בשנתיים האחרונות מכבי חיפה הפכה לקבוצה אירופית, אפילו שהיא מופיעה בליגה באסיה. עובדה: מדינת ישראל שייכת למזרח התיכון, ישן או חדש, ועל הגלובוס היא ביבשת הלא נכונה. נסו לגרד מזיכרונכם הקצר, לא תמצאו התבטאות אחת דרמטית שהפכה עולמות ועלתה לסדר היום. זה לא בגלל שהכדורגלנים של פעם היו מזן אחר- אלה של היום מבינים טוב יותר שלא טעים, אפילו מגעיל לשתות מרק בצלחות זהב ולאחר מכן לירוק לתוכו. רוני גפני עזב ? עומרי אפק עזב? פאנטיני עזב ? עזבו כמו שעוזבים באירופה. בשקט, ללא מרעומים ורעמים. אפילו בריאל מדריד הגדולה הודיעו למגן ותיק, עשר שנים בהרכב, שהחוזה עימו לא יימשך והודיעו לו את זה בטלפון !!
היום (חמישי) בירם כיאל, אחד ממוחלפי המשחק המדהים מול אקטובה, ניצב בפני כתבים וירה בול: " כל המדינה תצפה ותרצה שחיפה תצליח". קצת הגזים, כי יש חמשת אלפים בחיפה השייכים ל"מחנה אחר" שלא רוצים ועוד כמה עשרות אלפי "צהובים" מהמרכז שלא יאהבו את הרעיון שהנה חיפה שוב בורחת מהם, אחרי שגם הם הופיעו פעם בבית האלופות. כיאל גם דיבר על הפתיחה ההזויה שלו ושל קבוצתו. "הסתכלתי על השעון האלקטרוני ולא האמנתי שאנו בפיגור בן שלושה שערים" הוסיף והתכוון, מבלי שהתכוון ל"משוגע" שבין משחקי מכבי חיפה באירופה. אצלנו מכנים אותם "שרברבים", לשחקני אקטובה, ולא ברור מדוע. השאלה אם גם שחקני מילאן שהוליכו 0:3 בגמר גביע אירופה מול ליברפול שהשוותה באיסטנבול, גם הם "שרברבים" ? איך שלא מסתכלים על תוצאת הגמר הזאת (3:3) השוערים וההגנות יוצאות רע. שלא לדבר על באיירן מינכן שהוליכה 0:1 בגמר 99' וספגה צמד בדקת הסיום ממנצ'סטר יונייטד . השוער אוליבר קאן וחבריו אף הם "שרברבים" ?
בדיעבד, המשחק הזה ייזכר לעד וגם ימדו ממנו לקח הירואי שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר. הבעיה כעת היא של יניב קטן, אלון חרזי ואדורם קייסי. אם הם יבטיחו "לא ללכת מכות" ניתן יהיה לפתור את הסוגייה הדרמטית: איזה משחק היה הכי- הכי: התיקו 3:3 מול שטורם גראץ שהעלה את חיפה לבית האלופות, ההפסד 3:2 לרוזנבורג, אחרי שחיפה כבר הוליכה 0:2 וחסרה לה דקה לעוד בית אלופות או שמא הניצחון "המשוגע" 3:4 מול אקטובה. אכסיומה טוטאלית. אם הניצחון על הקזחסטנים ייחשב ל"משוגע" שבחבורה, זה מול שטורם גראץ יכונה להלן ה"טוב". בזכות התוצאה, תרתי משמע. מעולם לא נקלעה קבוצה ישראלית לפיגור 3:1 במשחק כה חשוב. אין קבוצה ישראלית שפיגרה ולא חטפה עוד מסמר. אחרי שבוסנר קבע 0:1 נשאר לחיפה יתרון מהמשחק הראשון (0:2). כשג'ובני רוסו השווה, ניתן היה ללכת לישון אבל בדקה ה- 74 כבר הלוח הראה 1:3 לאוסטרים מתוספות של סאביץ' ונוייקירכנר וכולם ספקו כפיים: שער רביעי לרשתו של דודו אוואט ונגמר הסיפור. ואכן, הוא נגמר. קייסי שהשבוע קפץ אל- על מהספסל, קבע 2:3 בשער מלהיב, ואליד באדיר סיים ב- 3:3. וכל השאר בספר הזהב.
