לא במקרה התמקדו מצלמות הטלוויזיה בסטמפורד-ברידג', בסיום המשחק בין צ'לסי לאינטר במנג'ר ה"איטלקי", ז'וז'ה מוריניו. אחד מהטיפוסים היותר ססגוניים בכדורגל האירופי, אחד שלא מוותר על שום הזדמנות לשואו פרטי, מיהר לרדת לחדרי ההלבשה בניגוד להרגלו לחגוג על כר הדשא. הבין שזה לא הזמן לחגוג על דמם הלוהט של אוהדי צ'לסי המודחת. הג'נטלמניות הזאת התגלתה יממה קודם לכן בקריית אליעזר. אבי נמני ניגש וליטף את יניב קטן, מאור בוזגלו התחבק עם "אביו הרוחני", ניר דוידוביץ ואיש מהשחקנים לא התגרה ביריבו. ימות המשיח ביחסים בין שני המועדונים היחידים שהופיעו בליגת האלופות ולמדו משהו על יחסי יריבות. שופט שורק- זהו.
התמונה הייחודית של צלמנו, ראובן כהן היא היחידה, מלבד צילום הטלוויזיה הברור, שהיה פנדל ברור, שיניב קטן אוהב מים רק בבריכה ולכן לא צלל וגם ההרחקה הייתה מוצדקת. ראיתם את השופט הגרמני וולפנג סטראק במשחק של צ'לסי ? הוא שפט את חיפה בליברפול (2:1), הרחיק את דרוגבה על עבירה פחותה מאשר עמנואל מאיוקה ואיש לא התווכח. גם שלשום, מאיוקה נפגש עם קינן, עזב אותו וחזר כדי לבעוט לו ברגל ללא כדור. מכאן ואילך צצו כל הפרשנים בגרוש וניסו להלהיט את הרוחות. לא הצליחו כי שחקני שתי הקבוצות רחוקים מלהיות "פירומנים" וגם קשה למכור 'לוקשים' אחרי שרואים בטלויזיה. מבט אחרון למשחק שהתפתח: לא כל הרחקה מוקדמת צריכה לגרום לשינוי משמעותי בסגנון. בואו ניקח אתכם ל-27 בנובמבר 1993 למשחק בין מכבי תל אביב למכבי חיפה. הראשונים, אחרי מסע בן 11 ניצחונות רצופים זכו למתנה כבר בדקה הראשונה. איציק זוהר, זה שיושב באולפן ונשמע דווקא אוהד נלהב של חיפה (אפשר שלא ?) ערך הצגה נוסח ברודווי. נשכב על הקרקע מתפתל כאילו אלון מזרחי נגח בפרצופו, הקוון יהושע לויה (אחד השופטים הבודדים בתולדות הכדורגל הישראלי שלא האמינו לדו"ח שיפוט שלו, אחרי שאישר שער לחובת מכבי חיפה כאשר זה לא עבר את קו השער במשחק מול שמשון ב-76') אותת ואריה פרוסט נקרא אליו והרחיק את ה"אוירון".
יודעים מה זה לשחק 89 דקות בעשרה שחקנים מול קטר דוהר ? אבל חיפה לא מבינה בבונקרים. היא אפילו הוליכה 0:1 משער של אלון חזן וספגה שער שהוא הרבה יותר גרוע מפנדל. בדקה ה-72 רוני לוי חילץ כדור במרכז המגרש אבל נפגע ונשאר לשכב על הדשא, איציק זוהר לא גילה רוח ספורטיבית ועצר. אדרבא, המשיך במהירות, מסר ימינה למאיר מליקה שהכניס כדור לאבי כהן ה"ירושלמי" שניצב בנבדל ברור (תסתכלו בהקלטה אם יש לכם) וכבש את השוויון. מי היה הקוון שנותר עם דגל שמוט ? לויה. מקרה שני, במסגרת הגביע: חיפה הגיעה לרמת גן, הוליכה 0:1 ואז השופט חיים ליפקוביץ החליט שחיפה יכולה להסתדר היטב גם בלי מרקו בלבול (הורחק בדקה ה-45). אבי נמני איזן אבל סרגיי קנדאורוב השלים את הניצחון עם צמד פרטי- 1:2 בדרך לגביע. הנה שתי דוגמאות על קצה המזלג ממפגשי עבר בין השתיים שהרחקת שחקן אינה הופכת למשחק חתול ועכבר. השבוע נוכחנו לדעת שאנשי מכבי ת"א לא מיואשים מההפסד, בחיפה קיבלו אותו בהבנה ונגמר. כל "שאר הירקות" שמורים לאוהדי הקבוצות התל אביביות באינטרנט ובאלה שעוטפים בהם דגים.
