איזו משמעות יש לעובדה שהפועל תל אביב התנחלה לחצי שעה בפסגת הליגה בשבת האחרונה ? האם הריח הטריף את חושיה או שמא הבינה שמכבי חיפה שמחזיקה במקום הראשון 29 מחזורים ברציפות, תעשה הכל כדי לא לוותר עליה בקלות רבה מדי. למעשה, איש משחקני הפועל מודל 2000 לא נשאר בקבוצה כדי להעיד עד כמה שהייה ממושכת במקום הראשון דורשת ריכוז מכסימלי כפי שיש השנה ל"ירוקים". תשאלו את ניר דוידוביץ ויניב קטן, המוהיקנים האחרונים מאותה תקופה. למכבי חיפה הייתה קבוצה טובה יותר מאשר ל"אדומים" וניתנו לה חמישה משחקים כדי לחלוף על פניה, כולם הסתיימו ללא הצלחה.
השיא היה בטדי מול בית"ר. חיפה הוליכה 0:1 וקרסה במחצית השנייה משלושער של אלון מזרחי. המאמן דאז, אלי כהן שקבוצתו הפגיזה בשביעיות ושישיות, לא הצליח להשרות את השקט הדרוש כדי שחניכיו יגיעו מרוכזים ובסיום דרור קשטן ובחוריו חגגו את האליפות האחרונה שלהם. ולא הפריע להם שחיפה כבשה יותר- 86 שערים לעומת 76 לקבוצתו. הפרק הזה של "למי יש גדול יותר" הפך כבר לבדיחה עצובה. מזכיר את סיפור התרנגולת העיוורת. הפועל כבשה עד כה 80 שערים, 44 מהם מול חמש ה"עולות החדשות". תוסיפו לכך 9 פנדלים (ועוד 2 שהוחטאו) והנה הסיבה. חיפה שכבשה 67 "בלבד" רגועה במישור ההבקעה. כי בשמונה עונות מהעשור האחרון כבשה יותר מיריבתה למאבק על הכתר (ולא הלכתי רחוק יותר כי אז התמונה ברורה יותר). כך שהתקפה אינה הבעיה של קבוצה זו או אחרת. אחרי שברצלונה נכנעה למשחק ההגנה הנפלא של אינטר, ברור שלא כמות השערים תקבע ב"משחק העונה". וגם תעמולת עולם שלישי לא תשנה זאת.
ואם כמות השערים לא תהווה פקטור מרכזי בהתמודדות המסקרנת ביום שני, ברור ששני המאמנים מכירים את שחקני היריבה כאת כף ידם ורק הכישרון אמור להכריע, ובחלק הזה שחקני חיפה נהנים מעדיפות כלשהי. השאלה אם קל יותר להישאר בפסגה לאורך זמן כפי שחיפה עושה השנה 29 מחזורים ברציפות ובעשור האחרון 236 שבועות לעומת 0 של הפועל (סליחה, חצי שעה...) ו-38 בעשר השנים האחרונות, קלה לפתרון. תמיד לנרדף יש בעיות קשות יותר כי רק לו יש מה להפסיד. למעט המקרה של מכבי חיפה בעידן אלי כהן אותו הזכרנו בתחילה. שני מקרים קלאסיים. בעונת האליפות הראשונה, חיפה עשתה מאמץ אדיר להשיג את בית"ר ירושלים שאיבדה גובה. ואסור לשכוח: תמיד הסגן תלוי במוביל. אחרי שהשיגה ניצחון ביתי, התקבצו שחקניה ואוהדיה סביב הטרנזיסטורים של פעם כדי להקשיב למשחקה של בית"ר מול הפועל לוד. מי שפט ? החיפני יאיר טילינגר, לימים יהפוך למנהל מכבי חיפה בכדורגל ובכדורסל. דקה 94 והתוצאה עדיין 0:0 מה שמקזז (לא בשיטת לוזון) מהירושלמים שתי נקודות. אבל טילינגר איפשר להם לבצע התקפה נוספת שבסיומה כבשה את שער הניצחון. השבוע נשמע שלומי דורה מהפועל חיפה שואל מדוע השופט לא שרק לסיום שניות לפני שער המשווה של נצרת. מה חשבו אז שחקני חיפה על טילינגר ? אל תשאלו אפילו.
את המקרה השני אלישע לוי זוכר בטוח. הימים ימי מאבק עיקש בצמרת בין מכבי תל אביב למכבי חיפה ובאמצע "נתקעה" הפועל בית שאן אותה אימן. קבוצת התחתית של עונת 94/95 הגיעה לבלומפילד והצליחה לעמוד בגבורה 97 דקות (אין כאן טעות, השופט דני קורן הוסיף שבע דקות ואולי התכוון ליותר) ואז קשנצב בעט מ-30 מ' והכניע את שוער בית-שאן. תיקו וחיפה עוברת למקום הראשון. לא הסתדר לה. לבסוף שימשה תפאורה ל"סרט מלחמה" שבו הכוכב היה אלישע לוי. ברור שהיתרון החיפני המוחלט בליגת השנה (26 ניצחונות ב-31 משחקים זאת תופעה מדהימה !!) אינו מתבטא ביתרון ערב "משחק העונה" אבל הטבלה בדרך כלל אינה משקרת. היא כן משקרת במקרים מסוימים, כאשר "עוזרים" לה. וחיפה הנוכחית אינה נראית אחת בעלת 'לב רחום'. תעשה הכל כדי שהעונה המדהימה והייחודית הזאת תסתיים עם טעם טוב. מכבי חיפה היתה טובה יותר מהפועל תל אביב בעונת 85/86 והפסידה לה את האליפות בגלל אופסייד. מכבי חיפה גם היתה טובה יותר ממכבי תל אביב של עונת 94/95 ושוב סיימה במקום השני בגלל "פאשלות" מול קבוצות תחתית כבית"ר תל אביב ואשדוד. וכך קרה גם בעונת 2002/03 כשנאלצה לוותר על הכתר למכבי תל-אביב בגלל הפרש שערים.
