ישנם המון דברים משותפים בין מכבי חיפה, האלופה והמוליכה, לבין הרכז המצטיין של פרטיזן בלגרד בו מקלאב שהכריע את מכבי תל אביב והעלה את קבוצתו לפיינל-פור בכדורסל. איש לא האמין שהרכז יצליח למשוך את קבוצתו לאורך ארבעה משחקים בתוך זמן קצר (פחות משבועיים) ובפועל, גם כאשר מלאי האוויר בריאותיו הזכיר את מפלס הכינרת, עשה את המאמץ האחרון והתעלה ברגע הנכון כדי לא להחטיא את המטרה. עכשיו יהיה לו זמן לנוח. כך מכבי חיפה. אם לא היה ידוע שהיא קבוצת כדורגל, סביר להניח שיכלו להשתמש בשחקניה כ"דוגמנים" לקופת חולים כזאת או אחרת. עייפה, חבולה, מאחריה קרוב ל-50 משחקים בכל המסגרות אבל, וכאן בו מקלאב לא לבד, חיפה נושמת ובועטת. מוכנה ומזומנה לסמוך אך ורק כל כוחה שהביאה עד הלום.
חיפה אינה יוצאת מהכלל. מי שעוקב אחרי המשחקים באירופה, יתקשה למצוא קבוצת צמרת אחת שאינה סובלת מאותם תסמינים. כך זה כל שנה ותמיד זו שיש לה אורך רוח וסגל ארוך, בתוספת לרוח קרב ומחויבות היא זו שמגיעה אל קו הסיום ראשונה. השבוע האחרון עמד בסימן העונש הכבד, שני בחומרתו לעונש שספג שחקן אחר של מכבי חיפה בעקבות דו"ח של איתן טבריזי לפני עשר שנים (גיורגי גחוקידזה). ג'ורג' טאקסיירה שילם ביוקר על פזיזות של שופט שלולא מצלמות הטלוויזיה, יכולנו לחשוב שאכן הבלם החיפני אכן פגע בו פיזית. להד"ם. שאר השחקנים עסקו יותר בדרך שבין מיטת הטיפולים לכר הדשא, סביר להניח שהצוות הרפואי שמעולם לא נתקל בכל כך הרבה פציעות נמשכות לאורך זמן, יעשה את המיטב כדי להכשיר את המוכשרים.
אלא שביום שני כל מה שמאחורי הקלעים יונח בצד וכמו שלא מעניין איש תהליך הפקתה של ה"במבה" כך שחקני חיפה יעלו כדי לספק את הסחורה.ההצגה מוכרחה להימשך. אלישע לוי לא יוכל להשתמש בקלישאה שכל משחק כמוהו כ"גמר גביע", גם בגלל שבתריסר השנים האחרונות חיפה הפסידה בכל משחק גמר אליו הגיעה ובעיקר, מתחילת העונה כל משחק של חיפה חשוב ביותר. כדאי להיתלות, רק הפעם, בדבריו של גיל ורמוט, קשרה של הפועל תל אביב שאמר בסוף השבוע למקומון קרייתי: "תנו לי אליפות ואני מוותר על אירופה". עד כדי כך שחקנים רוצים לזכות באליפות... חיפה תפגוש את בני יהודה פעמיים עד סיום העונה. יכול היה להיווצר מצב נדיר שבשמונת המשחקים האחרונים, ה"ירוקים" וה"כתומים" היו נפגשים שלוש פעמים(!), לאור הגרלת הגביע ברבע הגמר- חיפה "פישלה" ותיאלץ להתמודד מול חניכיו של גיא לוזון פעמיים בלבד. נכון לעכשיו, כאשר בני יהודה מדורגים במקום החמישי, שני המשחקים בבלומפילד. גם מול מכבי תל אביב תארח את חיפה בבלומפילד ובשורה התחתונה, אם לוקחים בחשבון שבגביע אירופה המגרש הזה היה "פרו חיפני"- לאוהדי חיפה צפויים לכאורה שבעה משחקי בית...
