הדקה ה- 80 במשחק מול אשדוד הפכה לרגע מכונן, אולי אחת הדקות המאפיינות את דרכה של מכבי חיפה בעונה זו. בימים כתיקונם, כאשר קבוצת חוץ מוליכה ביתרון נזיל (0:1), במגרש קשה לפיתוח משחק ראוי ובהרכב לא הכי חזק (בניגוד לתקנון ההתאחדות?) הביתיים לוחצים נואשות במטרה להשוות, המובילה נלחצת לאחור כדי לשמור על יתרונה. לא הפעם. שלושה(!) משחקני מכבי חיפה התנפלו על מוליכי הכדור של אשדוד, חטפו אותו מהם בזה אחר זה ויצאו כדי לנסות ולכבוש שער נוסף שיטביע את הפלומבה הסופית. וכולנו יודעים כמה "אוהדים" ציפו בכליון עיניים לנפילה הראשונה של חיפה. וכשהיא איכזבה אותם, מצטיירת תמונה מדהימה בנוף הכדורגל הישראלי: יאוש פוגש יאוש, בעיקר מקרב אלה שכל הזמן מטיפים וחשבו שאו-טו-טו חיפה תקרוס, וגם הם מתחילים להניף דגל לבן. והשאלה היא מדוע ? ככה נילחם בחמאס ובחיזבאללה ?
ובאמת שאין סיבה מיוחדת לזעקות השבר מכל עבר. לחיפה כבר היו בעבר קבוצות מבריקות ודורסות יותר, הישגי העבר עדיין לא שוחזרו, אך הפעם משהו שונה מרחף באוויר. כ-ו-ל-ם מבינים שהכל תלוי ב"ירוקים", ואלה אינם זחוחים ונותרים עם יד על הדופק. כל הזמן, כל משחק. יש להם דרך והיא צריכה לנצח. בניגוד למה שנוטים לחשוב, כאשר רואים קבוצה מצליחה שמגיעה להישגים בעבודה קשה ולא בשליפת פנקס המחאות (להזכירכם, באשדוד שיחקו 8 שחקני בית !), מסתכלים עליה אחרת. למרות הכותרות שחלקן מחמיא כמו " מעל לליגה" או "מושלמת" ואם ללכת רחוק יותר- פרשני הגרוש התחילו באמת ובתמים להאמין שקבוצות המתמודדות מול מכבי חיפה מתבטלות, מבטלות עצמן במשחקים מול חיפה וחלקם אפילו רואה במשחקי מכבי חיפה מעין "שבת חופשית" לאלישע לוי וחניכיו. עד כדי כך. לא ייאמן, נכון ? קרה משהו שלא סיפרו לנו ? הרי רק בתחילת העונה שעברה, כל ברבירב חבט באלישע לוי כאילו היה כדור גולף. בסך הכל חלפה שנה וכבר כולם בהיסטריה ? מה קרה ? קרה. ועוד איך קרה. כל הפנצ'רים שבעבר גרמו לשיתוק חלקי, נעלמו. היום מכבי חיפה משולה למכונית. דוהרת, תקר קטן בדמות מיני- תקרית עם שחקן כזה או אחר, מחליפים גלגל (בירור וקנס) ונוסעים הלאה. אין זמן לשטויות. החיים קצרים, צריך להספיק כמה שיותר.
בניגוד לעבר הלא רחוק שבו הצליחו תקרים כאלה, והם קורים בכל מועדון גדול (אפילו אצלך הגרמניה באיירן מינכן), לתזז ולספק המון חומר עסיסי למי שכעת נותר הלום והמום. ככה זה התנהל אז בין מאמן ושחקן. את השמות נשאיר בצד, כולם היו בניי. יום א', אחרי המשחק. השחקן: "מה פתאום הוא החליף אותי, שיחפש אותי בסיבוב". יום ב', המאמן: " זה יעלה לו ביוקר. כאן זה לא בית כנסת שהמקומות שמורים". יום ג, השחקן: " הופעתי לאימון כי משלמים לי". יום ד, חופשי מאימונים. יום ה', מקורבים למאמן ולשחקן: " סביר להניח ש-X לא יורכב עקב הפרת המשמעת בשבת החולפת". יום ו': שקט לפני הסערה. שבת: השחקן נכנס כמחליף, כובש שער ובסיום מצהיר: " חיפה זו משפחה אחת גדולה". מי הרוויח ? היום, אם לא מפרסמים, על אחריותם בלבד, שקולמה לרומא, מסיללה לווסטהאם, כיאל לבורדו, גדיר לטולוז, גולסה לבאיירן- אין אוכל להביא הביתה. אלישע ייבש הכל, את הקרפדות המקרקרות השאיר מחוץ למועדון.
