ההתרגשות הגדולה, מהומת אלוהים סביב הלהיטות להשיג כרטיס לבלומפילד למשחק האחרון מול בני יהודה, השיבה למקום הטבעי בפסגה- כל אלה גורמים למכבי חיפה ל חזק את מעמדה בליגת העל, המקום היחיד בו היא יכולה להוכיח "ירוק על גבי ירוק" שהיא מסוגלת להשאיר בארונה את צלחת האליפות. סתם קושייה מארץ הקושיות: אם מכבי חיפה הייתה מנצחת את מכבי תל-אביב בתוצאה גבוהה יותר מאשר ניצחה, לדוגמא כמו צ'לסי את וויגאן (0:8), האם זאת הייתה אליפות עם כוכבית או עם כרובית ? כי את השמינייה של צ'לסי כינו "ניצחון בסטייל" ואת הברברנות אצלנו כבר הספקתם לקרוא מפי המקוננים המקצועיים הרגילים.
העיקר שהמושכות חזרו לידיים הנכונות בעיתוי הנכון, לקבוצה עם הסטייל הישראלי. על טקס העברתם היו מעטים שהיו מוותרים, אבל נכון לעכשיו, תשעים דקות לסיום, והוא יהיה לא פחות דרמטי ומותח מהמחזור הקודם, חיפה ניצבת בפני משימות ייחודיות. * עד היום טרם קרה שקבוצה ישראלית המשתתפת ומצליחה בגביעי אירופה, וגם מגיעה רחוק, חזרה לליגה וזכתה בתואר. אין יותר מדי דוגמאות אבל יש. 1. מכבי חיפה הגיעה לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע (1999) והמעמסה על שחקניה, בעיקר עקב עזיבתו החפוזה של אלון מזרחי לניס הצרפתית, מנעה מקבוצתו להתקדם אולי לחצי הגמר ולזכות בתואר אותו קטפה הפועל חיפה (עם אלי גוטמן) בפעם היחידה. סיימה במקום השלישי. 2. הפועל תל אביב הגיעה לרבע גמר גביע אופ"א (2001) ולא הצליחה לתרגם את הצלחתה בליגה. נאלצה לראות את גבה של מכבי חיפה. סיימה סגנית.
תהילה כפולה
3. מכבי חיפה "הפסידה" למכבי תל אביב את אליפות 2003 בהפרש שערים ולא בגלל עייפות (גם) מהופעתה בצ'מפיונס-ליג אלא בגלל שיעקובו איגביני נמכר לסאות'המפטון וריימונדס ז'וטאוטאס נפגע קשות בניצחון על מנצ'סטר יונייטד וסיים את העונה. בלי שני "ענקים" שכאלה, ומאז לא נחתו כאן טובים יותר בכל הקבוצות, המשימה הסתיימה במפח נפש. 4. מכבי תל אביב שיחקה בבית האלופות בעונת 2004/05 אליו הגיע מהמקום השני בליגה (נו, מי ראשון?) ואחרי ההופעה בו התרסקה ונחתה במקום התשיעי כשמחזורים רבים הייתה בסכנת נשירה. 5. מכבי חיפה התרוממה להצלחות כבירות בגביע אופ"א (2006/07) והגיעה עד שלב שמינית הגמר (אחרי שלב הבתים וניצחון על צסק"א מוסקבה בשלב הביניים)- בליגה שילמה ביוקר (מקום 5). השנה הנוכחית נדירה לגבי חיפה ששיחקה פעם נוספת בבית האלופות (בסך הכל 12 משחקים באירופה) וגם לגבי הפועל תל אביב שגם לה תריסר משחקים בליגה האירופית. אמנם מפעל פחות נוצץ ופחות מאמץ, אבל עמדה בו בכבוד ויחד עם ה"ירוקים" חזרה לליגה לנהל דו-קרב כמעט צמוד. בכל מקרה, אחת מהשתיים הייתה זוכה לתהילה כפולה עם סיום העונה.
