קיימת סברה שהרגלים הם עניין רע. לטוב ולרע. השבוע החלטתי לא לציין את העונות שמכבי חיפה של אלישע לוי מחקה אחרי הניצחון מול אחי נצרת 0:5 אבל אוהד צעיר ניגש אליי ושאל: "זהו ? יותר לא מוחקים?". אפשר להישאר אדיש נוכח שאלה מתחננת כזאת ? ראוי לציין: 67 נקודות מוחקות- גם 45 בשיטת שתי נקודות לניצחון שהייתה נהוגה כאן עד עונת 1981/82. * עונת 2008/09 נמחקה וזאת העונה של אלישע לוי כשחיפה צברה 67 נקודות (כמו היום אבל זה קרה לאורך כל העונה- 33 משחקים). * עונת 2007/08 של בית"ר ירושלים (67 נקודות ב-33 מחזורים). * עונת 2006/07 של בית"ר ירושלים (67 נקודות ב-33 מחזורים). * עונת 1987/88 של הפועל תל אביב (66 נקודות ב- 33 משחקים). * עונת 1986/87 שהיא האליפות הראשונה של בית"ר ירושלים ( 66 נקודות ב-30 משחקים). * האליפות השנייה של מכבי חיפה 1984/85 נמחקה ונזכור אותה מחוץ לסטטיסטיקה (65 נקודות ב-30 משחקים). שימו לב להפרש השערים דאז (20-57). היום חיפה כבשה אותה כמות- ספגה מחצית. * עונת 1981/82 של האליפות בה זכתה הפועל כפר סבא (42 נקודות ב-30 מחזורים). * עונת 1978/79 של מכבי תל אביב שצברה 44 נקודות ב-30 מחזורים) * עונת 1971/72 של מכבי תל אביב שצברה 45 ב-30 מחזורים. * עונת 1968/69 של הפועל תל אביב שצברה 44 נקודות ב- 30 משחקים.
אחרי שהשאירו 11 אלופות מאחור, נשאר משהו ? כן, נשארו עוד 17 אלופות וניצחון על מכבי תל אביב ביום שני יסלק מהדרך חמש נוספות (מהן שש של מכבי חיפה). כל זה יפה לפני ואחרי המשחק החשוב מול ה"צהובים". קחו "טיפ": אל תשתמשו יותר במונח "נקמה" במשחקי מכבי חיפה ומכבי תל אביב. לא נקמה ולא בטיח. מי שממשיך לדבוק בכך מתנהג באופן ילדותי ומכבי חיפה כבר מזמן חזרה מארץ האגדות. זאת קבוצה מקצוענית רצינית המתייחסת לכל יריב באותה רצינות וללא הבדלי גזע, דת ומין. כולם היו מכשוליה. העובדה שמכבי תל אביב היא הקבוצה היחידה בליגה אשר עדיין מחזיקה במאה אחוזי הצלחה והגנתה היא היחידה שלא ספגה מארבייטמן ושות', עדיין לא הופך את המשחק ל'נקמני'. כמו בנצרת, אלישע לוי וחניכיו יסתערו על שלוש הנקודות היקרות ולא כדי ל"נקום".
המילה "נקמה" שייכת לעבר הרחוק ונולדה רק בגלל מה שראית ב..עילוט. מכבי חיפה הוליכה 0:5 במחצית ועם מעט מאמץ ומכבש, יכלה להוסיף שניים-שלושה שערים. איש לא היה בא אליה בטענות. מכבי תל אביב של שנות החמישים, כאשר חיפה נחשבה לקבוצה חלשה שעלתה מהליגה השנייה, לא עשתה לה הנחות. אם הוליכה 0:4 במחצית, שחקניה סיכמו ביניהם ל"קרוע לחיפה את הצורה". נגמר 0:7. אחרי ה- 0:10 ועוד מספר חמישיות לתיבול, חיפה עם שחקנים מדור אחר מתבלטת בזכות הכדורגל האיכותי שלה וזלילת התארים המאיימת לגנוב לת"א את ההגמוניה (14 אליפויות לעומת 11 של חיפה). נכון, במחלקת הנוער שחקני דור העתיד, גם מבלי שיציינו זאת בפניהם, מודעים ליוקרה שבמשחקים הללו אך גם שם כולם מבינים שאין כמו ניצחון על המגרש. מפלס ההרחקות יורד ויורד ונראה שכולם משלימים עם הדעה שהיריבות נשארה רק ביציעים. כך צריך להיות.