כמובן שזאת אשלייה אופטית כי בסיום העונה כל משחק הופך ל"הר גבוה". גם בגלל שהיריבה בני יהודה עדיין לא ויתרה על הזכות להגיע לגביע אירופה, דרך הליגה או הגביע ובעיקר כי הקבוצה הזאת הפכה למחוללת צרות סדרתית למכבי חיפה. עונת 1983/84: חיפה רודפת אחרי בית"ר ירושלים בניסיון להדביקה. ה"כתומים" מגיעים לקריית אליעזר, סוחטים תיקו 1:1 שבסיומו האוהדים ממאנים להשלים עם התוצאה. ועדת המשמעת מרחיקה את חיפה ממגרשה ואת "משחק העונה" היא מקיימת מרחק 60 ק"מ מקריית אליעזר (נתניה). אמנם מנצחת 1:2 את בית"ר אבל בני יהודה "נרשמה" ואחרי 19 שנים חוזרת על ה'תרגיל'. עונת 2002/03: חיפה זקוקה לניצחון כדי להקדים את מכבי תל אביב הנושפת בעורפה ומנצלת את העייפות החיפנית בעקבות הופעתה בליגת האלופות. בני יהודה מגיעה לקריית אליעזר, לא מתרשמת מהיתרון החיפני ומחלצת נקודה (2:2) העוזרת למכבי תל אביב להדביק את החיפנים ולזכות באליפות בהפרש שערים.
חכו, טרם סיימנו. בעונת 2005/06 מכבי חיפה דרסה כל מה שזז וזכתה באליפות בהפרש עצום (לא היה קיזוז...). שתי הקבוצות הגיעו לחצי הגמר ולכולם היה ברור שדרכה של האלופה תהיה סוגה בשושנים. בשער בני יהודה ניצב מיודענו מה"צד האדום" וינסנט אניימה, מלך הפנדלים של הפועל ת"א, והוא מנע מחיפה לתרגם את יתרונה, גרר אותה להארכה ושם הספיקו שתי "עקיצות" מרגלי רוני גפני ואלי ביטון- חיפה לא הגיעה לרמת גן פעם נוספת באותה שנה. ואם פסח, לכוס המרורים החיפני מול הזהובים, נוסיף שההפסד האחרון בחודש אפריל, הפסד אחד בחמש השנים האחרונות בחודש הרביעי, היה ל...בני יהודה ותביטו על התאריך: 5.4.2008. אליו תוסיפו את ההפסד הראשון העונה למכבי תל אביב בבלומפילד ואת העובדה שבמשחק הזה שפט אלי חכמון, זה שישפוט ביום שני. שילוש לא קדוש. אבל בחיפה אוהבים להביט תמיד על חצי הכוס המלאה. והיא יותר מרתקת משביבי היסטוריה, תהיה מרתקת כאשר תהיה. מאז נובמבר 1968 הצליחה בני יהודה לנצח רק פעם אחת את מכבי חיפה בבלומפילד (6 בינואר 2007- 1:2). ב-16 המפגשים בין השתיים במגרש הזה חיפה נהנית מיתרון: 8 ניצחונות, 5 הפסדים ושלוש תוצאות תיקו. בשלושת המשחקים האחרונים, תשע נקודות ירוקות "על האפס" (0:5).
המאזן בין שתי הקבוצות הרבה יותר מרשים, מזווית הראיה החיפנית. עד לשבת החולפת, מכבי חיפה הנחילה להפועל פתח תקווה ולבני יהודה את מספר הניצחונות הגבוה ביותר בעימותים מולה (58), ההפסד המלאבסי הפריד בין השתיים וחיפה תיאלץ לעמול קשה כדי לאזן שוב בין השתיים. בני יהודה ניצחה את חיפה 22 פעמים, סיימה מולה 21 משחקים ללא הכרעה והפרש השערים (95-182 לחיפה) מלמד שתמיד נופלים שערים רבים בין השתיים, למעט פה ושם "כתמים" של אפס-אפס. לחיפה חשוב מאד לחזור עם מלוא הנקודות מבלומפילד כי אחרי המשחק הזה היא חוזרת לקריית אליעזר לשלושה משחקי בית רצופים (דרבי, מקום שישי (אשדוד?) והפועל תל אביב)- שלושה משחקים עם יציעים עמוסים לעייפה ועם הדחיפה מהיציעים, כמו בפרטיזן, לקחת "פור" רציני. בסך הכל שבעה משחקים אבל המון מתח וסקרנות.