אבל הסיפורים האמיתיים מתרכזים מאחורי הקלעים. חיפה ממשיכה להטריד את מנוחתם של אנשי הסטטיסטיקה (אלה שאינם אוהדיה) והיא ממשיכה לדרוס ולרסק עוד ועוד שיאים כדי שיזכרו אותה לדורות. הניצחון ה-23 שלה מסלק מטבלת השיאים מספר קבוצות. לפני הכל, קיימת עונה כפולה אחת (1966/68) בה שוחקו 60 משחקים והיא נבנתה עקב מלחמת ששת הימים בגלל שחקנים רבים שהיו מגוייסים. היא אינה נחשבת בשום השוואה כי שיחקו בה פי שניים משחקים ולכן גם מלך השערים שלה, מוטל'ה שפיגלר (38) לא נחשב למלך השערים של כל הזמנים. לכבוש 38 שערים בעונה כפולה, לא חוכמה גדולה. לכן שיאו של נסים אלמליח (30) הוא המדד האמיתי לשלומי ארבייטמן ומי שחושב אחרת, תבדקו אוהד של מי האיש. כאמור, 23 ניצחונות משווים את זה של מכבי חיפה בעונת 2005/06 (שם הושגו אחרי 33 מחזורים), מכבי תל אביב בעונת 1995/96 (30), מכבי תל אביב בעונת 91/92 (32). חניכיו של אלישע לוי (מברוק, ניצחון 150 בליגת העל !) השאירו מאחור מספר אלופות עם 22 ניצחונות. את מכבי תל אביב של עונת 2002/03 (33 מחזורים), את מכבי חיפה של אברהם גרנט 2001/02 (33), את הפועל חיפה עם אלי גוטמן של עונת 1998/99 (30), את בית"ר ירושלים בעונת 92/93 (33), את קבוצת ה"דאבל" של שלמה שרף ב-90/91 (32). אז מה הפלא שהוא עצבני כשהוא באולפן וקובע שלא היה פנדל ולא "אדום" מוצדק.
שאר השיאים ממשיכים לזרום וחמש אלופות נוספות נותרו מאחור נוכח 70 הנקודות המדהימות: * מכבי תל אביב של עונת 2002/03 שסיימה 33 משחקים עם 69 נקודות. * בית"ר ירושלים של עונת 1997/98 שסיימה עם 69 נקודות אחרי 30 משחקים. * בית"ר ירושלים של עונת 1996/97 שסיימה עם 69 נקודות ב- 30 מחזורים. בשיטת שתי נקודות לניצחון כאשר לחיפה "כרגע" 47 נקודות: * מכבי תל אביב של עונת 1979/80 לה היו 46 נקודות מ-30 מחזורים. * מכבי נתניה של עונת 1970/71 שצברה 47 נקודות ב-30 משחקים. לא שכחנו: שמכבי חיפה ספגה רק 10 שערים- המספר הנמוך בתולדותיה בשלב כזה של העונה. שהיא מעבה את השיא הלאומי ומחזיקה במקום הראשון 363 שבועות, כשהיא מתרחקת עוד יותר ממכבי תל אביב שהחזיקה בשיא עד היום (351). שהיא מצליחה לא לספוג יותר משער אחד למשחק (וגם זה שיא לאומי) לאורך 39 מחזורים רצופים. ששלומי ארבייטמן כבש את שערו ה-45 והשתווה למנין שערין של הקשר ברוך ממן. ושיא מועדון שאלישע לוי יתן עליו את הדעת: במשחק מול מכבי תל אביב, החיפנים נלכדו 10 פעמים במלכודת הנבדל שטמנה להם הגנת מכבי תל אביב (בתוך זה נבדל לכאורה שמנע מחיפה שער חוקי, אבל על זה לא מדברים כצפוי).
השאלה שכולם מבקשים תשובה נחרצת: היכן ייגמר המסע הקסום הזה ? ואנחנו עונים: מדוע שייגמר, שלא ייגמר לעולם.
