מודה ולא עוזב חצי ינוחם. מודה, מעולם לא נכנסתי לחדרי ההלבשה של הקבוצה הבוגרת אחרי שזכתה באליפות. לא בגלל ש"משעמם" ובכל פעם התמונות חוזרות על עצמן- ההסבר פשוט יותר, זה מקדשם הפרטי של הגיבורים האמיתיים ובו הם רשאים לומר הכל, לדבר על הכל, לשמוח כרצונם. הפעם לא !! אוהד מתוסכל התאמץ בשארית כוחותיו והכין שלט אותו תלה על הגדר החוצצת בין היציע למגרש: " המתיקו את הגלולה המרה שבלענו בשבוע שעבר". משפט שמבטא אולי יותר מכל את ההרגשה של כל מי שמקורב למכבי חיפה. ומי שביקש הסבר בגוף הסרט, יכול היה לקבלו בדמותו של הבלם דקל קינן שהגיע לצפות במשחק הנוער וגם כובע המצחיה לא הסתיר את אובדן האליפות. הוא עדיין לא התאושש.
לא הוא ולא אנחנו, ובגלל זה היה כדאי הפעם להיכנס לחדר ההלבשה עם סיום המשחק מול הכח, לראות את קבוצת הנוער חוגגת אליפות שנייה ברציפות ולהרים מעט את הראש. לשמוע את החבר'ה רוקדים ושרים "הירוק עולה, הירוק עולה"- עשה משהו למצב הרוח. יכול להיות שבשבוע כל כך מדכא גם זכייתה של קבוצת טרום א' במקום הראשון עשויה לרומם, אבל כשקבוצת הנוער עושה זאת פעם אחר פעם, בפרט כאשר שלושה משחקניה היו בסגל הבוגרים ה"מדכא" בבלומפילד, מרגש לראות אותם ואת האחרים חוגגים. עד כמה הרצון לזכות בתואר, ולא כפיצוי לאובדן בבוגרים, ניכר על פני השחקנים ולא מקרי שאחד מהם שאל את חבריו: תגידו, כמה נגמר בסוף, שבע או שמונה ? סטייל צ'לסי מול וויגאן. האליפות הנוכחית אינה עוד סתם אליפות. אמנם, במניין האליפויות הארציות, זאת העשירית ולכאורה אין מה להתרגש, אבל למאמן איתי מרדכי זאת שמחה כפולה ומשולשת. הוא היה שחקן בקבוצה של ג'וני הרדי, המאמן היחיד בתולדות מחלקת הנוער שזכה בשתי אליפויות רצופות מאז הוקמה הליגה הלאומית ב-1983, שתי האליפויות הראשונות בליגה החדשה ורק איש אחד נוסף יודע, כמאמן, להעריך מהי זכייה כפולה רצופה בתואר: שמוליק חנין, מנהלה המקצועי של חיפה שעשה זאת, רחמנא ליצלן, עם...מכבי תל אביב בשנים 1995-1997. גם זה נסלח ונשכח היום.
הנוער דגם 2010 הצליח להשוות שיא מועדון. לא בכל עונה מצליחה קבוצה לשמור על מאזן בית מושלם (15 ניצחונות) ואת זה עשתה גם קבוצתו של רוני לוי בעונת 2002/03 וגם אם אחד הניצחונות טכני, השמחה מושלמת על ההישג הנפלא. אם בבוגרים מתפעלים משש הזכיות בעשור האחרון, גם קבוצת הנוער מוליכה עם חמש זכיות לפני מכבי תל אביב (3), בית"ר ירושלים(2) והפועל חיפה. הפעם נתחיל מהסוף. מגיע לנו מעט שמחה בלב. ברגע שהסתיים המשחק, כדורגלני הקבוצה נטלו את היוזמה. כמו בליגה. סובבו את המגרש עם דגלי ישראל והמועדון, התיזו שמפניה לכל עבר, קפצו אחד על השני, רקדו ושרו ומי שנותר יחסית בצד, המאמן איתי מרדכי.
...ולפתע, בעוד אני מראיין את המאמן המאושר שנראה מעט הלום, כי לא בכל יום זוכים באליפויות בקבוצת נוער, התקפה מתוכננת. הזכיר לי נחיל דבורים בילדות. יודעים שהם בדרך- אין הרבה מה לעשות. המאמן ממש נחטף לאור היום, וזה די מפחיד לראות עשרים "לבנים" רצים לקראתך, ראשיתה של דרך להיפרד מכל היקירים, ואז המאמן נלכד כאילו היה שודד בנק, מונף למעלה כששמפניה מותזת על גופו ומהצד, מבלי שירגיש, הוגנב פח ענק ושחור ואת כל תכולת המים שלו השחקנים שפכו על מרדכי. מה נותר לו לעשות? כלום. כי הוא גם נהנה, גם הבין שהמקצוע תובע לעתים סיכונים ובניגוד לקשב לפני המשחק ובהפסקה, אין עם מי לדבר.
