"הו ינואר, לו היית פברואר..." משפט מפתח באחד המערכונים של הגשש החוור שיכול בשקט לתאר את האווירה השוררת כרגע בכדורגל הישראלי, ערב פתיחת חלון ההעברות. ויש מי שמתרגם את האווירה הזאת למשהו מציאותי שכלל אינו קיים. מעטות הקבוצות הבכירות בעולם המבצעות שינויים דרמטיים בהרכבן. יותר קבוצות תחתית ומרכז טבלה מבקשות לטלטל במשהו את מצבת השחקנים שלהן מתוך הכרה שאם לא יעזור, לפחות לא יזיק.. מותר לקנא בשחקנים הזרים של מכבי חיפה. לפחות בארבעה מהם. אם זה היה תלוי בכתבי המיקימאוס המסתובבים בעיר בהמוניהם, ג'ורג' טאקסיירה, ג'ון קולמה, פיטר מסיללה וולדימיר דבאלישווילי מזמן כבר היו על כבש המטוס.
רק אלוהים יודע מדוע אלה (הכותבים) סובלים מנדודי שינה ומדי בוקר ממציאים לנו חידושים והמצאות. מילא, שימציאו אבל ליפול שוב ושוב בשלוליות של שטויות משל עצמם, רחמנות. כי לעומתם, נשיא מכבי חיפה יעקב שחר, גם משלם לשחקנים שהוא מביא וגם יודע להסיק מסקנות כשצריך. לא במקרה אלישע לוי מזכיר מדי שבוע, ותמיד שואלים אותו את השאלה הבנאלית: "תעשו שינוי בינואר ?". והוא תמיד עונה, ומתכוון לכך, שאם ייעשה שינוי, הוא לא יהיה על חשבון אחד השחקנים המובילים את קבוצתו (האלופה והמוליכה, למי שהספיק לשכוח). ניתן לחשוב שמכבי חיפה לא ניצחה ב- 12 מ- 13 משחקיה, שאינה הקבוצה הטובה בארץ, שבכל משחק היא נלחצת לשערה ומבקיעה ב"פוקס". בליגה אין לה קוף על הגג- היא היגואר של הכדורגל הישראלי.
הקטע החיובי אצל מכבי חיפה בעשור האחרון- יש לה את הזכות למנוע מעצמה את המבט לאחור, להתבונן מה יריבותיה עושות בכל הקשור לחלון ההעברות. סתם שאלה: יש שוער טוב יותר מניר דוידוביץ? ישנה חוליית הגנה יציבה וטובה יותר מזו של מכבי חיפה ? קולמה, כיאל, גולסה וקטן לא חוליית הקישור הכי טובה בארץ ? ארבייטמן לא מלך השערים ? את מי הייתם ממליצים להוציא מההרכב ? תודה על התשובה. אין תשובה. מכסימום עוד פרשנות או ניחוש. וזה עדיין מבלי להסתכל על ספסל המחליפים ולראות שם את עותמן ומימון, טואטחה וגדיר, רפאלוב ודבאלישווילי (כן, כן, אז מה אם הוא בתקופה האחרונה פחות חד ? לזאהי ארמלי הגדול לא היו תקופות כאלה ?). סביר להניח שחיפה יכולה לסיים את העונה הנוכחית עם תואר נוסף. בתנאי שכולם יישארו בריאים, חזקים וללא 'אדומים' ו'צהובים'.
אלא שמכבי חיפה סובלת העונה ממכת פציעות נדירה וחובה לבדוק אם "מלאי החלפים" יספיק. דוידוביץ נוסע מדי כמה חודשים לטפל בברכו, משומר היה פצוע, כך גם מסיללה, בוקולי מושבת כרגע ותיכף יחזור, קטן סובל מכאבי גב ואלה רק על פני השטח. איך אוהבים לכנות את המצב שהספסל לא עמוס בכוכבים ? "שמיכה קצרה". בבית, כשהשמיכה קצרה, מושכים מהאישה. במגרש, אלישע לוי חייב לשבור את הראש, איך ל"חמם" את לבבות כולנו לאורך כל העונה. הטבלה לעולם אינה משקרת. עד היום הגיעו למכבי חיפה בחודש ינואר לא פחות מ- 18 כדורגלנים מכל היבשות. איש מהם לא גרם לשינוי דרמטי או בכלל, אחדים "פרחו" רק בעונה שלפני כן. אפילו כדורגלן מנוסה, תוצרת מחלקת הנוער שהיה שותף לשלוש אליפויות- ראובן עטר, לא נקלט כראוי ב"חלון ההעברות" כשחזר לקבוצת האם שלו בינואר 2000.
