גוי חכם, מישל פלטיני נשיא אופ"א. מיד כשנחת בארץ הקודש לביקור נימוסין, נשאל שאלה אסייאתית: " האם בזכותך מכבי חיפה הגיעה לבית האלופות?". תודו, הרבה אינטליגנציה אין בשאלה המכוונת אבל פלטיני, איש כדורגל ברמ"ח איבריו כבר מכיר את ה"קלוץ קאשעס" של כמה חבר'ה במזרח התיכון שלא יודעים נפשם מצער עקב הופעתה של מכבי חיפה בצ'מפיונס- ליג. ועוד כשהיא מוליכה את הטבלה המקומית, רחמנא ליצלן. הצרפתי החכם והסימפטי לא נפל בפח כשחקן, על אחת כמה וכמה כפרזידנט. ענה כצפוי: "מכבי חיפה בבית האלופות בזכותה כי היא ניצחה במגרש". אשכרה תשובה פשוטה, הא ? כנראה לא לכולם.
חבל שפלטיני אינו דובר עברית, אחרת היה "מתפוצץ" מצחוק למשמע המערכון המפורסם של הגשש החיוור. על פי המערכון, מגיע כתב לנתב"ג ומתחיל לשאול את אחד הנוכחים כל מיני שאלות מתוך מחשבה שמדובר בעולה חדש. בסופו של ה"ראיון" מודה האיש כי הוא בסך הכל עובד ניקיון מטעם הלכלוך ומנצל גם את תדהמת הכתב: " ממילא אתם שואלים תמיד אותן שאלות וכולם עונים אותן תשובות, אז מה הבעיה לענות לכם במקום עולה אמיתי?". למכבי חיפה ולפלטיני אין בעיות עם שאלות הקרש. פה ימשיכו לברבר שבזכות השיטה החדשה, חיפה בבית האלופות, שהליגה האירופית דומה לצ'מפיוס- ליג ועוד שטויות השייכות בלעדית למתי מעט החושבים שכל מה שרואים מכאן (ישראל)- רואים גם משם (אירופה). ולא היא. שם חושבים רק על טובת הכדורגל.
בהפוגת הנבחרת ובין בורדו ליובנטוס, זאת הזדמנות מצוינת להכניס לסוכת הכדורגל הישראל את האושפיזין האמיתים, שחקני מכבי חיפה. לא כדי להתנצל או לתת קונטרה למישהו שליבו ממילא נאכל. עובדות או כפי ששלטי אופ"א מבקשים מאיתנו בכל משחק: RESPECT, RESPECT. חיפה נותנת הרבה כבוד לכולם, גם דואגת לעשות כבוד והקבוצה הנוכחית, בראש וראשונה נכנסת היישר לראש מצעד הלהיטים, מבלי שזכתה ולו בנקודה אחת או בשער זכות בשני משחקיה הראשונים מול באיירן ובורדו. עובדה ראשונה: עדיין לא הייתה קבוצה ישראלית שהגיעה לבית הגמר אחרי 6 משחקים. אפשר לחשוב כמה מועדונים הגיעו למעמד הזה (פעמיים ירוק ופעם אחת צהוב), ובית האלופות רחוק כרחוק מזרח ממערב מהליגה המקבילה בהכל. מלבד באשליות. ה"ירוקים" הפריעו לקבוצות אחרות להגיע כל כך גבוה ? אולי כן, בגלל שזכו בשש מתשע אליפויות המילניום החדש. בכל מקרה, הקבוצה הגדולה של 02/03 נאלצה לנצח רק את בלשינה מבלארוס ולחלוף על פני שטורם גראץ והגיעה הכי גבוה. מכבי ת"א עברה את הלסינקי הפינית ואת פאוק סלוניקי. בפני הקבוצה של אלישע לוי ניצבו שש משוכות והיא ניצחה בחמש מהן- פעמיים את גלנטורן, פעם (ותיקו) את אקטובה ופעמיים את רד-בול זלצבורג שהיום מדהימה את לאציו וויאריאל הספרדית. מה אתם אומרים, יכול להיות שאם זלצבורג הלובשת מדים אדומים היתה "ישראלית", גם היו נותנים לה הנחה ומחשבים את הליגה אליה נדחקה על ידי מכבי חיפה כטובה יותר ?