ולצד ה"טוב" וה"משוגע"- החבר ה"רע", אותה בעיטה חופשית בדקת הסיום שמחקה יתרון 0:2, גררה את חיפה להארכה מול רוזנבורג שניצלה עד תום שבירה מנטלית של חיפה וחוללה מהפך 2:3. מי שראה השבוע, מול אקטובה את גוסטבו בוקולי בורח לדגל הקרן בדקת הסיום ומחזיק ממושכות בכדור- מבין מה לא קרה לפני חמש שנים. ועל משקל דבריו של בירם כיאל, בואו ונחזור לליגה ולגביע שלנו. גם כאן, ה"ירוקים" היו מעורבים בסדרת משחקים מדהימה, הזויה, הפכפכה שהקפיצה לרבים וטובים את לחץ הדם וגררה הפיכת קרביים. ה"ישראלי" הכי טוב/ רע/ משוגע (נא לא למחוק את המיותר)- חצי הגמר של 1983 מול מכבי תל אביב. אחרי 32 דקות ארבעים אלף איש עמדו בדרך לסכם את המשחק. משה שוויצר בדקה השנייה, מוטי איווניר כעבור חצי שעה קבעו 0:2, משה סלקטר צימק, ירון פרסלני השווה, ת"א חזרה ל- 2:3 ואז סלקטר הבקיע בפנדל ורוני רוזנטל רץ מול בוני גינצבורג עם 3:4. חגיגה חיפנית ? בדקה ה- 120 בני טבק נעץ שוויון מקרוב ואחר כך כל קבוצה בעטה שמונה פנדלים- שיירת האבל נעה צפונה.
רק פעם אחת, בנוסף לאקטובה, חיפה פיגרה 3:0 ויצאה עם משהו ביד. זה קרה בבלומפילד מול מכבי תל אביב (1973). ראובן נמני, רחמים טלבי ודרור ברנור קבעו 0:3 במחצית- לא הספיק להם כי בתוך תשע דקות הצליחו שלמה בנאדו, חואב לוי וחיים חזמוס להשוות והפסידו הזדמנות גם לנצח. לעומת זאת, בינואר 1961 מכבי חיפה הוליכה 0:3 במחצית ועוד ב"דרבי" נגד הפועל (יצחק שפירא, דני שמולביץ ואברהם מנצ'ל) ובמחצית השנייה הצליחו ה"אדומים" לאזן בתוך עשרים דקות (משה ששון, זיגי בלום ושלמה לוי). אלישע לוי עצמו, אין ספק ש'הזדקן' מול אקטובה במספר שנים, זכה להיות שותף במהפך חיפני, שוב מהצד החיובי שלו. הגיע עם הפועל בית- שאן ל"קרב חיים ומוות" (1995), ראה את עופר שטרית קובע 0:2 בתוך שלוש דקות ולבסוף יצא עם מלוא הנקודות והצעה ל"סרט מלחמה".
הטוב הרע והמשוגע- מהדורה ישראלית
לא רק באירופה מכבי חיפה סיפקה דרמות, הרבה לפני שבירם כיאל היה בתוכניות. ה"רע"- משחק כנגד הירידה בקטמון (ירושלים) מול הפועל ירושלים (1965). ניצחון חיפני מוריד את הירושלמים. בדקה ה- 48 הם כבר היו עם רגל וחצי בליגה א'. חיפה הוליכה 0:2 משערים של חסן בוסטוני ויונתן צבי- עד לדקה ה- 85 עדיין הוליכה 1:2 ובתוך שלוש דקות צמד מרגלי צבי סינגל והסוף המר הגיע. עוד "רע" אחד- חצי גמר גביע המדינה 2001. חיפה של אברהם גרנט מוליכה 0:2 מול מכבי פתח תקווה משערים של יעקובו וננאד פראליה. איש לא התרגש כאשר שי הולצמן צימק ואז איתן פריינטה (מכירים?) השווה ובהארכה הגיח גיא יצחק וסילק את אופציית הדאבל. "הטוב"- חצי גמר 1971. בית"ר ירושלים כבר הוליכה 1:3 מול חיפה בבלומפילד, הירוקים לא התייאשו, כבשו ברבע שעה צמד והלכו לפנדלים מהם יצאו בשלום. שני "טובים" נוספים: הפועל רמת גן הוליכה בקריית אליעזר 0:2 אחרי 22 דקות- סיימה עם תבוסה 2:6 (1960) וכעבור 39 שנים באם המושבות, הפועל פתח תקווה הוליכה 0:2 וחיפה הפכה ל- 2:5 בסיום. בשני המקרים שני שחקנים חיפנים הבקיעו רביעיות, אברהם מנצ'ל בשנות ה- 60 וסרגיי קלשצ'נקו.
ה"משוגע"- משחק הליגה בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים בטדי (2003) כאשר המאמן יצחק שום היה מעברו הירוק של המתרס. חיפה התשושה, אחרי מאמץ בית האלופות, נקלעה לפיגור 2:0 מרגלי איציק זוהר ודוד אמסלם, ג'ובני רוסו וצמד של המחליף רפי כהן הפכו ל- 2:3 חיפני, גל אלברמן החזיר שוויון אבל רפי כהן השלים את ה- 3:4. הכל נשאר במשפחה.
