קומו, יאללה קומו, מספיק כורסא. לעמוד בבקשה דקה ולמחוא כפיים לגוסטבו בוקולי, האנרג'ייזר של מכבי חיפה שסימל הערב יותר מכל שאר ה"מתאבדים" את המחוייבות למועדון הירוק. זה לא היה הכדורגל שמכבי חיפה הרגילה את כולם לשחק, אבל זה היה ערב שכולו מתח והקרבה מצד אלופה ישראלית שיותר מדי פיינשמעקרס נטו לזלזל ביכולתה לחזור מסלובניה כשכרטיס ההעפלה לפליי -אוף המיוחל טמון בכיסה. מעבר לסכום הנכבד שייכנס לקופת המועדון, מעבר לייסורי הנדידה בפעם המי יודע כמה לרמת-גן, בכל מצב העונה האירופית לא תסתיים בקרוב.

התרגלנו לראות מכבי חיפה יוזמת, שוצפת וקוצפת אלא שלמשחק הגומלין, כפי שאלישע לוי הדגיש במהלך השבוע "נבוא לשחק על תוצאה", לא היו סממנים של בונקר כמצופה אלא משחק זהיר ביותר, אחראי המבוסס על מלחמה בכל הכלים. כאשר השופט הצרפתי המצוין סעיד אנז'ימי לא שם לב והוסיף דקה וחצי מעבר לארבע הדקות בסיום, נשמתנו פרחה לאי-שם. רק חסר היה שייכבש שער שיוליך להארכה. ובמגרש כמעט וזה קרה כאשר כדור קרן ננגח מעבר למשקוף. בוקולי לימד את המארחים "מלחמה על כל כדור" מהי. בגיל 33 הקשר המסרב להזדקן ניצל את כל ניסיונו ומיומנותו כדי לתקל כל מה שזז בקרבתו, השקיע מעבר לכוחותיו ואפקט השפעתו ניכר על כל מערכי הקבוצה.

וכשאייל משומר, לוחם ללא חת מסוג דומה, ראה את הסניור מתאבד על כל כדור, המשיך ונעל לחלוטין את האגף הימני ונתן "שואו" של מגן אמיתי, חסון וללא פשרות שניתן לחלוף על פניו רק אם עוברים למדרכה הנגדית. יופי של ערב למשומר. טוב מאוד היה גם הקרואטי יוריצה בולייאט וכמה חבל שאת הערב הראשון במשחק הבא יראה מהיציע בגלל שטות. עם צהוב בכרטסת, לרוץ לעבר שופט קפדן ולהעיר לו, מיותר וחסר אחריות. לפחות אותה שמר למשחק שבו שימש חונך לסרי פאלח שלא נבהל מהמעמד. צחוק הגורל, פאלח יהפוך במשחק הבא ל"מנוסה". הרי כבר יש באמתחתו 99 דקות בינלאומיות. כרגע, פאלח ומימון המנוסה יותר, במצבת הקבוצה.

את משחקו של פאלח ניתן לפצל לשתי אמות מידה. את החלק ההגנתי עשה פחות או יותר בסדר, לא התגלו אצלו סימני בהלה, אך בכל הקשור ליציאה עם הכדור קדימה והרחקת כדורים מדוייקת- עבודה רבה לפניו. והוא יעבוד קשה כי לא בכל יום מסמנים מישהו בגילו כבלם העתיד ונותנים לו את המפתחות. הערב, נסע ישר ולא בזיגזגים. מי שעבד הכי קשה, טאלב טואטחה. כבר בשניות הפתיחה "נכנס כמו גבר" לרגלי קשר סלובני ואותת לו: "חביבי, אני ילד אבל..", גם בהמשך נראה אגרסיבי עד שספג צהוב בדקה מוקדמת יחסית (19). הסלובנים, כמו במשחק הראשון, הפעילו את כל הלחץ מאגפו, שלחו שני שחקנים כדי לעקוף אותו. עמאשה שאמור היה להגן עליו מפני אותן התקפות, לא תמיד ירד עמוק לאחור. ברגע שדלה ימפולסקי נכנס, התמונה השתנתה וטואטחה אפילו התפנה לגיחות פתע בעורף האוייב התשוש.

מאחורי אלה ניצב ניר דוידוביץ, למרות השער המאכזב שספג, וללא ספק בחודש האחרון נרשם ברשתו מקבץ שערים כאלה, משחקו של השוער הבינלאומי (מה פתאום כתום ?) אופיין בביטחון שחזר אליו וסייע לו להציל שער ודאי שאלמלא נעצר ברשת, מי יודע איך היה מסתיים המשחק החשוב הזה. בשורה התחתונה, גם הערב חיפה הציגה את אחת הבעיות החריפות שלה: הכדורים הנייחים. כדורים חופשיים, בעיטות קרן, סוחטים מצבי "כמעט שער", למרות גובהה של ההגנה. שער המשווה המאריבורי רק מדגיש את התופעה. את בוקולי כבר הצבנו בראש גדוד הפייטרים כאשר גם לסיידו הפחות יעיל, השראה מחברו. הגנאי שיחק הפעם ברכות יחסית וכלל לא היה שותף למשחק ההתקפי של חיפה.