עובדה שנייה, בלתי ניתנת להכחשה. ההופעה של מכבי חיפה במקום הראוי, מחזקת את סקרי דעת הקהל של מכונים אחדים שהקהל של מכבי חיפה הוא הגדול בארץ. ליברפול יכולה להביא לאנפילד יותר מ- 40 אלף צופים? לא יכולה, כי אין יותר כיסאות. גם כשמכבי חיפה הגיעה להיכל שבו ההמנון "לעולם לא תצעדי לבד" זוכה לתהודה מצמררת, באו אותם 40 אלף צופים. והנה, כמו בברצלונה, ריאל מדריד, מנצ'סטר וליברפול, חיפה כבר SOLD OUT ונותר מספר קטן של כרטיסים כי לא יודעים כמה אוהדים זרים יגיעו לרמת גן. לקראת יובנטוס, ללא קשר לתוצאת המשחק הראשון, מוכנים רבים שלא הגיעו נגד באיירן מינכן, להגיע. מבלי להשוות, כשמכבי תל אביב הופיעה בבית האלופות, וכל ברבירב יכול היה לקפוץ עם הפיז'מה והפפוטשעס מהבית לרמת גן, באו 30-35 אלף מכסימום מול יובנטוס, באיירן ואייאקס.
אותם דברים לגבי המשחק בין הפועל תל אביב לסלטיק. שליש בלומפילד היה ריק וזה רק מחזק את התופעה הירוקה שמופיעה לכל מקום. מתי, ואתם לא צריכים להיזכר כי לא היה כדבר הזה, מובטחים יציעים עמוסים לעייפה בכל שלושת הבית של חיפה ? איזה מזל שקריית אליעזר לא מאושר למשחקים והאצטדיון החדש טרם נבנה ? תחשבו על זה, 8000 אוהדים היו נאלצים להישאר בבית ולא רק להישאר לצפות בטלוויזיה אלא גם להקשיב לפרשנות בגרוש שטאקסיירה לא בלם, ש"אמרתי לכם שמסיללה לא מגן ?". לא חאראם ? כל ה'סוכריות' הללו שייכים לקבוצה הנוכחית ההולכת וכובשת את ליבם של חובבי הכדורגל כי היא מגיעה בכל משחק לנצח- פעם קראו לזה "על כל הקופה". כדרך חיים, לא כדי למצוא חן. בראש וראשונה, המהפך חסר התקדים ולא ברור כמה פעמים זה קרה באירופה (לקבוצות ישראליות בטוח שלא), מול אקטובה הקזאחית. עצם ספיגת השלישייה ברבע השעה הראשונה זכתה ל"ועדת חקירה" מיוחדת בין המאמן לשחקניו- חשובה יותר הבשורה ששחקני מכבי חיפה הביאו עימם. גם כשמפגרים 3:0 כלום לא אבוד. כמעט וקיבלנו שחזור ממשחק הליגה בין באר שבע לבית"ר ירושלים (2:3). כמה היה חסר שנקבל אקטבה במהדורה מקומית ?
מדהים לראות כיצד מקבוצה שלא הצליחה לחולל מהפכים בתוצאה במשך שנתיים, נולדה קבוצה עם הרכב צעיר מאד שפיגור או ספיגת שערים אינה גורמת לקריסה מנטאלית בקבוצה. אם זה לא חוסן מנטלי, מה כן. שלא לדבר על החזרה ה"חלקה" ממשחקי גביע אירופה לליגה וכבר אמרו חכמים ומנוסים שלא קל לעשות את הסוויץ'. להבדיל מרמת הליגות מעבר לים, דוגמאות לא חסרות. ריאל מדריד הפסידה לסביליה, יובנטוס לפאלרמו, ברצלונה ניצחה בקושי 0:1 והרשימה ארוכה. דווקא חיפה בליגה אצלנו התנפלה על מכבי פתח תקווה וניצחה אותה ללא בעיות מיוחדות עם 0:2 קטנטן. רצון, כושר גופני מעולה וכישרון חברו זה לזה. ולא כמקרה חד- פעמי.
ילדים בתיכון מנוסים יותר מפרופסורים באוניברסיטה של החיים?
ובהמשך ישיר, על מה לדעתכם, ישוחחו שני הנשיאים, הכחול- לבן(שמעון פרס) וזה של אופ"א (פלטיני) בפגישת הנימוסין ביניהם ? כאן אין צורך בהערכות מודיעין, גם לא בניחושים פרועים. ברור שעל מכבי חיפה ! כי הנשיא של הכדורגלנים והנשיא של המדינה, בניגוד לברברת והקשקשת של יושבי הקרנות, מבינים שאם יש לכדורגל הישראלי תקווה כלשהי, נכון לעכשיו, היא תיפתח מהצפון. למי שאינו בקי ברזי האהדה של שועי מדינה, כי לא כל הפוליטיקאים מזוהים ומזדהים, שמעון פרס אוהד את מכבי חיפה. עזר וייצמן ז"ל הודה בכך ("בגלל הנכדים והכדורגל היפה שלהם"), פרס לא. לפחות לא בפומבי.
