמר, מישהו עוד עלול לחשוב שהתנהל משחק ברמה גבוהה. ולא היא. גם התוצאה אינה משקפת את שליטתה המוחלטת של חיפה כמעט ברוב דקות המשחק. לוח התוצאות אינו משקר והוא משקף היטב את חוסר המחץ החיפני. לצד שני שערים יוצאי דופן, קשרי חיפה חדרו בקלות יחסית לרחבת אשדוד וניצלו כהלכה את משחק האגפים בו נהנו ימפולסקי מימין וורד משמאל מחופש מוחלט. גם בגלל שמגני אשדוד לא הצליחו לשמור עליהם ובעיקר עקב המהירות של ימפולסקי שנע מעלה ומטה. ורד שיחק בקצב איטי בהרבה וניכר עליו שהאגף השמאלי אינו כוס התה שלו. מי שלא נכנס למשחק, הרבה עקב ההיעדרות הארוכה , אייל גולסה שלא מצא עצמו במגרש והחלפתו בגוסטבו בוקולי במחצית השנייה הייתה כורח המציאות עד שיחזור לכושרו. במשחק בו כל טעות גורלית וטעונה, אלישע לוי בחן היטב את תרומת השחקנים והגיב בהתאם. ערב צחיח היה גם למוחמד גדיר שנותר בודד בינות לבלמי אשדוד ולא הצליח להטרידם. גדיר אינו חלוץ מטרה, לא בולט בגובהו ולנגיחותיו לא יצא שם ברחבי הליגה ולכן החל לבלוט מעט רק במחצית השנייה, כשברח לצדדים וגרר עימו חלק מהגנת אשדוד לה ציפתה במחצית הראשונה עבודה מאוד קלה. אם חיפה יכולה לשאוב עידוד מסוים, ההגנה היא הסיבה. אין בכלל ספק, השער שניר ביטון כבש בנגיחה כל כולו באשמת צמד הבלמים גבה הקומה, צוצאליץ ובולייאט. לא ייתכן ש"מגדל" אשדודי צנום ישהה באוויר כמו כדורסלן אמריקני בשעה ש"מגדלי חיפה" יביטו עליו מלמטה.

מלבד טעות חמורה זאת, השניים בלטו בתיאום המושלם ביניהם, הכיסוי ההדדי והשקט הנפשי שהיה דרוש, לא בדקות רבות אבל בחשובות שבהן. אם באשדוד ביקשו לבנות על מומנטום אחרי כיבוש שער השוויון, הגנת חיפה "הבהירה" מהר מאוד שלמרות 42 שערי הליגה שספגה, אין בדעתה להתמסר בקלות ערב נוסף. הבשורה הטובה הגיחה מהאגף השמאלי. טאלב טואטחה חזר לאיתנו, הפגין משחק הגנה משובח ויותר מעודד, הצטרף מספר פעמים רב להתקפה ולא פעם ניצב על סף הבקעה, כאילו בא להזכיר למי שלא יודע, שבמקור הוא חלוץ טבעי לכל דבר. רק בגיל נערים עבר הסבה דרמטית שהצליחה. שובו של אייל משומר הוסיף אף הוא מימד מוצלח, מבחינת מהירות ויכולת התקפית, בדקה ה-21 אף ניצב קרוב לשער היריבה ובעט לקורת שערה. חיפה מקבלת ציון גבוה בהשגת המטרה לשמה הגיעה למשחק. את המחצית הראשונה כדאי להוסיף לאותה מחברת שבסוף העונה תוכנס לנפטלין ולא תוצא מהשקית. לשכוח ולו בגלל 62 איבודי כדורים ומסירות לא מדויקות שהפכו את המשחק ללא מדויק, מסורבל וחסר תכלית. את מספר איבודי הכדור במחצית השנייה כבר היה מסובך יותר לספור, גם בגלל שחיפה שעטה קדימה והחזיקה רוב הזמן בכדור ובעיקר בגלל המתח והשאלה אם יהיה לה כוח ללחוץ על הדוושה ולנצח. היה לה את הכוחות, וזה לא קשור לאופי, ליטול את הרסן, לחסל את התקפות אשדוד הרבה לפני שהן מסכנות את דוידוביץ ולצאת למתקפות מול הגנה פרוצה שהוכיחה מדוע אשדוד כבר לא ניצחה בתשעה משחקי ליגה רצופים. חיפה סיפקה לה גושפנקא רשמית לצאת לחופשה.