החוגגים לא הסתפקו בכך, פרצו לחדר ההלבשה הצפוף, חגו במעגל ושרו את כל השירים האפשריים (אפילו "היום יומולדת לאור בן-חמו") וכאמור, מה שצד את האוזן והנשמה "הירוק עולה, הירוק עולה" ולא שרו את זה הברוקרים בבורסות העולם. מנהל המחלקה, יניב כהן, אף הוא מבין לא קטן בחגיגות (ה"דאבל" עם הבוגרים בעונה שבה הנוער זכה אף הוא בתואר הכפול עם אשר עלמני, שהיה היום ביציע כמאמן קבוצת ילדים ב'), נכנס לתוך החוגגים, אפילו הצליח להרגיע אותם ולא להאמין, כמו כל השנה גם הפעם היו ממושמעים כחיילים, ורק איתי מרדכי חסר לו.
זה אותר, הובא אחר כבוד ומיד עם היכנסו זרק לחלל האוויר: "מה אתם שמחים, בשבוע הבא יש לנו דרבי לסיום העונה". אין מה לעשות, מאמן לא מביט לאחור. אפילו לא בשמחה. כהן פתח ומסר לשחקנים ולצוות המקצועי את ברכותיהם של נשיא המועדון, יעקב שחר והמנכ"ל איתמר צ'יזיק, השוהים באירופה: "הם היו בקשר איתי, שלחו לכם ברכות חמות, הצלחתם להעלות חיוך על פניו של יענקל'ה אחרי השבוע הקשה. " עשיתם עונה מדהימה ולא כל קבוצה זוכה באליפות בצורה כה משכנעת. אני מבקש להתחיל עם הכבוד לארבעת חריגי הגיל שלנו, שלומי אזולאי, אור בן-חמו, ישראל זגורי וזיו אוסון. בשבוע הבא אתם מסיימים גיל נוער והוכחתם שאתם שחקנים ברמות הכי גבוהות בגילכם. ברור שהעתיד לפניכם, בין אם תישארו או תשחקו בקבוצות אחרות ממנו ישנם כאלה שחוזרים גדולים יותר דוגמת דקל קינן".
"לגבי ילידי 1991 חלק מהם יישאר איתנו ואני יורד לילידי 92' שהשתלבו בצורה מדהימה. כל השאר, בין אם כאלה ששיחקו מעט או יותר, ואלה כוללים גם את ילידי 93' שחלקם השלבו במהלך העונה, לכל מי שיישאר תהיה מחויבות גדולה יותר, בפרט אחרי שנתיים בהן זכינו בתואר. " לאיתי מרדכי (כאן השחקנים הפרו את השקט ומחאו כף בהתלהבות) ולצוות המקצועי המדהים, תודה על העבודה הנפלאה. איתי החל את תהליך הבשלת השחקנים לפני שלוש שנים, ובמחצית העונה הראשונה כבר ראו ניצני עבודתו, אחרי שנתיים נוספות הביא את התארים וגם בעונה הבאה, הרביעית שלו וגם זאת תופעה נדירה (רק ג'וני הרדי בשנות השבעים והשמונים אימן יותר- י.ה), מצפות לו משימות מעניינות. צאו לחופש, תבלו, מגיע לכם אחרי העבודה הנפלאה".
מיד אחריו נטל את רשות הדיבור שמוליק חנין שלא הסתיר את אושרו מהנעשה במחלקת הנוער (שש אלופות ומחזיקת גביע אחת): " אין ספק שלקחת אליפות שנייה ברציפות זו משימה קשה בהרבה מהראשונה. סיימנו עונה שלמה יוצאת דופן, כי לא הפסדנו בבית ואני גאה בשחקנים שהפגינו משחק צוות למופת ואיש לא ניסה לגנוב את ההצגה לעצמו וראה רק את טובת הקבוצה לנגד עיניו. "שאפו לשחקנים המובילים, לכל אלה שליוו אותנו ושיחקו מעט ולמרות הכל היו שותפים להכרעות חשובות, ללא קשר למספר הדקות ששיחקו. תרומת כל אחד הייתה חשובה. כדאי שלא תשכחו, גם ברגעי שמחה אלה, שישנה כאן מסורת עליה צריך לשמור ואנחנו כבר חושבים על העונה הבאה".