כך גם אייל גולסה שודאי לא חלם שיגיע ערב ויצטרך לגמוע מספר גדול של קילומטרים כפי שעשה באצטדיון ליודסקי. מסירות מדויקות היו ממנו והלאה אך ככל שהדקות נקפו, גולסה השתפר וגם כניסתו של ימפולסקי (53) סייעה לו לחבור אליו ולהפוך את האגף הימני של המארחים לכר נוח לפריצות. פתיחה מצוינת לעידן ורד ובעיקר בראוו ענק לשער המדהים שכבש. שער חוץ ששחרר המון לחץ בקבוצה והכניס את מאריבור ללחץ ביודעה ש- 0:1 כבר לא יספיק ולא יירשם. לחלוצים דבאלישווילי ועמאשה נותר הפעם מעט מאוד. ככה זה במשחק זהיר ומאורגן, מישהו חייב לשלם. שניהם התרוצצו ללא הרף ולא הצליחו למנוע מהבלמים המגושמים להניע את הכדור קדימה.

את השינוי הגדול הביא ימפולסקי, האיש של חיפה בשבועות האחרונים. נמרץ, תוסס, מהיר כשד ומגורם לעומדים מולו לכאבי ראש מתמידים. אם במחצית הראשונה הדומיננטיות של המארחים לא הוטלה בספק ומשחק השדה הנאה שלהם האפיל על הלחימה החיפנית, מרגע כניסתו של ימפולסקי המשחק התאזן וחיפה תקפה ואף הגיעה למצבי הבקעה לא רעים. אלישע לוי שניהל את המשחק בצורה מעולה והגיב לכל שינוי במגרש, נאלץ לעמוד מול מצב כפוי שמספר שחקנים חסרים לו וכהרגלו, תמיד הוא תומך באלה שישנם. הסלובנים שמאוד רצו וראו עצמם כבר בשלב הבא, עם לא מעט הצהרות שחצניות, הוכיחו שיש להם קבוצה טובה וממושמעת המשחקת עם טכניקה גבוהה. דגם של מכבי חיפה של פעם. לרוע מזלם, פגשו את ה"ירוקה" עם הגב לקיר והיא מאוד לא אוהבת את הפוזה הזאת..

מסקרן היה לראות כיצד מכבי חיפה, קבוצה שבד.נ.איי שלה אלמנטים התקפיים בלבד, תיערך למתקפה המקומית. עד הדקה העשירית לא נרשמו התרגשויות ואז "בום, טראח" וחיפה מוליכה. ורד עשה סלאלום על מייאץ' וכשהגיע לקו הרוחב וחיפש למי למסור, "התחרט" ובעט שטוח בין הקורה לשוער הנדנוביץ'- הכדור נתקע ברשת הנגדית. שער מדהים ומפתיע- 0:1 לחיפה וכעת הסלובנים כבר חייבים להבקיע צמד ויותר. חיפה נהנתה מהחטאה 'איומה' מצידו של רוברט באריץ' שחמק לסיידו ודחק בקצה נעלו כדור שהוגבה אליו על ידי איבראימי (26). לא לזמן רב חיפה נשמה לרווחה. כדור חופשי גבוה הגיע לרגלי מרקוס טבארס שהמשיך, מעשה שטן הכדור פגע במפשעתו של דוידוביץ ובעודו מחפשו, החלוץ הברזילאי הסתער ודחק מקרוב את השוויון- 1:1.

הרחק מקו הסיום, השער הזה נראה מאיים ולא סופי. באריץ' שברח לבוליאט (39) הגיע למצב בעיטה מצוין אך דוידוביץ זינק מלוא אורכו והדף לקרן שער עליו היתה רשומה הכתובת "גול". גם מזגה (43) ניצב בפני הבקעה נוספת אלא שבעיטתו חמקה מילימטרים סמוך לקורה השמאלית. נס בעיירה. את המחצית השנייה חיפה פתחה רע מאוד. כל מסירה הלכה ליריבה ואז הוזנק למגרש ימפולסקי שכבר בנגיעה השנייה בכדור (54) פרץ ובעט סמוך לקורה. ורד (62) סבסב מגן וירה לפינה הנגדית, הכדור נהדף בידו של וידוביץ' וחמק לקרן. בוקולי, כעבור שתי דקות, שלח כדור חופשי חזק למרכז השער, הנדנוביץ אגרף לקרן וממנה הגביה בוקולי ודבאלישווילי נגח משבעה מטרים החוצה.

חיפה לא אפשרה ליריבה ללחוץ עלי שחקניה. אלישע הכניס את גדיר ועותמן כדי לסגור הרמטית את האגפים וכל מה שנותר לסלובנים היה להגביה שניים-שלושה כדורים שמצאו הגנה חיפנית מסודרת לתיקו הנכסף. בפעם המי יודע כמה, המספידים למיניהם, ספגו נוק-אאוט. בקבוצות אחרות מתגאים ש"הראינו אופי". חיפה חיפשה את השלב הבא. לכדה אותו בעמל רב. עם לוחמים כבוקולי, משומר וחבריהם, יש על מי לסמוך. הרכב מאריבור: יסמין הנדנוביץ, מרטין מילץ, יובאן וידוביץ, אלכסנדר ראייצ'ביץ, אלש מייאץ' (דיאן טריאקובסקי/81), דיאן מזגה (אטיין וליקוניה/81), אלש מרטלי, רוברט בריץ/, גוראן צביאנוביץ' (דליבור וואלש/65), אגים איבראימי, מרכוס טבארס.

1 - 1