חיפה לא גדולה ? מי כן באירופה ?
אלישע לוי לקח את הדברים הכי רחוק שאפשר. כמו בחו"ל. היו לו עד היום מינימום תקריות, בתוך חמש דקות סגר אותן עם השחקן, פורסמה הודעה רשמית ויאללה, לעבודה. לפגוע בקבוצה בגלל שטויות ? גם בית ספר או גן סוגרים בגלל שאחד הילדים הפריע בכיתה ? ומכבי חיפה היא הדוגמא הקלאסית לסגירת בעיות- לא טיוח. הרי אלישע לוי, כמו אברהם גרנט, ולא במקרה זה הגיע עד לגמר גביע אירופה, אמור להגן על שחקניו מפני רגשותיהם המשתנים חדשות לבקרים, של פרשנים בגרוש, פרשנים מטעם וסתם הולכי רכיל. דוגמא מצחיקה אחת, ואם לצחוק אז אבי רצון. לפני שבועיים כתב שאלישע לוי גורם לו להתגעגע לאברהם גרנט, רוני לוי, גיורא שפיגל ואפילו לאמציה לבקוביץ. עד כדי כך "אלישע גרוע". כנראה שרצון הספיק לשכוח מה כתב על גרנט, רוני לוי, שפיגל ואפילו אמציה לבקוביץ. במאמרים נגדם, כשהיו מאמני חיפה, יכולתם להבין עד כמה חמתו בוערת כלפי הירוק. אם יתעקש, אארגן לו סיור ב"מוזיאון כתבי רצון". בתנאי שיבטיח לשמור על עצמו.. " כדורגל גדול כולכם ראיתם שלא היה באשדוד. חיפה עושה טובה שהיא משחקת, אבל היא מנצחת. בקלות היא מנצחת..." זה מה שכתב ולא אלאה אתכם בשאר דברי ההבל. אשתו צריכה לסבול ממנו, לא אתם. מישהו משחקני חיפה אמר שהיה כדורגל גדול? אבל לבוא ולהצביע על חיפה שהיא עושה טובה שהיא משחקת ? זאת דיבה. זוכרים את הדקה ה- 80 באשדוד ? ואת זה כותב "מומחה" הרואה כדורגל כבר 40 שנים לפחות. ואחריו נגרר עדר שלם של נמרי נייר.
איזו קבוצה באירופה, והרשו לי להיתלות באילנות גבוהים, משחקת כיום כדורגל גדול ? מנצ'סטר? ליברפול? צ'לסי ? ריאל? ברצלונה? אינטר" מילאן?- מי ? השאירו את מכבי חיפה לבד? בהחלט שלא. מי שמופיע בליגת האלופות, עייף. רונאלדו, ג'אראר, בניון ו...בוקולי. גם רבים אחרים. משחקים על אדי הדלק האחרונים ומתמרנים. ולאירופאיות מהיבשת יש סגלים של 30 שחקנים פלוס. המסקנה הרבה יותר פשוטה והיטיב להגדיר אותה עוזר המאמן של מכבי תל אביב בכדורסל, שרון דרוקר: " אנו בשלב של בניית כוח ההרתעה מחדש". זה מה שאלישע לוי וכל המועדון שמאחוריו עושים. יוצרים הרתעה מסוימת. לא כזאת שאי אפשר יהיה לנצח את מכבי חיפה, על אף שגם את זאת עשינו ב- 94', אלא קבוצה שמסוגלת להגיע לכל משחק, לשלוט בו ולנצח. תמיד תהיינה מין אלקורקון כאלה, הקבוצה מהליגה הספרדית השלישית שהעיפה את ריאל מדריד מהגביע (לחיפה זה קרה עם הפועל רמת גן לפני שנתיים) שתנסה להפתיע כמו שעשו בקריית אליעזר מכבי הרצליה, קריית גת, הכח עמידר ר"ג וכפר סבא. עדיין לא נמצא חיסון שימנע זאת. עדיף להקדים תרופה למכה, אם ניתן.