כאמור, אשדוד לא הזכירה בשום מקרה את הקבוצה העיקשת מתחילת העונה שדיברו עליה כאילו בסוף העונה תקדים את החיפנים בטבלה. כמו במשחק הליגה האחרון מול אשדוד בחיפה (0:3) ספגה שני שערים בלתי ניתנים לעצירה. החיפנים ביטלו כליל את חוליית הקישור וברגע שרביבו וניר ביטון "מחוסלים" לא נוצרה סכנה על שער חיפה, מלבד אותו כדור חופשי, הפעולה החיובית היחידה של שניהם. אשדוד עלתה עם שני חלוצים, עידן שריקי ורוג'רס קולה, שניהם לא הורגשו ולמעט הזדמנות מסוימת של האחרון, לא מהם נפתחה הרעה מדרום. עד לדקה ה-21 שתי הקבוצות נלחמו זו בזו מי תהיה הפחות טובה במגרש. אז הגיח משומר לעמדה קדמית ובעט לקורה. תשע דקות מאוחר יותר, ימפולסקי חושב על הגמר. סובב כדור בראותו את השוער מרציאנו מחוץ לשערו והכדור נראה כאילו יחמוק מעל המשקוף נחת ברשת- 0:1. חלפו ארבע דקות בלבד והחיוך הירוק נמחק כלא היה. כדור חופשי מרגלי רביבו מצא את ביטון מתנשא ללא שמירה ונוגח בעוצמה לרשת. זינוקו של דוידוביץ לא הועיל- 1:1. הגבהה של ימפולסקי (39) החטיאה במעט את מצחו של גדיר וגם ורד שקלט הסתבך מול השוער. מרציאנו ודאי שתה תה חם בחדר ההלבשה כהכנה לשער הנפלא של קטן שנפל עליו כרעם ביום בהיר (50). בקריית אליעזר הוא ניצל מהפגזה, אחת מהן מרגלי קטן, הפעם המתין וראה את הקפטן הירוק מקבל כדור מורד, מתקדם ובשמאלו שולח טיל שטס אל בין חיבורי הקורות, ואין מקום קרוב יותר אליהם, מרציאנו רק הביט בהשתאות- 1:2 ענק.

לאשדוד השבורה כבר לא היה כוח להגיב. טואטחה הגיח קרוב-קרוב ונפל בין פטי וראש (61), ליאני לא ראה, משומר ניסה מזלו (70) בבעיטה עזה מעל למשקוף, טואטחה פרח וברח, סבסב את ורטה ובעט מעל לשער (78) ושש דקות מאוחר יותר, התקפה יפייפיה בה ניהלו ורד וטואטחה מסירות ומול השער המגן בעט לחוץ. אשדוד הגיעה לחצי מצב בתוספת הזמן, קולה לא ניצל מול דוידוביץ ושריקת הסיום קבעה עובדה מעניינת: שחזור מדויק של גמר אשתקד. עד לעונה שעברה לא היה מעולם גמר בין הפועל תל-אביב למכבי חיפה, עכשיו פעם שנייה ברציפות. הוסיפו לכך את משחק הליגה בין השתיים בקריית-אליעזר, שלושה ימים לפני כן והנה לכם ארבעה ימים של מפגשים מהסוג האחר, שתיים שמתחרות "רק" על המקום השני וגם על הגביע. צ'ופר גם לאלישע לוי: הערב הפך למאמן הראשון במכבי חיפה שהוליך את הקבוצה לשלושה מעמדי גמר בארבע שנים ! הרכב אשדוד: אופיר מרציאנו, עופר ורטה, יא-יא פטי (גדי קינדה/78), ישראל ראש, אדיר טובול (אמיר לביא/68), ניר ביטון, אפה אמברוז, בן בוטבול (חאתם עבד אל-חמיד/53), דוד רביבו, עידן שריקי, רוג'רס קולה.

2 - 1