"...כבר אמרתי ואחזור: מכבי חיפה ומאמנה הנאמן היו זכאים לבכורה, אלמלא הונהגה שיטת הקיזוז המעוותת...על כן נודה, גם שמחת האליפות היא שמחת עניים, שאף היא שמחה למרות הכל באין הרבה שמחות חלופיות..." (ח"כ לשעבר, יוסי שריד, "הארץ",16 במאי 2010). חלק מטור של אוהד הפועל תל-אביב "שרוף" שתמיד נשאר צמוד לאמת, גם אם רבים (מעטים במקרה של הפועל תל אביב) ישבו שהוא יפה נפש . והוא לא כתב את הדברים כשראשו אפוף באדי שמפניה, הוא שמר על פאסון והיה ממתי המעט שהבינו ש"אם שותים לא מפטפטים". מה שמותר לשחקנים ולמאמנים שיכורי ניצחון, אסור לאלה המבקשים להביט על התמונה בעיניים אמיתיות.
לכן גם כתבה זו "נדחתה" עד שכולם, פחות או יותר,יחזרו לתלם החשיבה וגם אם מכבי חיפה שפכה את הכסף מכיסיה בירידה מהמדרגות, עדיין אי אפשר לפסוח על העונה הנפלאה, אחת מהנדירות בתולדות הכדורגל הישראלי שחרתה בדפי הזהב. אובדן התואר חריף ויעבור זמן רב עד שיישכח, אם בכלל אבל מותר כבר עכשיו להדגיש: אין דין אובדן האליפות ב-86' וב-2003 לדין הטרגדיה הספורטיבית הנוכחית. אז לחיפה לא היה מה לעשות מול שופט שהכריע משחק אליפות, גם יכולה הייתה להאשים את עצמה במצב של הפרש שערים לפני שמונה שנים. הפעם, ויוסי שריד חזר ואמר, לחיפה היה את ה"ג'וקר" ביד, קרי ניצחון על בני יהודה, והיא לא ניצלה אותו. במקרה הטוב גם תיקו בטדי היה מספיק לה לחגוג, אבל לא תמיד המזל הולך עם הטובים יותר.
למכבי חיפה היו שלוש קבוצות טובות יותר מהאלופה של אותן שלוש עונות (85/86,94/95,02/03) והיא סיימה כסגנית בלבד. צירוף מקרים נדיר כמו זה שקרה בשבת. עד כדי כך התסריט היה הזוי ש"הוליד" שיא גינס, ובספר הכי "משוגע" בעולם אין אפילו את הפרק אליו ניתן להכניס את ה"ירוקים". איש לא חשב על זה קודם לתקדים שקבעה מכבי חיפה. שימו לב לפארדוכס: לאורך כל העונה, במהלך 35 מחזורי הליגה, מכבי חיפה לא פיגרה ולו פעם אחת (!) אחרי קבוצה כלשהי בנקודות. חוזר שנית, אם לא ברור: בשני המחזורים הראשונים לחיפה היו אותן נקודות כמו לקבוצה במקום הראשון (בני יהודה), בשלושה מארבעת המחזורים האחרונים נצמדה להפועל תל אביב ורק הפרש שערים הפריד ביניהן (כולל בסיום) ובשאר 30 המחזורים חיפה שלטה ללא עוררין. אין דברים כאלה בעולם. אפילו בעונת האליפות עם אפס הפסדים, מכבי חיפה הייתה ראשונה רק 22 מחזורים בלבד כשסגניתה, מכבי תל אביב מסתפקת ב-16 ואפילו צפרירים חולון הוליכה פעם אחת.
אלא ש"שיא" מיוחד במינו, יהיה פנטסטי כאשר יהיה, אינו יכול לטייח אל מתחת לשטיח את אובדן האליפות ומסתבר שגם לא את הנתונים לאורך כל העונה. עשו עוול לחיפה כאשר במוצ"ש שכחו לה את שבעת החודשים בהם שלטה, דרסה ויצרה לעצמה פער מבטיח ש"נעלם" בהחלטות טכניות. בשבת שמענו סיסמאות ניצחון כמו "לא הייתה בארץ קבוצה שכבשה 123 שערים בעונה" או "זאת הקבוצה הכי איכותית שהייתה לכדורגל הישראלי". שלא לדבר על ביטול תרומתם של שחקני חיפה לעונה וגם עבורם הייתה מצוינת, רק בלי הדובדבן ובדרך כלל הוא החשוב. כשהתפכחו הראשים, יש אל מי לדבר. לא כדי להקניט, כי עם אלופים לא מתווכחים, בפרט כשחיפה הגישה להם "טנא ביכורים" נדיר. יוסי אבוקסיס כבר הבין שכדורגל אינו מקום לבדרנים וכבר דיבר על "הקבוצה הטובה ביותר בתולדות הפועל תל אביב" ואלי גוטמן ודאי יחשוב פעמיים בעתיד אם נזכיר לו שמכבי חיפה בעונת 1993/94 כבשה 127 שערים בעונה, בפחות משחקים".