בניגוד לנשיא המועדון, יעקב שחר ול...פיזיוטרפיסט פיני שרון, שראו כבר הכל בכדורגל הישראלי (האחרון שותף בלעדי לכל התארים), גם עבור אלישע לוי וגיורגי דרסיליה כל אימון ומשחק הם חוויה מחודשת. יצחק שום, גיבור השבוע בתקשורת, הזכיר לכולם את הישגיו הנאים. היכן החלה דרכו המצליחה בגיל מבוגר יחסית ? נכון, במכבי חיפה. לוי יכול היה בשקט לייבב שבאשדוד חסרה לו חצי קבוצה ולהכין אליבי למקרה של "תקלה". אפילו לא חשב בכיוון הזה, גם בגלל שדרכו היא לשחק עם מה שיש, ובלי עין הרע יש, ובעיקר להוכיח לעצמו שדרכו צודקת בבניית הסגל בו החל בעונה שעברה. לא תאמנו עמדות, רק שאלה קטנה: "מדוע שיחררת את ירו בלו?" נשאל עשרות פעמים ומאמן מכבי חייך ולא הבין מה לא מבינים. איפה בדיוק ירכיב את החלוץ הניגרי ? על חשבון דבאלישווילי או במקומו של שלומי ארבייטמן ? קיימת גם אפשרות שלישית, על הספסל ועם כל האחריות של מאמן, הוא לא היה מוכן לקחת על עצמו שבגיל 21 חלוץ ימתין לשאריות. עוד החלטה אמיצה ואנושית. עוד תגענה עונות בהן יזכירו בעונג את עונת 2008/09 (הקודמת) בה סמך על "מיקס" של שחקנים ותיקים ויאנוקות ולקח עימם את התואר. השנה כבר רואים את פירות העבודה, בשנה הבאה סביר להניח שתהיה התקדמות נוספת. העיקר שלא כולם מרוצים. חשוב שלא כולם יחשבו שחיפה היא מכונה. הקשבתי השבוע לשני ה"חבובות" שהעבירו לנו את משחק גביע הטוטו מול באר שבע וה"איש עם השלכת" סיפר לפרשן שלצידו ש"בשנות החמישים הכדורגל היה נאיבי יותר אבל יותר יפה לעין". היה חסר חציו השני של המשפט שהקבוצות של אז, ובאמת היה כדורגל מבריק כי לא שמרו, היו חוטפות מבאיירן מינכן, יובנטוס ובורדו תבוסות של 8:0 והלאה. מי שצריך להיות מרוצה, בראש וראשונה נשיא המועדון ובעל הקבוצה, אחר כך המאמן וצוותו הרואים פרי בעמלם, אחריהם האוהדים הנהנים מעוד עונה של כדורגל התקפי ומי עוד ? מי שרוצה לעלות על האוטובוס הירוק, מוזמן. בתנאי שהוא לא מחזיק מהקלישאה החבוטה ש ה"מזל הולך עם האלופים". כי חיפה נזקקה אולי פעם אחת לשער בדקת הסיום מול הפועל עכו. בשנים שעברו, בליגה ובגביע אירופה של ה"קטנות", מישהי אחרת נהנתה משערים של דקת הסיום, כמו ביום ראשון האחרון, והיא כבר תשע שנים לא אלופה ובית האלופות נראה לה כמו המסע של עליסה בארץ הפלאות.
כל שחקני מכבי חיפה נהנים ממעמדם הרם, איש מהם לא מציץ מבעד לכתף לעבר חודש ינואר. אתם מכירים את הריטואל? עד סוף אוגוסט מספרים לנו על מי בא ומי הולך, אחר כך עוברים לינואר ובתחילת השנה תקבלו "עדכונים בלעדיים ופרסומים ראשונים" מי יגיע בקיץ. ועל ה"נזק" הזה, תודה לאל, אחראית מכבי חיפה. לא כייף ? ולמה שיהיה זמני ?