גם במשחק ההפסד בבלומפילד, חיפה הגישה למארחתה את הניצחון על מגש כסף ולא ת"א לקחה. בדיוק כמו לפני שמונה שנים כאשר ה"ירוקים" הפסידו אליפות בטוחה בגלל הפרש שערים. תמיד ניתן יהיה לשאול מה היה קורה לולא ז'וטאוטאס היה נפצע קשה ומסיים את העונה מול מנצ'סטר יונייטד או אם יעקובו איגביני לא היה נמכר לאנגליה. אלה שני "תותחי על" ולא עוד שחקנים שנמכרים לבלגיה ורוסיה. העשור האחרון (ולא הלכתי רחוק יותר כדי לא להעמיק את ההשוואה) מוכיח עד כמה חיפה ברחה קדימה ממכבי תל אביב שהיא הקבוצה היחידה בליגת העל לה מאזן חיובי מול חיפה (125 משחקי ליגה, 48 ניצחונות לת"א, 39 לחיפה, 38 תוצאות תיקו- הפרש שערים 169:176 לזכות ת"א). מעבר לשש האליפויות מול האחת שנתרמה ל"צהובה". בעונת 99/00 חיפה הסגנית הקדימה את ת"א (6) ב-18 נקודות, בשנתיים אחר כך כשזכתה בתארים ב-14 ו-18 נקודות, בעונת 2003/04 כשחיפה החזירה לעצמה את התואר הבדילו שש נקודות בין השתיים (ת"א סיימה שנייה) אך בשתי האליפויות עם רוני לוי (2004-2006) הפער הגיע ל-31 נקודות בכל עונה (!!). רק בעונת 2006-2007 ת"א סיימה לפני חיפה (שלישית לעומת מקום חמישי) בפער שלוש נקודות אך הסדר חזר לקדמותו כעבור שנה (שש נקודות) ואשתקד 23 נקודות. היום ההפרש מהמקום השלישי בו מחזיקה חבורתו של אבי נמני 19 נקודות (10 הפרש בשיטת הקיזוז).
כל "מאזן האימים" שהוזכר, כולל העובדה שבחמש השנים האחרונות מכבי תל אביב לא ניצחה בקריית אליעזר, אסור לו לסנוור את החיפנים. כי מכבי תל אביב היא הקבוצה שניצחה הכי הרבה פעמים את מכבי בקריית אליעזר וגם בעשור האחרון מאזנה לא נופל מזה של המארחת. 15 משחקים, 6 ניצחונות לחיפה, 5 לת"א (כולל אחד טכני) וארבע תוצאות תיקו (שלוש מהן ללא שערים). בעונת 2003/04 אפילו ניצחה כאן פעמיים בשני המפגשים ! מעבר למשחק המסקרן, מי שיתפוס כותרות עד שריקת הסיום יהיה השופט הגרמני מנואל גרפה ולו בזכות גובהו (1.94). יש לו גם רקורד מרשים, הוא ישפוט במונדיאל הקרוב בדרום-אפריקה ואם תשאלו את אלישע לוי אם שופט זר טוב לחיפה, לא תקבלו תשובה. אם תשאלו אם שופט זר טוב לאלישע לוי, אולי תקבלו תשובה חיובית. היום, אחרי שהופיעה ב-76 משחקים בגביעי אירופה השונים ועשרות שופטים מכל רחבי היבשת שפטו במשחקיה, חיפה פחות 'לחוצה' אבל כשאלישע לוי הגיע לקריית חיים עם מכבי פתח תקווה בעונת 1984/85 (אז כשחקן שעבר מחיפה למלאבס), ז'אן מארי משרה משוויץ היטיב עם ה"כחולים" שניצחו 1:2 ונוצרה אשליה זמנית שהנה חיפה תאבד את הכתר השני. לא קרה, חיפה המתינה לאלישע 25 שנים...
בסך הכל, נשלחו למשחקי חיפה ארבעה שופטים זרים, רק באחד ניצחה. הראשון היה צ'רלס קורבר ההולנדי ששפט בדרבי החיפני בו נהפועל ניצח 1:2 ולכאורה הוריד את מכבי חיפה לליגה השנייה. אלא שהחלטת בית הדין שליד ההתאחדות לכדורגל שהשער שהובקע במשחק בין מכבי חיפה לשמשון תל אביב (1976) לא היה חוקי (השופט יהושע לויה אישר שער שכלל לא הגיע לקו השער !), קבעה משחק חוזר שנערך עם סיום הליגה ודינסקה השוויצרי הוטס לארץ כדי לשפוט את חיפה שניצחה 0:1 ונשארה בליגת העל. אפילו בליגה השנייה התכבדה חיפה בשיפוט זר. ג'וני דובאק, שוויצרי נוסף נחת לשפוט בין חיפה להפועל טירת הכרמל (0:0). גרפה יהיה השופט הגרמני השלישי שישפוט את חיפה, בשניים נתקלה בגביעי אירופה- הרברט פאנדל (סיימה בתיקו 1:1 מול פריס סן-ז'רמן בחוץ) וולפנג סטראק (הפסידה 2:1 בליברפול בדקת הסיום). סביר להניח שגרפה עקב אחר משחקיה של אלופת ישראל במפגש הכפול מול באיירן מינכן בליגת האלופות ועשה "שיעורי בית". אולי יספרו לו שמדובר במשחק בין שתיים מארבע ה"גדולות" בכדורגל הישראלי.
