דרמות מהסוג שקבוצת מכבי "מקס" חיפה (נערים ג') עברה לפני הצהריים שייכות למותחנים בסרטים. אפילו שועל ותיק כעופר רווה, מאמן הקבוצה העובד במחלקת הנוער זה תשע שנים, טרם נתקל בתופעה דומה. בעצם כן. במשחק חצי הגמר מול בני- יהודה, לפני כחודש, קבוצתו הוליכה 0:1 וספגה שער שוויון בתוספת הזמן שהוליך אותה לפנדלים ולאובדן הכרטיס במשחק הגמר. הפעם מדובר היה במשחק ליגה שגורל האליפות תלוי בו. למשחק זה חיפה הגיעה כאשר היא בשוויון נקודות מוחלט עם מכבי נתניה, הקבוצה היחידה ש"מקס" לא הצליחה לנצח העונה (הפסד ביתי 3:1 ותיקו חוץ- 1:1). לנתנייתים ציפה משחק קל ביותר בעפולה ולחיפה הפועל פתח- תקווה שאמנם סיימה את העונה במקום הרביעי, אבל אם אפשר לקלקל ל"ירוקים", מדוע לא ?
מאיפה להתחיל. מהשער החוקי שחדר לשער והשופט לא ראה ? משער הניצחון שנכבש בדקת הסיום ? לא נרתום את העגלה לפני הסוסים. כאמור, חיפה חיפשה ניצחון ובדקה התשיעית היו אלה רז שטיין שמסר לאיסמעיל ריאן, מלך שערי הקבוצה (22 כולל היום) וזה קבע 0:1 שהצית זיק של תקווה שהשער ישבור את התנגדות המארחים. אשלייה זו התנפצה על סף סיום המחצית הראשונה. כדור שנשלח לרחבת חיפה מצא את אחד מבלמיה במיאוץ עם חלוץ מלאבסי. החיפני ניסה ל"הפוך" כדור ולהרחיקו מאזור הסכנה, נכשל וחלוץ לא נותר אלא לדחוק מקרוב לרשתו של איציק מזרחי- 1:1 מחצי מצב.
עם פתיחת המחצית השנייה שערוריית שיפוט שהייתה זוכה לכותרות אלמלא הניצחון החיפני. בן רייכרט בעט כדור מהאוויר שפגע בגופו של השוער וחדר לרשת הצדדית. השוער הבחין שהשופט לא ממהר לאשר שער והבין שלא ראה (אין קוונים בנערים ג'), חידש במהירות את המשחק וטענות החיפנים לגזלנות נתקלו בעיניים תוהות של השופט... חיפה המשיכה ללחוץ והכניסה למשחק "חצי שחקן" בדמותו של רועי עטר. האחרון הגיע למקום המפגש לנסיעה לאם המושבות, הודיע שהוא סובל מבוהן נפוחה ולא יוכל ליטול חלק במשחק החשוב. לבסוף שוכנע לשבת על ספסל המחליפים ובדקה ה- 57 הוחלט לשלבו במשחק ולו כדי שיסייע ב"אקסטרות" שלו- הגבהת כדורים נייחים, בעיטות חופשיות ונגיחות. ככל שמחוגי השעון נעו קדימה, לחץ דמו של עופר רווה ויותר של מנהלו, חנן קייטל הרקיע שחקים. בדקה ה- 80 הגיעה הישועה בזכות מבצע משולב, משוחזר כמו בשער הראשון: רז שטיין מסר שוב לאיסמעיל ריאן שנעץ את הכדור ברשת וקבע 1:2 שאמור היה להספיק.
ואז נכנס לפעולה ה"אויב" מספר אחת של חיפה- השעון. עד כדי כך שחילוף שחשב עליו עופר רווה, הכנסת דניאל זוהר, לא בוצע למרות שהשחקן ניצב בעמדת החלפה, מחשש שהשופט יוסיף עוד מספר שניות קריטיות. כשנשמעה שריקת הסיום- הכל התפרץ החוצה. השחקנים השתוללו משמחה, חלקם התיזו מים על המאמן רווה ומי שמראש האמין שניתן יהיה לחגוג ב"אורווה" היה המנהל חנן קייטל שהטמין עמוק בתיקו את דגלי ישראל ומכבי חיפה ומיהר לשלוף אותם במהירות כדי שהחבר'ה יערכו הקפת אליפות כדת וכדין, כאשר הוריהם המאושרים לא פחות משמשים כתפאורה. אמנם, חיפה זכתה באליפות בזכות הפרש שערים עדיף על זה של מכבי נתניה, אך רק מי שהפסיד פעם אליפות בהפרש שערים (תשאלו את הבוגרים מעונת 2002/03) מבין שאין מתוקה כאליפות כזאת, כאשר קו הסיום נחתך בפוטו- פיניש. כך גם סבור עופר רווה והוא קצת מבין באליפויות. חמישה תארים, אליפות וגביע , רשומים על שמו וזאת השנייה ברציפות: " אין לי ספק שהיינו הקבוצה הטובה במחוז שרון הקשה. בתחילת העונה הוצבו בפני הקבוצה הזאת שתי מטרות: אליפות והשתלבות בחצי גמר הגביע. בשתיהן עמדנו וחבל שלא הגענו לגמר בגלל אותה דקה אומללה. מסתבר, שהיום דקת הסיום עמדה לצידנו. " זאת קבוצה מיוחדת, כי בתחילת העונה היה עלינו לחבר שתי קבוצות ילדים לקבוצת נערים אחת טובה. התחלנו עם 32 שחקנים ואחרי צמצום שליש ממספר השחקנים, עלינו על דרך המלך עד לתואר. לא כל השחקנים שבחרתי עמדו לרשותי בכל מהלך העונה. אחדים מהם הספיקו להשתלב בקבוצת נערים ב' ובחצי הגמר הקבוצה חסרה את אחד משחקני המפתח שלה, רז שטיין שהיה עם נבחרת נערים ב' בטורניר בחו"ל.
בסך הכל, נחמד לקחת אליפות בשניות האחרונות של העונה. אנו דוגלים בשיטה של העמדת שחקנים במבחני אופי כאלה ואחרים, אני שמח שחלק גדול מהמטרות, בהן לא נשכחה העיקרית, קידום שחקנים, מצאה ביטויה לצד האחרות". הרכב שהאלופה שיחקה בפתח- תקווה: איציק מזרחי, יובל יוסיפוביץ, ואסים הלון, עדן גנדלר, שגיא אלנברג, גיל קאופמן, אורי צעדון, בן רייכרט ( מוחמד ג'אברין/ 80), רז שטיין, ג'אבר עטא (רועי עטר/ 57), איסמעיל ריאן.