את הראשון ברשימה לא כל הילדים/נערים מכירים. אריק חרוליקן ההולנדי. כשהגיע, נדמה היה שמינימום סמואל אטו מאינטר הגיע. אז, ב- 1989 עדיין התייחסו לזרים בכבוד, וגם לא היו כל אנשי המקלדת המיוסרים של היום. מה לא כתבו עליו ? תקצר הידיעה וגם פחות חשוב כי התמורה במגרש לא תאמה למוניטין ולאשראי. מלבד שער אדיר מטווח של 30 מ' לרשתו של שוער צעיר בשם שביט אלימלך ממכבי תל- אביב, נאדה. אחר כך שלמה שרף הביא מכפר סבא חלוץ, מאיר נזהר. שום כלום. מזימבבואה הרחוקה באפריקה הגיע וילפרד מוגאיי והיום נוטים לשייך אותו לשחקנים הזרים שלא נקלטו. שכחו שהבחור השאיר מאחור אישה ובת, התגעגע והשתגע מבדידות ומכבי חיפה עשתה עבורו הכל. הוא לא הספיק הרבה, אבל כדורגל היה לו. למי שמסתכל על ה"אח הגדול", לא צריך ללכת רחוק ולהווכח שצברים יושבים בכלוב של זהב וממררים בבכי מגעגועים הביתה להורים הנמצאים מהם 20 ק"מ. אז מה רוצים ממוגאיי ? מדוע לא ממררים לכל השחקנים הישראלים את החיים כשהם מדברים על בדידות? הכדורסלן ליאור אליהו מקאחה הספרדית יסביר את ההרגשה טוב יותר. בעברית.
ואם סוף- סוף נמצא בלם טוב בדמותו של הצ'כי ירוסלב קינטוש שהגיע לכאן בינואר 96', אחרי עשרה משחקים נפצע קשה בברכו וסיים את העונה. ואיציק זוהר לא הגיע לחיפה על תקן של מושיע בינואר 98'? ועוד איך הגיע. הנשיא שחר ביקש לרפד במעט את ה"מכה" בדמות מכירתו של סרגיי קנדאורוב לבנפיקה וזוהר, שחלומו היה לשחק בחיפה נחת והיה שותף לפחות להצלחות בגביע. מלבד הגמר האחרון שבו חיפה זכתה בגביע החמישי והאחרון בתולדותיה- זוהר כבש והגיע עד השוקת. מאמנו, דניאל בריילובסקי מנע ממנו את המדלייה. שנה מאוחר יותר הגיע לעיר הכרמל קשר נפלא, יז'י בז'צ'ק. באמת מציאה פולנית ראויה לשמה. בחצי שנה ששיחק (עד מאי 1999) תרם המון והבאתו נועדה לתגבר את הקבוצה לקראת ההופעה ההיסטרית ברבע הגמר למחזיקות גביע מול לוקומוטיב מוסקבה. הפולני הגיע אבל אלון מזרחי "הבריז" ובגדול. התעקשותו לעזוב את מכבי חיפה לניס הצרפתית מהליגה השנייה, הרסה למכבי את שתי המטרות: גם החלישה אותה בליגה כי לא בטוח שהפועל חיפה הייתה זוכה באותה אליפות בודדה שלה, וחמור לא פחות: לחיפה היה צ'אנס אדיר להשתלב בחצי גמר גביע אירופה !!