ניתן לתלות את קולר ההצלחה לזכותו של אלישע לוי שבנה סגל רחב יחסית לכל המפעלים, אבל המציאות בשטח התוותה התנהגות אחרת. כרגע מנוטרלים אייל משומר, בירם כיאל ומוחמד גדיר, במהלך העונה אייל גולסה וגוסטבו בוקולי שלא לדבר על ה"מארב" שהכינו לבלם טאקסיירה. ולא שכחנו את אלון חרזי הבלתי נשכח. וכאן הנקודה המרכזית. איש לא ציפה שאחרי ההופעה באירופה מכבי חיפה תנצח ב-28 משחקי ליגה. היא שילמה מע"מ בגביע ובגביע הטוטו, כשהפסידה לשתי העולות החדשות מרמת-גן ורעננה אבל בשורה התחתונה על מיקומה הנוכחי אין עוררין, גם לא מהצד שממול. היו משחקים שחיפה לא שיחקה טוב או שלא דרסה, כפי שהרגילה את הצופים בה- לא היו לה משברים חמורים בדרך הפתלתלה שהביאה עד הלום. אשתקד היו לה פעמיים צמדי משחקים בהם צברה רק נקודה אחת ובשני אפס (!) מול קריית שמונה ומכבי נתניה, השנה כל הפסד או אובדן נקודות "נענה" מיידית בהשתפרות וניצחון.
התזה שהפסיכולוג הטוב ביותר לצאת מדיכאון הוא ניצחון במשחק אחריו, קיבלה כאן חיזוק מדהים. אחרי 10 ניצחונות רצופים בפתיחה, חיפה ספגה הפסד מול מכבי ת"א והגיבה בשבעה ניצחונות נוספים. אחרי תיקו שוב שלושה ניצחונות רצופים, אחרי ההפסד מול מכבי נתניה חזרה למסלול שלושה ניצחונות ושוב הפסד בסכנין ואחר כך ההמשך ידוע. וזאת בשעה שהמוני "מומחים" ניסו לייעץ לאלישע לוי ללכת בדרך אחרת. כאילו שפעם שיחקו באירופה, כאילו שעמדו בתנאי לחץ, כאילו שראו שחקנים 'קורעים' את עצמם במהלך העונה האחרונה. כמו שאומרים באידיש: אז אמרו. הגרועים שבהם, כרגיל, מי שמתיימרים לראות עצמם כאוהדי מכבי חיפה. ובאחריות, אין להם מושג וחצי מושג. העיקר להציץ ולפגוע, להצטלם ולבלבל את המוח תחת כל עץ רענן. מי שמבקש להבין מהו "לחץ אטומי" ויסלח לנו מר אחמניג'אד, שכננו ממזרח, מוזמן לראות כיצד התנהגו שחקני מכבי חיפה במספר עונות בהן זכו לבסוף באליפויות.
משברים כבדים
- עונת 1983/84 מה לא כתבו על העונה המופלאה ההיא ? לא נפלאה, מופלאה ומרגשת. כי למרות שבית"ר ירושלים הוליכה ביתרון בן 13 נקודות (וזה לא דומה בכלום ל-12 שחיפה הוליכה השנה בגלל הקיזוז לחצי), הירושלמים "עשו במכנסיים" פעם אחר פעם, וגם ניצחון חיפני אחד (!) בשישה מחזורים רצופים (ועוד חמש תוצאות תיקו) במחזורים 20-25 (מתוך 30) הספיקו לחיפה לחולל מהפך. לא נס ? - עונת 1984/85 מכבי חיפה דהרה לאליפות בקלילות. לא היה מה שיפריע לה. לא לחץ ולא אירופה ואופס, משבר יותר גרוע ממשבר האירו. בשבעה מחזורים (27-21) ניצחה רק פעם אחת, הפסידה פעם וצברה ים של תיקו. שלמה שרף, ממנהיגי הקבוצה שאיבדה את האליפות ב-86' עקב שיטת המשחק הנסוגה (לא במקרה אוהד של אלי גוטמן ולקח אותו כעוזרו...) עמד להפסיד גם את האליפות הזאת. למזלנו, במשחק קריטי ביבנה עד הדקה ה-80 לא נכבשו שערים. צדוק מלכה הוכנס ובנגיעה הראשונה כבש את שער הניצחון. חילוף מנצח ? שיהיה.
