כמה סמלי שבמשחק האחרון של העשור הקודם, סוף המילניום, סיימה מכבי חיפה בניצחון 0:1 על הפועל תל אביב משער של סרגיי קלשצ'נקו ואת העשור הנוכחי גם כן בניצחון על ה"אדומים", הפועל "כאסח" חיפה בתוצאה זהה. כמה סמלי שאת העשור הנוכחי פתח קשר גיאורגי מהפועל כפר- סבא, גיאורגי דרסיליה ש"בישל" שער ליעקובו איגביני מהפועל כפר סבא מול חיפה (1:1) ואת העשור הנוכחי סיים (עם מבט לאופק) דרסיליה כעוזר מאמן לאלישע לוי. כמה סמלי שאת העשור הנוכחי החלה מכבי חיפה במקום הראשון עם 42 נקודות (אחרי 17 מחזורים) כשאחריה מדורגת הסגנית המסורתית, הפועל תל אביב. אז ההפרש עמד על שלוש נקודות- היום ארבע לפי "שיטת לוזון".
בואו נניח לסמלים, גם אם הם מעוררי תיאבון ונפנה לעובדות. הרבה עובדות ששיגעו את הכדורגל הישראלי וה"קבוצה של המדינה" לא נתנה מנוח למי שניסה לפצח את הקוד הגנטי שלה. כולם נפלו בגדול והתקשו לבלוע שהכדורגל לא רק עבר צפונה עד להודעה חדש, הוא גם "תקוע" ונראה לפי כל הסימנים שטוב לו כאן, במכבי חיפה. המספרים שיובאו להלן אינם משולחנם של רואי חשבון ובהנחה שכולם מאמינים שהטבלה אינה משקרת (מלבד עונה אחת בעונת 2002/03), השליטה של ה"ירוקים" ברום הטבלה ברורה ומוחצת. שימו לב: חיפה (מכבי, כן?) הוליכה את טבלת הליגה בעשור הנוכחי (החל מ- 1 בינואר 2000 ועד 31 בדצמבר 2009) 202 מחזורים שהם 57% מהמחזורים. הרחק מאחוריה בית"ר ירושלים (19%), הפועל תל אביב (15%) ומכבי תל- אביב (5%)- לכאורה, מועדון 'ארבע הגדולות'.
שש אליפויות בעשור אחד- תופעה כזאת טרם חוותה קבוצה אחרת. ואלמלא "רוחב ליבה" של מכבי חיפה, היו לה עוד כמה. אם הולכים רחוק מאד, יכולה הייתה לסיים את העשור עם מלוא עשר האליפויות, למעט אותה אליפות של הפועל ת"א (האחרונה שלה) שהשתרעה על עונת 99/00. מכבי תל אביב זכתה בתואר היחיד שלה (02/03) בזכות יכולת מבריקה וטובה יותר ? אפילו ה"צהובים" יודעים את האמת. אלמלא חיפה מכרה את יעקובי איגביני לאנגלים וריימונדס ז'וטאוטאס נפצע קשה במשחק מול מנצ'סטר יונייטד- הם היו אלופים? גם כך, חצו ראשונים את קו המטרה ב'פוטו-פיניש' ובהפרש שני שערים בלבד ועוד כאשר נשיא המועדון, יעקב שחר היה נשיא וג'נטלמן והסכים שהפועל פ"ת תעתיק את משחק הבית לאצטדיון רמת גן. ובזכות מי זכתה בית"ר ירושלים בשתי האליפויות הרצופות שלה ? בזכות מכבי חיפה. מעולם לא קרה בקבוצות צמרת בעולם שקבוצה אחת (חיפה) מוותרת על שלושה משחקניה הבכירים. בית"ר לעולם לא הייתה מערערת את ההגמוניה החיפנית ללא מעבר של אריק בנאדו, עידן טל ומיכאל זנדברג לשורותיה.
יאללה, נהנו, סחתיין, שתהיינה גם לבירת ישראל עוד שתי אליפויות. מי שאוהב אותנו- נחזיר לו אהבה. השליטה החיפנית מתבטאת שתי וערב. בעשור האחרון צברה 676 נקודות לעומת 595 של הפועל תל אביב, 543 למכבי תל אביב ו- 520 לבית"ר ירושלים. חיפה צברה 199 ניצחונות, בארבעים יותר מהפועל תל אביב, הפסידה הכי פחות (61 לעומת 77 של הפועל ת"א , השאר הרחק מאחריהן), ורק בטור תוצאות התיקו היא "אחרונה"- 79 בלבד והמנצחת היא מכבי תל אביב... העשור הנוכחי רק חיזק את הנחת היסוד, ויעקב שחר מקפיד מאד שתדמית הקבוצה לא תינזק בנקודה הזאת, חיפה היא הקבוצה ההתקפית ביותר של העשור כבשה 564 שערים בשעה שהפועל ת"א (484), בית"ר ירושלים(480) ומכבי תל אביב (478) משתרכות הרחק מאחריה. בשש מהעונות חיפה סיימה ראשונה בטור שערי הזכות, ואם בעבר חשבו שמשחק ההתקפה שלה בא על חשבון ההגנה, לא רק בעונה הנוכחית המספרים מוכיחים אחרת (ההגנה הטובה בליגה- 8 בלבד) אלא בעשור האחרון: חיפה ספגה 299 שערים, הפועל תל אביב (311), מכבי תל אביב (337) ובית"ר ירושלים (392). בחמש מהעונות חיפה ספגה פחות מכולן.
