גם ללא ה"פרשות" של סמי בכר ודרור קשטן, הייתם נזקקים לזכוכית מגדלת כדי למצוא את מכבי חיפה בכותרות. לא ברור כמה פעמים הנכם מציצים לטבלת ליגת העל- תהיו בטוחים וסמוכים, גם כאשר לא כותבים על מכבי חיפה, חושבים עליה. שרירי השחקנים הפגועים ופתיחת קמפיין למכירת מנויים לששת משחקי הבית בסיבוב השני (לרוכשים, המשחק בשבת חינם)- אלה למעשה הכותרות שחיפה סיפקה השבוע ודי באלה כדי להצביע עד כמה לא תמיד שקט הוא רפש. את השקט והשלווה הזאת האלופה והמוליכה השיגה כתוצאה מהתייחסותה הרצינית כלפי כל קבוצות ליגת העל, ללא הבדל אם מדובר בהפועל תל-אביב או במכבי אחי נצרת. בחיפה מזמן הגיעו למסקנה שלשלוש הנקודות מול האחרונה בטבלה יש את אותו ריח וטעם כמו לשלוש מול השנייה בטבלה.
הרבה מהשקט הושג בזכות אותן עשר דקות מוחצות מול הפועל עכו כשחיפה כבשה שלישייה ללא מענה והוכיחה שככל שהדברים תלויים בה, היא תעשה הכל כדי להצליח. למעשה, חלון ההעברות של ינואר הותיר צוהר קטן לחיפה שיודעת מהי רוצה וגם יש לה את הסבלנות להמתין. כלום לא בוער. פה ושם, היו ניסיונות ל"העביר" שחקנים לחלקי אירופה השונים, יותר שמועות אבל במשפט אחד מפיו של נשיא המועדון, יעקב שחר (" בינואר לא ישוחרר שום שחקן ישראלי") הוא חיסל תעשיית רכילויות רחבת היקף. וכך גם עם רכבת המועמדים להגיע וללבוש את המדים הירוקים. ברגע שהמועדון פרסם את רשימת השחקנים עליהם "שם עין"- הבלון התפוצץ, כך שמי שרצה לכתוב על מכבי חיפה יכול רק לחזור ולשנן מה מצב הפציעות של שחקניה לקראת השבוע הקרוב בו תשחק שלוש פעמים נגד הפועל רעננה (גם בחצי גמר גביע הטוטו) והפועל רמת גן.
לא קל לשחק פעמיים בתוך ארבעה ימים מול אותה קבוצה. במקרה הזה, ליגה וחצי גמר גביע הטוטו, אלישע לוי יחלק את הכוחות ויותר שחקנים יקבלו את הזכות להופיע בשתי המסגרות. בעיר הכרמל לא מוותרים על שום תואר. בראש וראשונה משחק הליגה. גם חשוב וגם קודם. רעננה אינה יריב שמתפרק במהירות, וגם כשהיא סופגת שער עדיין אינה הופכת טרף קל. כך לפחות הוכח במשחק הראשון שעה ש"העזה" אפילו להוביל 0:1 לפני ההתעוררות החיפנית שבסיומה התחולל מהפך ונכבשו שלושה שערים. כמנהגה, החיפנים נוהגים להיתלות באילנות גבוהים, במישור המקומי בתיקו הביתי של הפועל עכו מול הפועל תל אביב, הרבה יותר משמעותי להתבונן בשתי הסנסציות בספרד ובאנגליה. מכבי חיפה הפסידה לפני שלוש שנים לקבוצה מהליגה השלישית (הפועל רמת גן) בגביע, וזה עדיין פינאטס ליד התבוסה של ריאל מדריד לקבוצה שאת שמה ניתן למצוא אולי בגוגל- אלקורקון (4:0) ולהפסד הביתי המדהים של מנצ'סטר יונייטד בשבת החולפת ללידס (1:0) ועוד בבית.
הסנסציות הללו ואחרות, בתוספת לניסיון האישי, הן מקדם ביטחון מסויים בהתייחסות השחקני חיפה למשחקים מול רעננה וחברותיה. טפו, טפו, עד כה חיפה היא היחידה שבמאזנה 18 נקודות מלאות מששת המשחקים מול ה"עולות החדשות". מי שהספיק לשכוח, בסיבוב הראשון עדיין לא העריכו ניצחונות כאלה והגדיל לעשות שמעון גרשון, בלם בית"ר ירושלים שכינה את הריצה החיפנית "הגרלה קלה". לא קלה ולא נעליים. קבוצה שמנצחת ב-15 מ-16 משחקיה עבדה קשה עבור 45 הנקודות שבמאזנה. ושוב לאלישע לוי סוגיות של הרכב פותח. הריטואל הקבוע הוא של סגל פצוע בתחילת כל שבוע (נא לא לשכוח, חיפה כבר שיחקה 35 משחקים עד כה בכל המסגרות הרשמיות) ובסופו, התבהרות מלאה. אוהדי חיפה יכולים להיות רגועים: קבוצתם לא תעלה עם 10 שחקנים למגרש...
המשחק מול הפועל רעננה "נופל" על שבת מיוחדת במינה. אחרי לא מעטות, יחד עם הקבוצה הבוגרת המנסה לצבור נקודות, גם קבוצת הנוער מכבי "שמואל" חיפה תהיה בכותרות המשניות. פעם,קבוצות היו עושות הכל כדי שקבוצת הנוער, נערים וילדים תזכינה באליפות בכל מחיר. ניידות השחקנים בין הבוגרים לנוער הפכה לשם דבר, בעיקר במשחקי גביע. והנה לקבוצת הנוער מתוכנן "משחק עונה" מול מכבי נתניה. לא סתם אלא בקופסא ומול קבוצה לה מספר נקודות זהה לזה של חיפה שהעפילה לראשונה לפסגה. אייל גולסה, מוחמד גדיר, טאלב טואטחה וישראל זגורי רשאים לשחק עם קבוצת הנוער בנתניה, אך בעיר היהלומים רגועים. שם יודעים שכעת מיושמת בחיפה בדוקטרינה שהבוגרים קודמים, כי תפקיד הנוער לספק שחקנים טובים לבוגרים ולא להפך, ולכן עם כל הסקרנות ממשחק הנוער, לא נראה שאלישע לוי יוותר יותר מאשר על אחד מצעיריו.
ההיסטוריה מול הפועל רעננה קצרה מדי מכדי לייחס חשיבות לתוצאות ואירועי העבר. השתיים נפגשו רק השנה בליגת העל, חיפה ניצחה 1:3 ותרצה לרשום ניצחון ביתי תשיעי ברציפות. חצי גמר גביע הטוטו ? שיחכה.
