אוהדי מכבי חיפה, השחקנים כבר יודעים שיש עשן בלי אש, עכשיו הגיע תורכם לעבור את השבוע הקרוב בשלום. בכייף, ללא פחדים מיותרים ועם חיוכים למראה ה"אוכל" שינסו להאכיל אתכם. לא רק ינסו, יאביסו את עיניכם עד שייצא לכם עשן מהעיניים. בערך כמו זה המכסה את אירופה בגלל איזה הר געש באיסלנד. נוסח הקלישאות, הסיסמאות ואוצר הגיחוכים שתשמעו דומה פחות או יותר לחלק מטורו של שלמה שרף ב"ישראל היום" (18.4.2010): " לא נראה לי מצב שאשדוד מגיעה למשחק מול מכבי חיפה בלי שני שחקני החוד הבכירים שלה, דימיטאר מקרייב ועידן שריקי. גם אם שומרים אותם לגביע, יש הרבה זמן לחצי הגמר. זה נראה לא טוב והייתי מצפה מאשדוד שתיתן יותר, גם אם אין לה שום משימה בפליי-אוף העליון" (סוף ציטוט). עכשיו נותרו בידיכם שתי אפשרויות וברירה אחת: להאמין לאיש הזה שאינו מוצא מנוח או לגחך. תבחרו ומהר, באפשרות השנייה. כי עידן שריקי שיחק מול מכבי חיפה בכל 95 הדקות ואם המאמן שמעולם לא הכין קבוצה למשחק בגביע אירופה מתעקש הלאה, כנראה שלשריקי יש כפיל נוסח סאדאם חוסיין.
וככה ייראה השבוע הקרוב שלכם, אוהדים נפלאים. הכל מחוץ למכבי חיפה. יד ימין לא יודעת מיד שמאל, ישכתבו את ההיסטוריה, יספרו לכם מה אלישע ומכבי חיפה חייבים לעשות בשעה ש"הם" ימשיכו לקבל כסף חינם. שחקני חיפה ימשיכו להתכונן בשקט ושלווה. אין מצב שעצבני כזה או אחר באולפן או ליד המקלדת יסיחו את דעתם מהעיקר: הפועל תל אביב. מי שכן ראוי לתשומת לב, אולי אפילו למילה טובה, ארבעה מאמנים בכירים באירופה שכל אחד מהם מוכן להתחלף עם אלישע לוי. לא היום, אתמול. אם אלישע היה חמדן והנשיא יעקב שחר היה מסכים, היו למאמן הישראלי מילות עידוד לארבעה שלא אפרו של הר הגעש מטרידם. ואולי גם היו "מוכנים לשלם" עבור יעוץ חי, משדה המשחק. להם אי אפשר למכור "לוקשים". אפילו לא מנסים. הנה קרלו אנצ'לוטי של צ'לסי: קבוצתו ראשונה עם 77 נקודות ואחריה מנצ'סטר יונייטד (76) שאפילו גדול האופטימיסטים, סר אלכס פרגוסון כבר הספיד את סיכוייה לזכות בתואר. נותרו שלושה מחזורים לסיום.
עוברים את תעלת למאנש ומגיעים לספרד. פפ גוורדיולה אמנם ניצח את ריאל במדריד אך סיים בתיקו אפס מול אספניול והמצב שם נזיל: ברצלונה עם 84 נקודות לפני ריאל 83. נותרו חמישה מחזורים לסיום. קפיצה לאיטליה ואופס, גם קלאודיו ראניירי מרומא כבר מוכן להחליף תמונה בדרכונו ושיראו את...אלישע שלנו. לקבוצתו 71 נקודות לעומת 70 לאינטר וכשנותרו ארבעה משחקים לסיום, הכל רותח כלבה באיסלנד. ואל אלה נצרף את לואיס ואן-חאל , מיודענו מבאיירן מינכן שקבוצתו ראשונה עם 63 נקודות מול ה-61 של שאלקה וגם כאן נותרו 270 דקות אחרונות בהחלט. כולם יחד וכל אחד לחוד, מוכנים לקנות את ה"פור" בן שלוש הנקודות שיש למכבי חיפה. ושלא יעבדו עליכם: בכל הליגות האלה קיימת בטן גדולה במרכז הטבלה, קבוצות רבות חלשות ובכל ליגה שתי קבוצות צמרת בלבד. כמו אצלנו. אז מדוע אצלנו הפאניקה גדולה כל כך ?