מי שאוהד את מכבי חיפה ויעדיף לזכור את אפס השערים והנקודות בגביע אירופה כחוויה ראשונית לשחקנים הבלתי מנוסים, יבין שהופעתה של באיירן מינכן בגמר גביע אירופה מול אינטר ושל בורדו בחצי הגמר מלמדים מי היו יריבות חיפה בצ'מפיונס-ליג. בליגה הסיפור שונה ואינו אגדה, על אף שזה נראה כך. חיפה צברה 87 נקודות מתוך 105 ולמעט הקבוצה הגדולה מכולן, זו שבעונת 93/94 לא הפסידה- הקבוצה הנוכחית מחקה, גרסה עד היסוד את כל אלופות העבר מקום המדינה. אלא שהקבוצה מלפני 16 שנים צברה 81.1 אחוזי הצלחה והנוכחית העלתה את רף ההצלחה והוא עומד כעת על 82.25 אחוזים. מדהים בכל קנה מידה. מכבי חיפה 2010 השוותה את שיא הניצחונות שהושג אי פעם בעונה אחת (28) לזה של "אחותה" בעונת 93/94 ופועל יוצא, כמו באפטר-שוק אחרי רעידות אדמה, שרשרת של נקודות ציון שהיו חייבות להוליך לאליפות השתיים-עשרה. בלי להאשים, האשמה רק של חיפה במחזור האחרון. תמיד יזכרו שצ'לסי, ברצלונה, באיירן ואינטר ניצחו במחזור האחרון, כצפוי וחיפה לא.
השבוע כבר נשמעה בדיחה שכונתית שמחיקת יתרון ה-12 נקודות שהיה לחיפה במהלך העונה דומה במהותו למחיקת 13 הנקודות ב-83/84 אותה חיפה ביצעה לבית"ר ירושלים. לא מניי ולא מקצתיי. אז אלה היו 13 נקודות אמיתיות, הפעם ישראבלוף- 6 בלבד. קשה לדעת מתי תקום לכדורגל הישראל קבוצה שתצליח לנצח ב-17 מתוך 18 משחקיה מפתיחת העונה ובהמשך הגיעה למצב של 20 מתוך 22 מחזורים. בתוך כך, השיגה 10 ניצחונות חוץ ב-11 המשחקים הראשונים ועל הבית בקריית אליעזר הצליחה לשמור לאורך 28 משחקים רצופים ורק במשחק הקובע מול הפועל תל אביב נכנעה להתקפה בודדת. כמו מנצ'סטר יונייטד שהפסידה בבית לצ'לסי שחלפה על פניה בדרך לתואר. בניגוד לבלוז, לחיפה היה צ'אנס נוסף בבלומפילד. זה חדש על המדף. חיפה שיפרה את מאזן ניצחונות החוץ שלה והציבה אותו על 13 מתוך 17 שהיו לה כאשר הבולט לעין הוא מספר השערים הנמוך שספגה (8) ומעולם הגנת חיפה לא ספגה מכסה חד-ספרתית מחוץ לקריית אליעזר. מאזן ביניים מראה שהיא ניצחה ב-10 מ-11 משחקי החוץ הראשונים. ההגנה המצוינת, וגם אובדן התואר לא ישכיח אותה, הצליחה לשמור על מאזן שטרם נראה כמוהו בכדורגל הישראלי מאז קום המדינה- 39 משחקים רצופים בהם לא ספגה יותר משער אחד למשחק, אם ספגה. רק בני סכנין קלקלה את הרצף והייתה היחידה העונה שכבשה צמד מול חיפה. 16 שערים ב-35 משחקים, מאזן הספיגה החיפני, מציב את ניר דוידוביץ ששותף בכל המשחקים, בראש טבלת השוערים בעלי הממוצע הטוב ביותר בכדורגל הישראלי. בקבוצתו, השאיר מאחור את אבי רן ז"ל (18 ב-30 משחקים) ואת גיורא אנטמן (19 ב-30 משחקים) שהוו חומה בצורה במחצית השנייה של שנות השמונים. גם בימי השוער המנוח, חיפה הפסידה את האליפות במחזור האחרון ל...הפועל תל-אביב.
במישור האישי, רוב שחקני הקבוצה תרמו תרומה עצומה. היום זה יישמע כמו "הספד" אבל עם עובדות לא מתווכחים. ניר דוידוביץ שמר על שער נקי במשך 954 דקות, התקרב ולא יותר מדי לגיורא אנטמן של מכבי חיפה בעונת 88/89, גם לא ספג שערים בבעיטות נייחות, קרנות ונגיחות. פיטר מסיללה הפך ל"מבשל" הטוב ביותר מבין שחקני ההגנה של חיפה לדורותיהם (13) ושלומי ארבייטמן אולי מאוכזב מכך שלא ניפץ את שיא השערים של נסים אלמליח (30) אך הצליח להשתוות לאלון מזרחי (מכבי חיפה 93/94 שכבש כמות כזאת ב-38 משחקים) ולהפוך ל"ספידי" בהבקעות- 22 שניות מפתיחת המשחק מול בני יהודה בסיבוב השני. כאמור, את חיפה יזכרו כלוזרית של עונת 2009/10 ואילו הייתה בספרד, ליונל מסי היה אומר עליה את שאמר על ריאל מדריד: "אנו חייבים לה תודה על האליפות כי היא משכה אותנו להיות טובה יותר". בישראל לא תשמעו את המשפט האמיתי הזה כי מי שמשכה ועד למחזור ה-34 הגיע לה, לא נמשחה במחזור הסיום, בגללה. תבקש סליחה מעצמה ?
