אחרי ש"נכשלו" בזכייה בגביע אירופה לאלופות וגם לגמר גביע הטוטו לא הצליחו להגיע, מכבי חיפה, המוליכה הגאה של ליגת העל יוצאת לאצטדיון וינטר ברמת גן כדי להמשיך במסע הגביע ה'אמיתי'- גביע המדינה, מכר ותיק של המועדון שלא נפגשו מאז 1998. שימו קו עבה בין ההפסד והיכולת החלשה בהפסד לבני סכנין ביום ראשון- משחק גביע הוא תמיד משהו שונה לחלוטין. אין קשר ולו זמני בין שתי המסגרות החשובות. ישנם כאלה, בעיקר שחקנים שזכו בגביע, שטעמו מתוק יותר מזכייה באליפות. נא לא להיסחף."דאבל" משקיט את הויכוח. אגב, מישהו זוכר שבמאי הקודם מכבי חיפה הופיעה בגמר הגביע מול בית"ר ירושלים ? עוד הוכחה שתמיד לסגן של בר-כוכבא ישנה בעיה...
מכבי חיפה אינה עוד סתם קבוצה בשלב שמינית הגמר. מדובר ב"אלופת שמינית הגמר" המצליחה להגיע לשלב זה במשך 45 שנים ברציפות (מאז 1966) כששום קבוצה אינה מצליחה להפיל אותה בשלב המשחקים הראשון. החיפנים מן הסתם יתערגו על צמד משחקי הליגה מול הפועל רמת גן בליגה, ה-1:3 בקריית אליעזר וה- 0:5 בוינטר אך תמיד תרחף עננה מסוימת מעל משחקי הגביע בין השתיים, אותו כתם של ההפסד ב-2007 (ב"מכתש") ברבע הגמר לקבוצה מהליגה השלישית !! מאז זרמו הרבה שינויים בשתי הקבוצות. הפער הלך והתרחב, ההבדלים גדולים אבל בגביע, כמו בכל העולם, המסגרת הזאת תובענית מאין כמוה. תשאלו את ריאל מדריד הגדולה כמה שנים לא זכתה בגביע המלך הספרדי. תמיד היא נופלת מול איזו סינדרלה. אז חיפה לא מתבטלת מול "סינדרלות" אבל קשיים בשלב הזה היו גם היו ולא פעם עמדה על סף הדחה, פעם אפילו הודחה בשמינית הגמר.
1989. מכבי חיפה הפסידה בגמר הגביע בפנדלים לבית"ר ירושלים. עד לאותו משחק, דווקא בשמינית הגמר, כפסע היה בינה לבין הדחה סנסציונית. היריבה הפועל בית שאן (אז נערכו שני משחקים בשיטת בית וחוץ) הדהימה את החיפנים שרצו לאליפות (0:1) וגם בגומלין, עד דקות ספורות לקראת הסיום חיפה הוליכה רק 1:2 ובגלל שער החוץ של האורחים מצבה היה בכי רע. הנס הגיע מבעיטה ממרחק שאיכשהו חדרה והעלתה את חיפה לרבע הגמר עם 1:3. המקרה השני הסתיים פחות טוב. מול חיפה התמודדה בשמינית הגמר קבוצה מהליגה השנייה. בטוח שכבר שמעתם את שמה- הפועל תל אביב (1990). גם משחק זה נערך בשיטת בית וחוץ. האלופה היוצאת הגיעה לבלומפילד, הוציאה 0:0 מבטיח שאמור היה להספיק לה לגומלין אבל הסיפור נגמר רע. האורחים אילצו את חיפה לתיקו 2:2 שהעיף אותם מהגביע.
ישנן עוד דוגמאות למאבקים קשים מול קבוצות "קטנות" שהסתיימו בפער מינימלי לזכות חיפה, אבל בגביע חובה להביט תמיד קדימה. חיפה הספיקה להופיע 51 פעמים במשחקי שמינית הגמר, ב-39 מהם ניצחה (13 בחוץ) ועד למקבץ המפגשים מול הרמת-גנים בשלוש השנים האחרונות, ההגרלות כמעט והתעלמו מהשתיים. בפעם הראשונה (עונת 1957/58) רמת גן גברה ב"מכתש" על חיפה 1:2 בשמינית הגמר. את הפגישה השנייה (91/92) מאמן רמת גן בהווה, יובל נעים זוכר היטב. הוא היה בהרכב קבוצתו (בלם) שהצליחה לכפות תיקו על מכבי חיפה על שלל כוכביה דאז, עטר, ברקוביץ, צ'אנוב, חרזי ושות' ואפילו עמדו על סף ניצחון מדהים. בשער רמת גן ניצב איציק קורנפיין, כיום מנכ"ל בית"ר ירושלים, בקישור שיחק פרי גרופר, לימים מנהלה המקצועי של מחלקת הנוער בחיפה ממנה צמח ובחוד הופיע חלוץ מוכשר ואלמוני, רונן חרזי. הכבודה הזאת סיימה בתיקו 1:1 ב"מכתש" (משה גלאם לחיפה- תומר ברזילי לר"ג) ובמשחק הגומלין אף גילתה התנגדות עיקשת לאורך 45 הדקות הראשונות שהסתיימו ללא שערים. ההתפרקות הרמת גנית הגיעה בתוך ארבע דקות (52-56) בהם ספגה שלושה שערים מרגלי איתי מרדכי, משה גלאם ואלון חרזי (השלים צמד בהמשך) ועד למפגש הבא חלפו 15 שנים. קובי חסן כבש את שער הסנסציה מול קבוצתו של רוני לוי , חמש דקות לסיום ההארכה, אשתקד קטן עשה זאת בדקה כמעט זהה (113) ועם הזיכרונות האלה חיפה תגיע במטרה לדלג לעבר רבע הגמר. כמו בליגה, גם בגביע ישנה פייבוריטית אלא שהסיכוי להפתיע במשחק אחד גדול יותר. ההתרגשות והלחץ גדולים בהרבה ולמזלה של חיפה, נאלצה להמתין שלושה ימים בלבד כדי להחזיר לעצמה את הביטחון העצמי. לא התערער בגלל חוסנה אך אין כמו ניצחון כדי לחזור למסלול.
