למכבי חיפה אין זמן וחשק להביט אחורה בזעם. גם לא בבהלה. נותרו לה שלושה משחקים לא קלים להשלים את משימתה, שלב א' בליגה, ועם כל האכזבה משני ההפסדים הרצופים האחרונים, כמו ששר יוסי בנאי המנוח "אין אהבות שמחות". לאבד שלוש נקודות יקרות ולעוף מהגביע, אלה מוקשים שחיפה לא לקחה בחשבון. השקט שהשתרר אחרי ההפסדים דומה לשקט אחרי הסערה. בניגוד למנג'ר שהיה בחיפה לפני 15 שנים, שידע אחרי כל הפסד ל"הוציא את הטוב מהרע" (כך לדבריו), אלישע לוי מביט על מצב הקבוצה בצורה שונה לחלוטין. הוא כל הזמן הצהיר, וקיווה שיתבדה, שיגיעו גם ימים פחות טובים. אין קבוצה בעולם שאינה נקלעת לימים פחות טובים. חיפה, למרות הרצון להיות שונים, אינה יוצאת מהכלל. קצב המשחק המטורף שלה אותו הביאה מליגת האלופות כבר לא מורגש, גל פציעות בלתי רגיל כמעט ואינו פוסח על שום שחקן ואם לאלה מצטרפות גם הרחקות, היריבות עטו על המציאה ובשבוע האחרון אף הצליחו מעל למשוער.
אבל בחיפה אין שום כוונה ל"שפוך את הדלי בבעיטה" אחרי המאמץ העצום שהושקע עד כה. היא גם לא במשבר כפי שמנסים לתאר את מצבה- היא בנסיגה שאת עומקה ניתן יהיה לבחון ביום ראשון במשחק לא פשוט מול הפועל פתח תקווה. מפגש אחרון בהחלט בין השתיים לעונה זו, אחרי שברור שכל אחת תשחק ב"פליי-אוף" משלה וגם את הפתעות הגביע (לשלילה) סיפקו באמצע השבוע. בימים כתיקונם, המשחק מול הפועל פתח תקווה לא היה גורר את הטלוויזיה להפוך אותו למשחק המרכזי. סביר להניח שמעתה ועד סיום העונה החיפנים יהפכו אורחים קבועים בסלון ביתכם בימי ראשון-שני. השיפור אצל הפתח תקוואים (עשרה משחקי ליגה ללא הפסד- שמונה מהם הסתיימו בתיקו) והירידה בכושרה של חיפה, מציתים את הדמיון ובחיפה מבינים שכעת "בונים" על אובדן הנקודות שלה. כל מאמרי המערכת, כל ההתבטאויות, כל ההערכות מאזור המרכז בסיוע משת"פים של אוהדים משרבטים נועדו למטרה אחת בלבד- לערער את ביטחונם העצמי של החיפנים. והשחקנים מודעים למגמה הזאת שגם מלכדת אותם .
האלופה מארחת בביתה בו לא נוצחה העונה (הקבוצה היחידה שלא הפסידה בבית) קבוצה שניצחה כאן רק פעם אחת ב-19 השנים האחרונות. זה קרה דווקא כאשר חיפה זכתה באליפות עם רוני לוי (עונת 2003/04) כשהאורחים הדהימו עם 0:2 שקטע 14 שנים שלא ניצחו במבצר החיפני. כרגע נוצר רצף חדש של שש שנים ולחיפה, בפרט אחרי שני ההפסדים, אין כוונה לוותר על הבית. אם מרחיבים את היריעה, מאז הקמת אצטדיון קריית אליעזר ב-1955 השתיים נפגשו בו 53 פעמים ולחיפה יתרון עצום: 31 ניצחונות מול 9 הפסדים ו-13 תוצאות תיקו. הפרש השערים מוחץ 53-103 לזכות ה"ירוקים". המספרים מדברים בעד עצמם גם כאשר מסכמים את סך 120 המפגשים בין מי שפעם שהייתה מושא להערצה (פ"ת זכתה בשש אליפויות כשבחיפה חשבו רק איך לא לרדת...) לבין מי שהפכה היום למודל לחיקוי. חיפה ניצחה ב-58 מהמשחקים, פ"ת ב-34 ו-28 הסתיימו בתיקו. רשתה של נציגת אם המושבות זועזעה 213 פעמים והפועל פ"ת היא הקבוצה שספגה את מספר השערים הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הליגה לדורותיה. החזירה 158 בלבד.
במישור הקבוצתי, חיפה תנסה לזכות בניצחון כפול תשיעי העונה. בעונה שעברה ניצחה בכל שלושת המפגשים מול הפועל פתח- תקווה וקבוצתו של אלי מחפוד כבר הפסידה ארבע עונות במפגשים כפולים, בחמש עונות נוצחה בכל שלושת המשחקים וה"שיא" השייך לה בלעדית- בעונת 2000/01 נוצחה בכל ארבעת המשחקים מול מכבי חיפה שזכתה בתואר אחרי שבע שנות בצורת. במישור האישי, האם רצונה של חיפה לנצח יגרור אחריו גם שינוי דרמטי ב"מלכות השערים" במשחקים בין השתיים. בחלק ה"ירוק" הצליח שלומי ארבייטמן להדביק את יוסי בניון והשניים הבקיעו כל אחד 10 שערים לרשת הפתח-תקוואית. מנגד, למעלה מ-50 שנים מנסים שחקני הפועל פ"ת לזעזע את טבלת המרשיתים מול חיפה, ללא הצלחה. בועז קופמן וזכריה רצאבי כבשו 11 שערים מול חיפה ולא נראה שמעמדם מתערער. רק ארבייטמן שהספיק לכבוש ארבעשער מול ה"כחולים" בשורותיהם שיחק, מסוגל לשנות את צמרת המבקיעים הכללית. עוד שחקן ותיק בחיפה ששמח חלקית לפגוש את הפועל פ"ת הוא השוער הבינלאומי ניר דוידוביץ. מחד, ב-25 המשחקים בהם ניצב בין הקורות, חיפה ניצחה ב-20 מהם ומאידך, הפועל פתח תקווה כבשה לרשתו 25 שערים, באחד פחות משיאנית ההבקעות מולו- בית"ר ירושלים.
דוידוביץ, המסתער בשושו על התואר הוירטואלי "השוער שספג הכי מעט" עמד במצב דומה לפני ארבע שנים. חיפה הגיעה לפתח תקווה במחזור ה-19 כאשר מאזן הספיגה שלה עמד על 11 שערים בלבד, ובמשחק אחד הפועל פ"ת קלקלה אותו בניצחון ביתי 1:3. הדרן: מאז קום המדינה, הפועל פתח תקווה לא ניצחה את מכבי חיפה בחוץ במשחקים שנערכו בחודש מרס. בפרט בקריית אליעזר (ארבעה משחקים).