שמונה בעקבות אחד
כמעט ושכחנו. לא רתמנו את העגלה לפני הסוסים. לפני פרוץ חגיגות האליפות, היה גם משחק שהבטיח אותן. הבטיחו שיהיה קל מול היורדת הבטוחה הכח עמידר רמת-גן. בדקה ה-28 זה נראה מעט "קשה" אחרי שהאורחים השוו אבל הפנים המודאגות (והפעם תיקו הספיק) שבו לחייך כעבור מספר דקות. האלופה לא השאירה מקום לספק, ולו הקל שבקלים שתחמיץ את ההזדמנות לחגוג בבית. אמנם, ה"סגולים" עשו קולות של מתנגד ראוי לשמו, בפועל חיפה לא נתקלה אחרי מחצית השעה ביריב מסובך והלמה בו שוב ושוב. השחקנים שיחקו כמו ברצלונה בזעיר אנפין. מסירות שטוחות ומדויקות שפוררו כל גרגר התנגדות אצל הכח. הטוב במגרש, ישראל זגורי, אחד שבמהלך השבוע לא מצא את מנוחתו אחרי שהבוגרים נושלו מכתרם. את מבצעיו של נושא הספרה 10 צריך היה לראות. לספר עליהם מעט קשה. בראש וראשונה, שני שערים "חכמים", אין ספור מסירות פז לחבריו, שני תרגילי פישוק עם טריקים ושטיקים ובקיצור: ציון 9 יקפח אותו.
כל שאר החברים נתנו הכל, מי פחות ומי יותר. אם שבעה שחקנים כובשים שמונה שערים- מדבר בעד עצמו. נטולי אגואיזם, חדים ומפוקסים ואם שוער הכח לא היה הודף עוד מספר כדורים מסוכנים, לא היה מסתיים בחד-ספרתי. בדקה העשירית זגורי החל בחלוקת כדורים, בן חמו הפציץ החוצה. האורחים יצאו להתקפה מתפרצת בסיומה הצליח חלוצם להקדים את השוער שטראוס ולהעביר כדור מעליו, רק מיקום מצוין של גבריאל גרינר סייע לו להרחיק ולמנוע פיגור מפתיע. בדקה ה-14 זגורי המשיך בניסיון לכבוש, תעתע במספר שחקני הגנה, שלח כדור רוחב שפגע באחד מהם וכמעט שער עצמי. אנחת הרווחה נמשכה שתי דקות בלבד. זגורי קיבל כדור מימין, הבחין שהשוער מעט מחוץ לשערו והבזיק לרשת מקו הרחבה הגדולה- 0:1 לחיפה.
שחקני הכח לא נשברו ולא התרגזו. מה היה להם למהר ? ממילא, כרטיס הירידה כבר היה מונח בכיסם. ולמרות זאת, כדור מאד מסוכן עשה דרכו אל בין חיבורי הקורות (20) כששטראוס מלווה אותו במבט לא אוהב. בהתקפה הבאה (28) שטראוס נכנע לחלוץ הכח שבעט לרשת החשופה ומטבע הדברים מחפשים את ה"מאנחוס" ואת מי מוצאים ? את אלון חרזי יושב בחליפה לבנה ופסים אדומים (!!) מעטרים אותה. ראינו טוב ? לא בדקה ה-34. זגורי הגביה כדור קרן, הבלם פאלח נגח והשוער הדף וארבע דקות אחר כך, שער נפלא. נסו לעצום עיניים ולדמיין. סינטאיהו סלליך מסר החוצה מקו הרוחב, זגורי פישק רגליו ואור בן-חמו הכניס את הלב והנשמה ובעט בעוצמה לרשת- 1:2 לחיפה.
דקה אחר כך, ויותר אל תזלזלו בדקה אחרי השבוע שעבר, כמעט מבצע דומה, עם אותן דמויות, רק הסיום שונה. אור בן-חמו מסר לזגורי ששוב הפעיל את שיטת ה"לא מתערב", פישק ולסינטאיהו סלליך נותר רק להבקיע בקלילות. (בזמן החגיגות נשאל החלוץ המוכשר: "למה לא ניצלת בשבוע שעבר הזדמנות שהייתה לך בבלומפילד?"). חנא נסאר הפעלתן הספיק לסובב מגן ולבעוט מקרוב, השוער היה בהיכון והדף כדור מקרוב. בזמן המחצית דבר אחד בטוח, גם בלי להקשיב: איתי לא ביקש לרדת להגנה ולשמור על התוצאה. הוא גם לא ביקש להימנע מכיבושים נוספים. זגורי, בכושר שיא, חטף כדור, מסר הצידה לאבו-רוקון וזה מול שער חשוף בעט לרשת- 1:4. השער המתואם הזה היה קדימון לשער נפלא כעבור שתי דקות. כדור קרן הוגבה מימין, ננגח החוצה וחנא נסאר בעט בוירטואוזיות וכבש שער מדהים, היפה במשחק- 1:5.