פאניקה זה לא תמיד רע. הנה, בפעם הראשונה בהיסטוריה של משחקי ליגה בקריית אליעזר, עשרה ימים לפני המשחק- סולד-אאוט. כמו באירופה. נותרו כרטיסים רק לתיאטרון. דווחים שהגיעו מהפריפריה בתל אביב מדברים ש-1500 הכרטיסים נמכרו בתוך רבע שעה. נסו למכור כמות כזאת של כרטיסים בזמן כזה- יותר קל להכניס פיל לפולקסוואגן... אבל זאת חלק מההגזמה ואם שתי ה"כלות" אירופאיות, ישראל עדיין השאירה מספר גורמים באסיה. עם הדמיון המזרחי, עם ההגזמות, עם מסע פחדים ועם ניסיון להצית אש בעזרת שתי אבנים. שחקני מכבי חיפה מחוץ למשחק. הרי אין סיכוי שיתרכזו בדברים הטובים שחיפה עשתה עד כה. טובים ? מדהימים ! 80 נקודות מתוך 93 הולכות ברגל ? רצו עבורן מאות ואלפי קילומטרים. 26 ניצחונות בעונה- רק חיפה של 93/94 השיגה יותר (28) בשמונה משחקים עודפים. 28 משחקי בית רצופים ללא הפסד ? ביום שני המגמה להמשיך. ניר דוידוביץ רק עם 13 שערי ספיגה ב-31 משחקים- לא היה בישראל שוער שעשה זאת קודם.
אפשר להמשיך, כמו בהגדה של פסח, ולשבת לילה שלם כמו הרבנים דאז, לשבח ולמנות את עשרות השיאים שחיפה שברה, במישור הלאומי והקבוצתי. "אסון" להיסטוריונים שמעתה יצטרכו לגשת רק לעונת 2009/10 ולפשפש בהישגי מכבי חיפה כדי לראות תקדימים. השאר, היסטוריה בנפטלין. ולמרות הכל, עם 86 אחוזי הצלחה, המשחק ביום שני הוא "משחק העונה". לא צריך מעוף רב כדי להבין כיצד נוצר המצב האבסורדי הזה. קיזוז שמיזוז, חבל על הויכוח. השאיר את הפועל ת"א בחיים. מה שצריך להיות מובלט, ורק אוהדי מכבי חיפה מודעים לכך- העונה הנוכחית מבליטה את העובדה שמכבי חיפה שהתה במקום הראשון במהלך 29 מחזורים ברציפות, החל מהמחזור השלישי (בני יהודה הקדימה בהפרש שערים). הפועל תל אביב אף לא פעם אחת. הריחה חצי שעה ונדחפה שוב לאחור. נכון, את הכסף סופרים במדרגות אבל בינתיים למי שאין כסף (קרי: מקום ראשון) אין לו מה לספור. ירוויחו- יספרו, לא ירוויחו- יספרו כמה חיפה הרוויחה.
התמונה, כך מנסים לצייר לנו אותה, מזכירה את האליפות הראשונה של מכבי חיפה בעונת 83/84. עד למחזור ה-29 (אחד לסיום) חיפה כלל לא הריחה את הפסגה. בית"ר ירושלים ישבה שם 22 שבועות, הפועל תל אביב (4), הפועל לוד ובית"ר תל אביב (1 כ"א) ואז הגיחה מכבי חיפה וחתכה ראשונה את קו המטרה. "עונת פוקס" אבל מתוקה. גם בעונת 88/89 הספיקו לחיפה 9 מחזורים (כולם ברצף החל מהמחזור ה-22) כדי לזכות בתואר השלישי. ואשתקד ? חיפה הוליכה 26 שבועות, מכבי נתניה חמש פעמים וה"אדומים" פעמיים בלבד. הסגנות התאימה להם ואיש לא בא בטענות. חיפה אינה לחיצה. בסגל השחקנים שלה מופיעים אלופים בני אלופים, שחקנים מנוסים שלא פרשנות כזאת או אחרת (אז עידן שריקי שיחק או לא , צריך להרגיע את המשפחה...) תפגע ביעילותם. הדיבורים על תיקו מתוכנן מתאימים לאיש שלא ראה את שריקי בשבת. איזו קבוצה טובה הייתה לשלמה שרף ב-86' ? ואיך הוא הגיע לשחק ב"משחק העונה" במחזור הסיום מול...הפועל תל אביב ? ועוד מול שוער טירון (יום טוב טליאס) לו היתה זו הופעה בכורה עולמית. את משה סלקטר הוא החליף את בניר קלינגר והרס לחיפה את הסיכוי לנצח. תיקו הוא רצה ומה יצא. והיום הוא בא לספר לאלישע כיצד מתכוננים. כאילו שלא היה שם בעונה שעברה. אלישע עטוף ביועצי אחיתופל. אם הוא ינוח ויקרא את כל מה שהעייצעס-גייברס מתכננים לו, מי יאמן. לוזריות אינה הקטע שלו בחיים מאז הגיע למכבי חיפה. עד כדי כך הוא "תקוע" לארכיבלוף- פרשן מאיר איינשטיין, וזה שם לב שאם אלישע מעביר ידו בשיערו במהלך משחק, אות וסימן שהמאמן החיפני בלחץ. לא כל איינשטיין גאון ואיזו סיבה מלחיצה יש לזה "שלנו" להעביר ידו בסבך ה"מברשת" של ראשו? אפילו את המיקרופון מגישים לו כדי שלא יהיה בלחץ...