- עונת 1985/86 שוב, הפרפרים בבטן, ודווקא מצד "מנהיגים" כברוך ממן, ציון מרילי, איתן אהרוני, זאהי ארמלי, רוני רוזנטל, משה סלקטר וכל הגוורדיה המנוסה שבכיסיה כבר היו שתי אליפויות, ברגע האחרון ועם מזל, אבל אלה שייכות לנו. במחזורים קריטיים (25-26) מתוך 30 משחקים "התחשק" להם לסיים פעמיים בתיקו (כולל החטאת פנדל מול הפועל פתח תקווה), אחר כך שלושה ניצחונות ואת הסיום הכואב עדיין כולם זוכרים. בבלומפילד. - 1990/91 היא עונת ה"דאבל" שסחטה מכולם את המיץ. מחזור 27 חיפה מסיימת בתיקו חשוב ב"משחק העונה" מול יריבתה הפועל פתח תקווה (0:0), חוזרת לקריית אליעזר להפסיד, כן להפסיד, במחזור ה-28 הקריטי לבית"ר תל אביב 2:1 (השותפים לסוכנות המכוניות יצחק שום, מאמן בית"ר ושרף הפכו לצ'ילבות לרגע), במחזור הלפני אחרון חיפה חזרה עם ניצחון ענק על מכבי תל אביב 1:4 כשהאחרונה מחטיאה, או שויקטור צ'אנוב הדף, שני פנדלים אותם קבע השופט יצחק בן-יצחק (היום אוהד הפועל תל אביב "שרוף") ובמשחק ההכתרה בקריית אליעזר, מאבק אדיר על תיקו ביתי 0:0.
מה אנו למדים ערב המשחק הגורלי בבלומפילד ? א. מכבי חיפה לא איבדה את צלמה. בניגוד לאלה המשיאים לה עצות מהאולפן בשעה שהם היו כאן אצלנו, כמאמנים ושחקנים, תבנית המשחק אינה משדרת פאניקה, גם בדקות שפאניקה אמורה להיות שם המשחק. תמיד יהיו אלה שיצביעו על שערו המדליק של דקל קינן כ"מזליקו"- להם מותר להרים טלפון לסר אלכס פרגוסון ולשאול איך היה לכבוש צמד בדקות תוספת הזמן מול באיירן מינכן ב-99'? ובכלל, חיפה חייבת הסבר על כל שער שהיא כובשת ? הלוואי ותמשיך במצוות פרו ורבו. ב. חיפה בסך הכל מבקשת לזכות באליפות הכי צודקת שאפשר. עם 86 נקודות, מספר שהפועל תל אביב לא יכולה להגיע אליו גם אם יעניקו לה ארבע נקודות לניצחון בטדי, היא תמיד תישאר עם פחות נקודות בליגה הלא מקוזזת. וזאת הסיבה שחיפה רוצה להיות האלופה הראשונה בתולדות הכדורגל הישראלי ש"החטיפה סטירת לחי" לשיטה הזויה ופסולה. היא גם הייתה האלופה הראשונה בעונה בה הוחלט על 39 מחזורים (93/94) וסיימה אותה ללא הפסד !!! ג. אפשר להזכיר מכאן ועד אירקוצק שבסיביר, שהפועל תל אביב כבשה יותר. זאת עובדה, אבל מה עם שמונה עונות אחרות בעשור האחרון בהן חיפה כבשה יותר מהפועל תל אביב ? לא חשוב? כן חשוב. משל ה"תרנגולת העיוורת" מתאים גם לכאן. ברגע שיוחלט על ביטול הפרש השערים (כי בשיטה הקודמת של יחס שערים לחיפה היה מספיק תיקו בשבת).
חיפה תעשה מאמץ עליון, וטוב שטור תוצאות התיקו שלה עומד רק על שניים (בקריית אליעזר) כדי שמשנתו של ביל שאנקלי, חלק מההיסטוריה האגדית של ליברפול הגדולה, תחול פעם נוספת גם עליה: "אם אתה ראשון- אתה ראשון, ואם אתה שני- אתה כלום".