וכך נמשך הדו-קרב בין זגורי וסלליך לשוער הכח האמיץ שזינק לרגליהם עד שבדקה ה-68 גם כוחו לא עמד לו נוכח מבצע נאה. שאדי שעבאן שנכנס כמחליף, מצא מחליף שני בדמות גיא ליפקה שמסר כדור רוחב אליו הגיע אותו שעבאן שכבש מקרוב את השישי של חיפה. ארבע דקות נוספות חלפו וסארי פאלח, הבלם גבה הקומה כבש את השלישי, השביעי של חיפה, ממסירה של ערן רוזנבאום. זגורי המשיך לחלק, סלליך החטיא וכך גם זידאן עמאר שהורץ על ידי ליפקה. בשני המקרים שוער הכח מנע שערים בזינוקים אמיצים. וכנאמר, את המצוינים צריך לפעמים לראות פעמיים וזה מה שעשה זגורי שכבש שער נפלא (לא מצאתי מילה אחרת אז היא בשימוש רב היום) מצד ימין לפינה השמאלית הרחוקה ונתן את האות לחגיגות הירוקות. הרכב חיפה: רם שטראוס (בר הופמן/62), גבריאל גרינר, זיו אוסון, סארי פאלח, טאלב טואטחה, אור בן-חמו (ערן רוזנבאום/61), מוחמד דרוויש, חנא נסאר (שאדי שעבאן/57), ישראל זגורי, סינטאיהו סלליך, חסיב אבו-רוקון (זידאן עמאר/67).
איתי מרדכי: " בשנה הבאה אני מקווה להציג שלוש אצבעות כמו מייקל ג'ורדן"
השחקנים היו המחותנים הראשיים בחגיגת האליפות, בעיקר במגרש לאורך כל העונה אך אנשים חשובים לא פחות היו המאמן איתי מרדכי, המנהל ערן לוין והצוות המקצועי. לכאורה, מרדכי נראה אדיש משהו בסיום המשחק. אל תאמינו לו- הקשיבו לדבריו. ביניהם נמצא הכל: " אני מתרגש וזה כייף כי עבורי זו סגירת מעגל. אסור לשכוח שהייתי שחקן אצל ג'וני הרדי, שזכה בשתי אליפויות רצופות והיום אני עומד וגם לי יש שתי אליפויות רצופות. עברה חתיכת זמן מאז (25 שנים- י.ה). " למרות שאני עובד במועדון שרגיל לקחת אליפויות, לקחת אליפות שנייה ברציפות זה דבר נדיר. והעונה הזאת הייתה שונה בתכלית מהתואר אשתקד. אז ידענו שיש לנו שחקנים מיומנים ומשופשפים, השנה התחלנו עם תעלומה. באו חדשים, עלו מהנערים, ככל שהליגה התקדמה ראיתי את ההתגבשות של כולם סביב הקבוצה. " הערך המוסף של הקבוצה הזאת- הקבוצתיות. ועברנו תקופות לא קלות עם פצועים רבים, עם מורחקים, עם העובדה שרבים משחקניי התאמנו עם הבוגרים וזאת למעשה המטרה. והתקדמנו, הפכנו לדומיננטים ואסור לשכוח שהשנה מכבי תל אביב ומכבי נתניה נתנו לנו פייט רציני. ניצחנו את קבוצות הצמרת, הפסדנו רק משחק אחד והבאנו את ההכרעה לשבעת המשחקים האחרונים בהם ניצחנו. היום זה הניצחון השמיני הרצוף".
איתי מרדכי נהנה לציין שמשחק ההגנה של הקבוצה עמד מעל שאר הקבוצות בליגה אבל "יש לנו גם התקפה ברמה טובה". לגבי העובדה שהאליפות הושגה למרות ההשתתפות בטורניר בויארג'יו, המאמן סבור ש"חזרנו עייפים מאד מאיטליה ושילמנו מחיר בדמות אובדן שתי נקודות בראשון לציון אחרי שכבר הולכנו 1:3 וסיימנו בתיקו". כל מה שנשאר לו להישאר עונה רביעית ברציפות, גם זאת תופעה חריגה מאז עידן ג'וני הרדי ומרדכי לא מתכוון לוותר. כל רצונו כרגע: "לזכות באליפות שלישית רצופה ולהניף שלוש אצבעות כפי שעשה מייקל ג'ורדן בשעתו". ומאושר לא פחות, המאסטרו של המשחק ישראל זגורי: " הזכייה בנוער מפצה מאד על אכזבת השבוע שעבר בבוגרים. חבל שלא חגגנו פעמיים אבל זאת חצי נחמה. שיחקתי בנוער עשרה משחקים בלבד, זה היה משחקי הטוב ביותר ואני אמשיך לנסות ולהוכיח שמקומי בהרכב הבוגרים. חבל שלא נתנו לי לשחק שם יותר".
