בוקר טוב, רוטציה. כבר מספר חודשים, מאז הבחירות לכנסת והרכבת הממשלה, לא הזכירו את המילה "רוטציה" שבסיסה, חלוקה. אלישע לוי מחליף את בנימין נתניהו וציפי לבני- הם היו מוכנים לשלם הרבה כדי להחליף עימו עמדות. ההפך ? לא בטוח. משום מה, אנשים מתקשים להבחין בין עומס ל"תקופת עומס". בעת זו, שחקני מכבי חיפה בעיצומה של "תקופת עומס". מאחריהם כבר חמישה משחקי גביע אירופה, שני משחקי גביע טוטו, משחקי נבחרות לאחדים מהם, ארבע טיסות לחו"ל (פעמיים אוסטריה, צפון-אירלנד וקזחסטן), אימונים והרבה לחץ וציפיות. אילו היה מדובר בשחקנים ותיקים, ניחא. היו מגייסים את הניסיון הרב. פה מדובר בחבר'ה צעירים, אפילו צעירים מאד. מוחמד גדיר, אייל גולסה, בירם כיאל ואחרים קצת יותר מבוגרים. נא לא לטעות, לא מדובר בשחקני ספסל. כל אחד מקבל המון דקות בכל המסגרות.
לכן אלישע לוי בנה סגל מספיק רחב ל"תקופת העומס" שחייב לתמרן בין כל המשימות. כי, להבדיל מקבוצות אחרות, בחיפה לא מוותרים על כלום וחשוב יותר, לא מוותרים על אליפות, גביע וגביע הטוטו, שלא לדבר על הופעה מכובדת בגביע האלופות. מי שחושב שאלישע לוי מתכנן במהלך כל העונה להרכיב קבוצה אחת לגביע האלופות, אחרת לליגה ושלישית לגביע הטוטו- אינו מבין על מה הוא סח. גם אלכס פרגוסון ופפ גלאדיולה להם 30 שחקנים מצוינים בסגל, לא חושבים על מהלך דרמטי כזה. רבים אוהבים להביא דוגמאות מהתבוסה שנחלה מכבי חיפה בטדי מול בית"ר ירושלים (4:0), שלושה ימים אחרי הניצחון הפנטסטי בקפריסין על מנצ'סטר יונייטד 0:3. לשום לא הייתה ברירה וגם לא רצון. הוא לא היה סולח לעצמו לעולם לו הופיע עם שחקני ספסל, כי להתאחדות "בער" שהמשחק יתקיים במועדו ואפילו חסד של יממת חופש נוספת לא העניקה לחיפה. בטדי אפשר להופיע עם הרכב משני ? אפילו לא בחלום.
הרוטציה ב"תקופת העומס" היתה מתבצעת מול כל קבוצה ולא רק בגלל שמדובר בהפועל עכו. מאז שמונה למאמן בחיפה, אלישע לוי הצליח לפמפם לחניכיו שאצלו אין "פרות קדושות". למזלו, הבחורים הניצבים לרשותו הם "אריות", כפי שהגדיר אותם ירון הוכנבוים, מאמנה של הפועל עכו. הם לא מזלזלים, נותנים כבוד ליריבות ללא קשר למעמדן, נלחמים ללא ליאות וכשמתעייפים, מאמנם לא משאירם בכוח על המגרש אלא דואג להחליפם. לא צריך אומץ כדי להחליף את בירם כיאל, מוחמד גדיר ודבאלישווילי ב"חצי משחק עונה" בזלצבורג. צריך שכל כדי להבחין בעייפותם ולהכניס במקומם כוח רענן שמאמנים רבים היו מוכנים שישחקו אצלם בהרכב הראשון: רפאלוב, ארבייטמן ובוקולי.
נכון לתקופה נוכחית, לחיפה יש מספיק כוח לתמרן וכבר מול עכו ייראו הניצנים הראשונים של הרוטציה, מילת המפתח השגורה בפי כל. היריבה הראשונה בליגה, הפועל עכו, אינה סומכת על העייפות החיפנית מזלצבורג. גם בלי לשאול את פי מאמנה הנרגש, הוא יודע שיהיה מי שיהיה, חיפה מבקשת לפתוח את העונה ברגל ימין. המפגש האחרון בין השתיים בליגת העל נערך לפני 32 שנים. חתיכת תקופה. אם 'מתקרבים' קצת, השתיים נפגשו בליגת המשנה בינואר 1981 וחיפה ניצחה אז 1:2 משערים של, שימו לב, החבר של אלישע לוי מבית-שאן, הילל קפלן ומנשה מזרחי. לעכו כבש שלום אסיאג. שימו לב: מכבי חיפה, מאז אותן פגישות היסטוריות, מעולם לא גברה על העכואים בקריית אליעזר בהפרש של יותר משער אחד. יתרה מזאת- חיפה מעולם לא ניצחה את עכו בליגת העל !! פעמיים תיקו 1:1 וזהו. עכו הצליחה לנצח רק פעם אחת בקריית אליעזר וזה קרה באפריל 1979 (בליגה הארצית) משערו של דב בנדט. קבוצתו של הוכנבוים הצליחה פעמיים ל"ללכלך את בגדי המלכה" (אז לכלוכית..). ב- 1965 כאשר כנציגת ליגה א' סילקה בגביע את מכבי חיפה 0:2 (עם הפיזיוטרפיסט הנוכחי פיני שרון) וב- 1974 הורידה אותה מהליגה הראשונה לשנייה בניצחון 0:1 בבלומפילד משער של אלברט אדרעי, שחקן מצוין שחיפה רצתה להעבירו לשורותיה ובעכו האוהדים התקוממו. אגב, גם למשחק המבחן הזה שקבע מי יירד מהליגה הראשונה ויעלה מהשנייה, חיפה הגיעה כנציגה הבכירה ועכו מהליגה הנמוכה.