מאחר ועבר כבר מספיק זמן ולא מדובר בסוד מדינה, קחו את הסיפור הבא: חגיגת האליפות השנייה (1985) נערכה במדשאת בית המלון "דן כרמל". הנהלת חיפה התלבטה מאד אם להזמין את פרס, אז ראש ממשלה ברוטציה עם יצחק שמיר, והסיבה ? פרס נחשב לאיש מפלגת העבודה, מכבי של פעם למפלגה הליברלית- איך זה מסתדר עם אהדה למכבי חיפה ובהנהלה ידעו שהוא אוהד את הירוק. לבסוף, פרס הוזמן ולא הגיע כי היתה לו התחייבות אחרת אבל מתוכן המברק שמובא כאן, תבינו מה שתבינו. עכשיו נשאלת שאלת מיליון הדולרים, ולא יהיו מיליון דולרים: האם פרס יעסוק בסוגייה אם האלופה "שלו" ב- 85' טובה יותר, נניח מאלופת אשתקד ? גם לפלטיני תהיה שאלה בקנה: האם חיפה של בית האלופות 02' טובה יותר מזו של 09' ? היא תישאר בקנה. כי רק בישראל עוסקים כל הזמן בהשוואות טיפשיות, חסרות ערך שלא מכבדות את עברה של חיפה. כי השואלים לא מעוניינים לתת לה כבוד.
הנה עכשיו מתגעגעים (כמובן רק אלה המשועממים שצריכים להביא אוכל לילדים) להישגים של בית האלופות הקודם. זה כמו לבקש שילדים מהתיכון ילמדו במקום הפרופסורים באוניברסיטה. הנה לכם ההרכב ובסוגריים גילם של השחקנים מהקמפיין הקודם, הנפלא, הראשון ותמיד אהבה ראשונה בלתי נשכחת: דודו אוואט (25), אבישי ז'אנו(32), אריק בנאדו(29), אריק אג'יפור (23), אדורם קייסי (30), ואליד באדיר (28), אלון חרזי (31), ננאד פראליה (32), יניב קטן (21.5), ג'ובני רוסו (30), יעקובו איגביני (20). ואם אין לכם מושג מה גילם של שחקני ההווה, בבקשה: דוידוביץ(33), משומר (26), קינן (25), טאקסיירה (23), מסיללה (23.5), קולמה (28.5), כיאל (21), גולסה (18- מחר יומולדת), קטן (28.5), גדיר (18.5) ודבאלישווילי (23.5). ההבדל בין ממוצע הגיל של אז (27.4) לזה של היום (24.4) עצום, משמעותי ולכן ההישג הנוכחי, ללא השוואה לקודמו, פנטסטי. שלא לדבר על הניסיון הענק של ההרכב הקודם ממנו נותר רק יניב קטן (איזה כייף לו- שומע 12 פעמים את המנון הצ'מפיונס- ליג המנוגן לפני כל משחק ומי יוכל בכלל בעתיד להשיגו, מלבד שחקני חיפה. הנוכחים ?)
שחקני ההווה כלל אינם מוטרדים מההשוואות הקיקיוניות. הם סימנו את המטרות, כל אחד באופן אישי וקבוצתי, ועושים הכל כדי שמאחורי השלט הכחול, הקטן אבל המשמעותי, המוצב דרך קבע על שולחן מסיבות העיתונאים יהיה גם תוכן. הרי ברור לכולם שאם חיפה תמשיך להופיע בגביע האלופות גם בשנים הבאות, ככל שממוצע הגיל "יזדקן", הסיכוי להגיע רחוק יותר יגבר. ואז מה ? ישוו את בירם כיאל ואייל גולסה, מוחמד גדיר וטאקסיירה? מעל לכל ספק שיגיעו חדשים, חלק יעבור לחו"ל ואנחנו, כקבוצה, נצטרך להמשיך להתגעגע לימים אחרים. כי זו טיבה של חיפה- להתגעגע לשחקנים גדולים ששיחקו אצלה. גם עם אפס נקודות וללא שערי זכות, התוכן עשיר מאד ומשפיע על כל רבדי העשייה. ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה.
