מכנה משותף אחד למכבי חיפה ולהפועל עכו שתשחקנה בשבת אחר הצהריים באצטדיון "גרין" בנצרת- עילית (17.10). שתי הקבוצות, כל אחת מכיוון אחר, עולות לשחק בכל משחק כאילו מדובר בגמר גביע. עבור עכו ברור שחיפה היא משוכה גבוהה מאד וחיפה מתייחסת ב"חומרה" לכל עולה חדשה ורואה בה כאילו הייתה...רד בול זלצבורג. מסתבר שקבוצתו של ירון הוכנבוים אינה "עושה במכנסיים" כאשר היא מתמודדות מול חבורות הצמרת. אחרת אין להסביר כיצד הצליחה לחלץ שלוש פעמים תוצאות תיקו זהות (1:1) מול בית"ר ירושלים, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב ולא רק, כולם במשחקי חוץ !!
כי האצטדיון בנצרת- עילית אינו בדיוק "מגרש ביתי" עבור העכואים ולראייה- עדיין אין להם ולו ניצחון ביתי אחד, לעומת שני ניצחונות חוץ בקריית אליעזר (על הפועל חיפה) ופתח תקווה (מכבי). עכו יכולה ל"התנחם" שמגרשה עתיק היומין למרגלות גבעת הנפוליאון, זה שכולם רואים בדרך לנהריה, לא היה מעניק לה יתרון ביתי מול מכבי חיפה מאחר ובכל ששת המשחקים בו, מכסימום סחטה שלוש תוצאות תיקו ובשלושה משחקים נוספים נאלצה להניף דגל לבן בפני ה"ירוקים" שלא ברחו עם הנקודות בקלות. 'ירקו דם' עד שניצחו. למען הדיוק, עכו כן ניצחה פעם אחת במגרשה את חיפה אבל זה קרה רק במשחק גביע, בתקופה בה הפער בן הליגה הראשונה לשנייה היה תהומי יותר מאשר בתקופתנו. חיפה הגיעה כקבוצת תחתית בעונת 64/65 והפסידה 2:0 למקומיים. פיני שרון, הפיזיוטרפיסט הוותיק של מכבי, שיחק אז בהרכב כקשר ימני...
אין מצב שחניכיו של אלישע לוי יורידו את הרגל מהגז מול עכו. אמנם, העכואים תשושים ועבורם זה המשחק השלישי בתוך שבוע, תופעה שבחיפה כבר התרגלו אליה מזמן בעקבות ההופעה במשחקי גביע אירופה, בפרט כאשר לרשות הוכנבוים לא עומדים שחקני ספסל רבים אך יחד עם זאת, למרות שאספה את כל 15 הנקודות מה"עולות" החדשות- רק קבוצה אחת מתוכן לא כבשה לרשתו של ניר דוידוביץ. זו שבאה ביום שני ל"פרק רגליים" וזה למעשה הכישרון היחיד שהוכיחה ב"דרבי". עכו כבשה וארבייטמן הכניע אותה בדקת הסיום, רעננה הבקיעה (3:1), הפועל רמת גן כבשה (3:1) ואפילו אחי נצרת הבקיעה (4:1). ולהבקיע השנה מול מכבי חיפה קשה- דוידוביץ ספג 8 שערים בלבד, מחצית מהן מרגלי שחקני קבוצות שאשתקד הביטו עליו מלמטה. אומר משהו, לא ? חוששות, נזהרות אך מסוגלות לעקוץ.
במכבי חיפה לא רק אוהבים "עולות חדשות"- גם המגרש בנצרת עילית מסב לה נחת. בגלגולו הקודם בשנות השמונים, חיפה לא הצליחה לנצח את בעלת המקום. הפסד 3:2 לקבוצה אותה אימן מוטל'ה שפיגלר שהביא גם להתפטרותו המבורכת, ותיקו 2:2 באוקטובר 1980. שני המשחקים האחרונים כבר העלו שביעות רצון. מול נצרת-עילית (2006) חיפה הביסה את נצרת עילית 0:6 במפגן מרהיב ובמאי 2007 חיפה הפכה למארחת, בעקבות עונש רדיוס שהוטל עליה וגברה על בני יהודה 0:2. בסך הכל, חיפה ועכו שיחקו 13 פעמים , בשתי הליגות, לזכות החיפנים שבעה ניצחונות, הפסד אחד וחמש תוצאות תיקו והפרש השערים (8-15 לחיפה) מוכיח שההבדל בין שבעת הניצחונות החיפנים לבודד של עכו, עומד על חודו של שער למשחק. בעכו מאמינים שבמשחק נתון, ניתן להפתיע ובמבט לאחור, עכו למעשה הורידה את החיפנים לליגת המשנה לפני 36 שנים. בגלל מלחמת יום הכיפורים, הוחלט לקיים משחקי מבחן בין שתי הראשונות בליגת העל (הכח ומכבי חיפה) לארבע הראשונות בליגה א' (שמשון, עכו, מרמורק ומכבי שעריים).
במשחק המכריע שקבע לחיפה- פחות לעכו, האחרונים ניצחו 0:1 והורידו את ה"ירוקים" לליגה שלהם. אגב, את ניצחון הליגה היחיד שלהם קצרו העכואים בקריית אליעזר (0:1). דב בנדט הבקיע (1979) והוכיח כבר אז שעכו טובה יותר בחוץ מאשר בבית, בכל מה שקשור למשחקים מול מכבי חיפה. ה"בעיה הקטנה" של עכו: חיפה קבוצת חוץ טיפוסית וניצחה בשישה משבעת משחקיה. עבור חיפה זה שנים אין משמעות למיקום המשחקים. היא מחוייבת ומחייבת עצמה לנצח בכל מקום.