וששת השבועות האחרונים רק ממחישים עד כמה מכבי חיפה חסונה וחסינה מכל פרובוקציה תעמולתית. בכל אחד מהמחזורים נאלצה לשחק אחרי הפועל תל אביב, הן בגלל שהיא אטרקטיבית יותר וכנראה שמאן-דהוא החליט שמעניין יהיה לבחון את נתוניה הפסיכולוגיים ככל שהליגה מתקרבת לסיומה. ואז עדיין ברצלונה נראתה זוהרת ופורחת... *מחזור 26: הפועל תל אביב שיחקה בשבת והביסה את בני יהודה 0:4. חיפה שיחקה ביום שני וגברה על מכבי תל אביב 0:1. *מחזור 27: הפועל תל אביב שיחקה בשבת בקריית אליעזר ומול הפועל חיפה אין לה בעיה לנצח במגרש הזה 1:2- משחקה של חיפה התקיים כעבור יממה וסכנין גברה עליה 1:2. * מחזור 28: שוב הפועל תל אביב שיחקה בשבת וגברה על הפועל עכו 3:5 בשעה שמשחקה של חיפה נערך ביום ראשון ובו גברה על הפועל פתח תקווה 0:3. *מחזור 29: הפועל תל אביב מביסה את הפועל רעננה 1:4 (אחרי שקיבלה פנדל במצב של 1:1) וחיפה נאלצת ביום שני לחרוק שיניים (ולא בגלל המתוקים של המימונה) בבלומפילד ובעשרה שחקנים לנצח את בני יהודה 0:2. * מחזור 30: סוף-סוף שתי הקבוצות בשבת, יחי ההבדל הקטן. הפועל מתחילה את משחקה בארבע אחה"צ מול הפועל רמת גן (1:3) כשפנדל נוסף נותן לה יתרון- שעה וחצי אחר כך חיפה נאבקת ב"דרבי" חד-צדדי ומסיימת בתיקו עקר משערים. * מחזור 31: חשבתם שתחילת ה"פליי-אוף" תביא לשוויון בשעות המשחק ? איפה ? הפועל ת"א מארחת את בני יהודה בשעה 19.30 וחיפה מתחילה את המשחק מול אשדוד ב-21.00.
שחקני בית. מה עם שחקני הבית ?
בשולי ההתמודדות הרעיונית המתקיימת כעת בספרד, האם דרכה של ברצלונה נכונה יותר (מחלקת נוער מפוארת) או זו של ריאל מדריד (רכישות יקרות), מן הסתם הנושא יעלה לפני ואחרי "משחק העונה" בקריית אליעזר. וכאן ההגמוניה החיפנית ברורה לחלוטין. אם בעבר התגאו בתל אביב שמחלקת הנוער שלהם היא גאוות המועדון והבסיס להצלחה, וכך גם האוהדים התחברו אליה, הצצה להרכבה מגלה שחקן בית אחד בלבד בהרכב הפותח (ערן זהבי). מנגד, ניר דוידוביץ, דקל קינן, שי מימון, יניב קטן, ליאור רפאלוב ואסור לשכוח את בירם כיאל המנותח, מלמדים על הבדל נוסף בין שני המועדונים. בשום פנים ואופן אסור לגרוע מיכולתם של שחקנים מצטיינים שלא נולדו במועדון ותורמים המון אבל עד לפני שנה "ניגנו" לחיפה על נימים אלה וראו בכך מינוס. היום, כשהיא היחידה המשתפת דרך קבע 6-7 שחקנים בהרכב הראשון וגם שחקני הספסל מתוצרת בית תורמים את חלקם, יש בכך כדי לאשש את הנחת העבודה שחיפה אינה תופעה חולפת. איך אמר נשיא המועדון בקיץ 2008 ותמיד כדאי להקשיב לו: "אנו בונים קבוצה משחקני הבית, בשנה הבאה נתמודד חזק על האליפות". מסוג הטעויות שכל נשיא אוהב לטעות. חיפה זכתה באליפות שנה לפני ה"הבטחה" וגם השנה היא גורם מרכזי, בלשון המעטה במאבק על הבכורה.
ורק שתי קושיות כבר נפתרו מאליהן. אלי גוטמן יהסס אם להצהיר שהפועל תל אביב טובה ממכבי חיפה, והיא לא, אבל לא היסס ל"מרוח" אתכם שהמבורג טובה יותר מבאיירן מינכן ורפיד וינה מרד בול זלצבורג. כנאמר: השבוע הזה יהיה כולו תעמולה ולא מעיר הכרמל. איך ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בשעתו: תרצו- תאכלו, לא תרצו- לא תאכלו.
