בתחילת שנות החמישים, מיד לאחר קום המדינה, הכדורגל הישראלי היה מורכב ממועדונים משפחתיים ואינטימיים שהיו מקושרים באופן מובהק לעיר ולקהילה ממנה הם באו. דוגמא מובהקת לכך ניתן היה למצוא במכבי חיפה, בה כלל שחקני הקבוצה הגיעו מהעיר והיו חלק מהווי והצביון שהיה למעשה הבסיס ממנו החלה האגודה לפעול בהמשך השנים.
אחד האנשים שסימן את המשפחתיות, הקרבה והקשרים העמוקים בין אנשי הצוות, השחקנים ושאר בעלי התפקידים במועדון, אשר כמובן עבדו ללא שכר, היה האפסנאי המיתולוגי ישראל (שרוליק) שטיינברג.
מעבר להתנדבותו עבד ברכבת בתור אתת עד ליציאתו לגמלאות אבל מכבי חיפה בשבילו הייתה הדבר העיקרי. כאשר בימים עמוסים במיוחד נרתמה כל המשפחה – האמא (קלרה) וישעיהו (הבן).
שרוליק היה ידוע בכך שהיה רכוב על אופניים שהכילו הכול – כדורים, בגדים, ציוד אימון ולמעשה כל מה שניתן להעמיס. בית המשפחה, אשר התגוררה ברחוב בירהולץ במושבה הגרמנית. שימש למעשה עד 1961 כמחסן ומשם כל הלוגיסטיקה של המועדון התנהלה וזאת בעצם הייתה האפסנאות. שם היו מתלבשים ויוצאים לאימונים ומשחקים. לא היה חדר הלבשה. הכביסה נעשתה בידיים ונתלתה בחצר הבית. שרוליק היה מתקן ותופר את הכדורים בבית. בתחילת שנות ה-60 עלתה האפסנאות לשכונת הדר ושם, בבית מכבי המיתולוגי היו מתלבשים בחדר הלבשה בקומה השנייה, מתקלחים ומתארגנים למשחקים ולאימונים. לאחר מכן היו מורידים את הביגוד המלוכלך למחסן, בו היה ממשיך שרוליק לעשות עבודתו נאמנה זיכרון אופייני לחריצותו של איש המשק היה רכוב על אופניו (כלי תחבורה יחידי) כשרק ראשו מבצבץ מעל הציוד הרב שנשא על אופניו בדרך לאימון או חזרה לביתו.
בנו של שרוליק, ישעיהו במספר מילים על אביו:
"בנאדם שעבד קשה כל חייו ועשה הכל למען הילדים והנכדים. נודע בטוב ליבו. עד ימיו האחרונים היה אוהד שרוף של מכבי חיפה ותמיד אהד את הקבוצה."
שחקן העבר ופיזיוטרפיסט הקבוצה בהווה, פיני שרון: "שרוליק היה אגדה מאחורי הקלעים של מכבי חיפה. שמו היה שגור בקרב שחקני מכבי חיפה בשנות החמישים עבור דרך רוב שנות השבעים, שימש כאחראי על הציוד הלוגיסטי של כל קבוצות המחלקה, בוגרים ונוער. יהי זכרו ברוך."