במקומו חיפה נאלצה לאלתר שני חלוצים, רונן חרזי שהוצא מהנפטלין וויקטור פאצ'ה, החלוץ האלבני של הפועל ירושלים בפניו היו צריכים להתחנן שיגיע לשחק במדים הירוקים. לא להאמין, פעם היו שחקנים שחששו להגיע להרכב של חיפה, שקשקו כבר בצומת אולגה. בז'צ'ק היה בסדר גמור, חיפה הפסידה את הליגה ונכשלה מול הרוסים ובינואר 2000 הגיע לכאן רדוסלב מיכאלסקי. פולני נוסף שלא התבלט וכמו במקרה של טאקסיירה וקולמה, סבלנותם של ראשי המועדון ניצחה. אברהם גרנט כינה את מיכאלסקי, כשהגיע בסוף העונה לחיפה כ"שחקן הכי חכם שפגשתי". בעונתו השנייה, היה ממצטייני התואר השישי. פשוט שחקן משכמו ומעלה שלולא גילו המתקדם, ודאי היה הופך מתחרה רציני ל"זיכרונות ז'וטאוטאס". אליו הצטרף בינואר 2001 החלוץ הגדול מכולם מבין הזרים בישראל, יעקובו איגביני שלא נזקקו כל כך לשירותיו באותה עונה בגלל שסרגיי קלשצ'נקו הפליא בכיבושיו. "חוק יעקובו" המפורסם איפשר לחיפה לתמרן מדי שבוע בין שני החלוצים הכי טובים בליגה. אחד נשלח ליציע- השני הפגיז. כמו בצבא, מחליפים תת מקלע מצוין בתת מקלע מצוין. לוקסוס לקבוצה.
בינואר 2003 נחתו בחיפה שני שחקנים מצטיינים. עידן טל חזר מאנגליה ואליניב ברדה הצפין מבאר שבע כדי למלא את מקומם של ז'וטאוטאס הפצוע מגביע אירופה ושל יעקובו איגביני שנמכר לאנגלים. שניהם התקשו למלא את השורות (התאקלמות ) אך בעונה שלאחריה כבר הפכו לשחקנים משמעותיים יותר, בעיקר טל. למעשה, במכבי חיפה טל הציל את הקריירה שלו כי עד שהגיע מעולם לא זכה בתואר אליפות והיום כבר יש לו חמישה, שניים בירושלים. גם מרכוס פאולו אלבס הברזילאי שנחת בינואר 2004 מקוטלג כמי שלא הרשים. ודווקא הוא הכניס לחוליית הקישור של חיפה רוח חיים, סתם את החורים ויחד עם ה"ירוקים" חגג את התואר הראשון שלו. עשה את העבודה, כפי שנאמר אבל חיפה חיפשה שדרוג ומצאה את חבייאר דירסאו המצוין. שניים נוספים מ"נכנסי ינואר"- הצ'כי פאבל זאבדיל והקרואטי גוראן זאקיץ' לא הרשימו, פאנטיני זכה בהכרה גדולה יותר בעונה שחרי הגעתו (ינואר 2008) ואת רנה לימה מארגנטינה (גם הוא הגיע בינואר של פאנטיני) לעולם לא נוכל לשפוט כי נאלץ לעזוב עקב סיבות רפואיות.
בעוד פחות מחצי חודש, הנשיא שחר, סגנו עוזי מור והמאמן אלישע לוי יטכסו עצה מה עושים. אין אילוצים וזאת כבר מעלה, כי בלחץ קשה לפעול ומן המוסכמות הוא שבחיפה אוהבים לתכנן לטווח ארוך. הקבוצה הנוכחית היא יציר מובהק של אותה מחשבה בסיסית ואיש לא היה מעלה בדעתו, מאז אותה מסיבת עיתונאים מפורסמת ב"דן כרמל", לפני כשנה וחצי, כשיעקב שחר דיבר על בניית קבוצה, שבשלהי 2009 מכבי חיפה תתייצב בראש הפירמידה עם גאווה בלב. אליפות, גמר גביע, ליגת האלופות, מוליכת הליגה ועם יאנוקות בני 18 שכבר רואים בהם "קבועים בהרכב" וחלב עדיין מרוח על שפתיהם. ואלישע לוי יודע בדיוק מה יש לו ביד והוא לא ימהר להכניס לארגז תפוחי הזהב שלו שחקנים חדשים, מבלי להיות בטוח שהם לא מגיעים רק עד מאי או לחילופין יוסיפו את האקסטרא למרקם החברתי והמקצועי. במקרה חלון ההעברות בפתח והוא קורץ, פחות לחזקים. סביר להניח שגם הפעם כל שם ייבחן בזכוכית מגדלת או כפי ששחר אמר לפני שלושה שבועות: " מה כבר יש בשוק ? נקלוט שחקנים שלא הצליחו במקום אחר?".