לצד השליטה המוחלטת של מכבי חיפה באליפויות, ניצחונות, הפסדים וזכייה בשלושה גביעי טוטו, ההופעות בגביע אירופה, בעיקר שתי ההופעות בליגת האלופות (אף אחת לא הגיעה התקרבה לכך) וההופעה בשמינית גמר גביע אופ"א (שלב שהפועל תל אביב תגיע אם תעבור את קאזאן הרוסית) הפכה את החיפנים לשגרירים האמיתיים של הכדורגל הישראלי. כן, מותר לחייך ברחמנות על אלה שעדיין מנסים להיאחז בתיאוריה הזויה שישנה קבוצה מצליחה יותר (בעיקר אוהדיה השולטים על הדרכים הראשיות במדיה) אבל ב'אולד טראפורד', 'אנפילד' אייברוקס הסקוטי ו'אליאנס ארנה' במינכן שמעו רק על קבוצה ישראלית אחת. מבט לעבר הדרך בה חיפה עשתה את הדרך לשליטה המוחלטת רק מעצים את הישגה. לאוהדיה הייתה הזכות לראות במדים הירוקים את מיטב הכדורגלנים ששיחקו בעשור האחרון בישראל. הרשימה ארוכה ומרשימה, מעוררת קנאה (לא לפי הא"ב): יוסי בניון, סרגיי קלשצ'נקו, אריק בנאדו, אדורם קייסי, אבישי ז'אנו, אלון חרזי, ריימונדאס ז'וטאוטאס, ראובן עטר, רדוסלב מיכאלסקי, ננאד פראליה, ואליד באדיר, יעקובו איגביני, ג'ובני רוסו, מיכאל זנדברג, עידן טל, רוברטו קולאוטי, חבייאר דירסאו ועוד רבים וטובים שחיפה שימשה עבורם מקפצה אדירה. ע"ע בניון, יעקובו, אברהם גרנט שמחיפה קפץ לנבחרת והלאה, יצחק שום שקיבל הכרה ו..תארים אחרי ביקור קצר בחיפה. אין קבוצה שאיבדה מסה כזאת של כוכבי-על, במושגים ישראלים, והמשיכה לשמור על מעמדה הרם. לעומת קבוצות אחרות בקווארטט , רק חיפה לא ירדה אל מתחת למקום החמישי בטבלה (בשתי העונות האחרונות עם רוני לוי). חיפה גם השכילה לסיים עונה שלמה במקום הראשון (05/06) כשבית"ר ירושלים מחכה אותה בעונת 07/08. להוליך 33 מחזורים ברציפות ? לא הולך ברגל. ובסך הכל, אם מצרפים את העונות לפני- 61 מחזורים ברציפות בפסגת הליגה !!
3.5 מיליון צופים ראו את משחקי העשור של ה"ירוקים"
ובמקרה ולא שמתם לב, כשחקנים ממכבי חיפה יוצאים לאירופה, הם לא כל כך ממהרים לחזור ל"אירופה של המזרח התיכון". איל ברקוביץ, חיים רביבו, איגביני יעקובו ויוסי בניון- היחידים שנשארו בחו"ל קרוב לשמונה שנים , פלוס מינוס. גם הם מבינים שאם לחזור, רק לחיפה. לא תמיד זה מסתדר. ברקורד החיפני חסרים גביע אירופה, גביע ישראלי ו"דאבל" אליו הייתה קרובה אך נותר בבחינת משימה שלא הושלמה בעשור הנוכחי, אבל אלה אינם מעיבים על מספר מדהים בקנה- מידה לגבי קבוצה ישראלית. השיא היה ב"אולד טראפורד" (63,479 צופים), במינכן (60,000), באייברוקס גלזגו (50,000) ובאנפילד (40,000) אבל חיבור כלל הצופים שצפו במשחקי מכבי חיפה עומד על כ-3,500,000 בכל המסגרות.
מספר זה עשוי היה לגדול במאות אלפים לולא אופ"א החמירה עם מכבי חיפה ואילצה אותה מספר שנים לשחק בגביע אירופה מחוץ לגבולות ישראל עקב המצב הביטחוני. בשמונה משחקים צפו מאות צופים בלבד כי עם כל הכבוד, מי יסע לראות את ליטקס לובאץ' הבולגרית בהולנד או קבוצה מבלארוס בקפריסין. האוהדים שמרו את הכסף ל"משימות הגדולות" וכאלה, היו ובשפע. העונה הנוכחית צועדת לקראת שבירת שיא הצופים, הרבה בזכות משחקי ליגת האלופות שנערכו ברמת גן וכינסו תחת קורת גג אחת קרוב ל- 150 אלף צופים, כולל המשחק מול רד-בול זלצבורג. וחיפה עדיין צריכה לארח בסיבוב השני את שתי התל- אביביות ואת הדרבי החיפני. אפשר היה להמשיך ולפלח את העשור המסתיים בחצות יום חמישי, אך כל המוסיף גורע. העובדה שכל משחקי מכבי חיפה בכל המסגרות (למעט המשחק הראשון באקטובה הקאזחית, צמד משחקי גביע הטוטו מול מכבי פ"ת ומול הפועל ב"ש באותה מסגרת) הועברו בשידור ישיר, לעיתים אפילו משחקי אימון, מלמדת שלא תמיד "שונאים" את המצליחים. חיפה נותרה עם רגליים איתנות על הקרקע, שחקנים באים והולכים, מאמנים באים וקוטפים תארים- כולם נהנים מ"קבוצת העשור". טפו...טפו... שלא ייגמר לעולם.
