לכל אחד מהמאמנים שהוליכו את קבוצת הנוער של מכבי "שמואל" חיפה לתארי אליפות, תואר אישי משלו כשחקן במועדון. לג'וני הרדי ואשר עלמני גביע מדינה, לדוד לוי אליפות, לרוני לוי אליפות ושני גביעים, לצדוק מלכה שלוש אליפויות. והנה, בפעם הראשונה בהיסטוריה של אימון קבוצת הנוער- "דאבליסט". איתי מרדכי(40), שהיה שותף לשתי זכיות עם קבוצת הנוער באמצע שנות השמונים, הינו הראשון שזכה עם מכבי חיפה ל"דאבל" (1991) בבוגרים, בנוסף לאליפות ב- 89' בה היה שותף בכיר. ועכשיו, אחרי תשע שנות אימון במחלקת הנוער, בשנת האימון השנייה שלו- אליפות כשרה למהדרין, מוחצת ובלתי ניתנת לערעור, החל מהמחזור הראשון.
אם בשלושת המחזורים הראשונים, הפועל תל אביב עדיין דורגה ראשונה עקב הפרש שערים עדיף, החל מהמחזור הרביעי ועד לשריקת הסיום- הליגה ראתה ירוק בעיניים, בעצם רק את גבה של מכבי חיפה. המאמן שהיה משני עברי המתרס כשבקבוקי השמפניה נפתחו, מסוגל להבחין בין שני המצבים: " אין בכלל מה להשוות. כשחקן, משחקים משבת לשבת, לא שמים לב ללחצים הגדולים סביב, יש זמן ליהנות מהאימונים ומהמשחקים. כשחקן כל הלחץ היה עליי. במבט לאחור ואחרי שהכל הסתיים, היה כייף גדול כי אפשר לקחת את הלחץ גם למחוזות חיוביים". למרדכי והצוות סביבו, מנהל הקבוצה ערן לוין והצוות המקצועי והניהולי, היו מדרגות רבות לטפס, אחרי שאשתקד דורגו במקום החמישי. מתי היה להם זמן ליהנות? " היו לי המון הנאות קטנות. מכל ניצחון והיו לנו רבים כאלה, מכל משחק ובעיקר מהחיבור הנפלא בין השחקנים. אני עם רוב השחקנים כבר שנה חמישית ובעשייה היומית נהניתי בצורה בלתי רגילה. ההבנה הכמעט עיוורת ביני לשחקנים שראו לנגד עיניהם את אותה מטרה של המועדון ושלי. " כשחקן עבר, גם כאן ראיתי את הצורך והרצון האדיר של השחקנים להחזיר באותה מטבע למאמן ולמועדון שמשקיעים בהם המון אהבה וכסף. הם ראו את נשיא המועדון, יענקל'ה שחר מגיע למשחקים רבים, הם ראו את המנכ"ל איתמר צ'יזיק מגיע לכל משחק בית ורבים בחוץ, את מאמן הבוגרים אלישע לוי, הם הבינו שהם לא נמצאים בעוד סתם קבוצה שבאים להעביר בה את הזמן. כן, אני גאה בהם על הדברים הללו שהופכים לאבן יסוד במועדון ואני בטוח שהם יסחבו את מה שלמדו במכבי לאורך כל הקריירה שלהם".
"אסור לוותר על החשיפה בטורניר בויארג'יו גם במחיר אובדן נקודות"
כחלק מהגיבוש החברתי הנפלא, מאמן האלופה מציין שני אירועים מכוננים, להם היה חלק גדול בדחיפה לעבר התואר שהוחזר הביתה אחרי חמש שנים: " מחנה האימונים בפולין והטורניר בויארג'יו באיטליה הוסיפו לנו המון. למחנה האימון הטרום עונתי הייתה משמעות עצומה לפתיחה הסוערת שלנו בליגה. הגענו בכושר פנטסטי וניצחנו בכל עשרת המשחקים הראשונים (תשעה בליגה, אחד בגביע). " למרות שרוב השחקנים הכירו זה את זה מהשנים בהן שיחקו יחד, ה"פוש" שקיבלו בלתי ניתן לתיאור. לא הצליחו לבלום אותנו. לעומתו, הטורניר החשוב באיטליה תבע מאיתנו 'קורבן' מסויים שלקחנו אותו בחשבון. " הפסדנו לפני שנסענו לאשדוד, כשחזרנו שיחקנו בטוברוק(1:1) ןהרחיקו לנו שלושה שחקנים, אחר כך בא הפסד למכבי תל אביב ועל אף הקשיים, לא הייתי מוותר על ההופעה באיטליה. אלה היו שבועיים מתישים. שיחקנו מול קבוצות נוער ברמות אירופאיות גבוהות, משחק בכל יומיים. החוויה בויארג'יו הכינה את השחקנים לאליפות. שם הם הבינו , עד כמה שזה נשמע מצחיק, מה משמעות השמחה לאחר ניצחון על קבוצה איטלקית. החשיפה שם אדירה, לא רק מצד סקאוטים שעוקבים אחרי השחקנים. עד שלא מגיעים לשם, לא מבינים שהופעה בטורניר כזה שווה לפחות חודש משחקים בארץ, מבלי לפגוע בכבודה של הליגה " ולא פחות חשוב, ההתנהגות ללא דופי של השחקנים. היינו עשרה ימים בפולין, שבועיים באיטליה ואף לא עבירת משמעת אחת. גם אני הייתי נער ואפילו שובב, הסתכלתי עליהם בגאווה כאבא על ילדיו, איך שחקנים בני 17-18 שלכל אחד שיגעונות משלו, מתרכזים אך ורק בכדורגל ואינם מחפשים 'קיצורי דרך'. שאלת איפה נהניתי העונה ? הנה עוד נקודת ציון".
העליונות החיפנית הגדולה לא התבטאה בזכייה בתואר מחזורים רבים לפני הסיום. רק במחזור הלפני אחרון, באם המושבות חיפה ביססה את מיקומה הראשון בעקבות ניצחון 0:3 על הפועל פתח תקווה: " יכולנו לזכות באליפות כבר לפני חודש וחצי. אילו לא נסענו לאיטליה ולא היינו חוזרים תשושים או שהיינו נוהגים כפי שקבוצות אחרינו נהגו. הסגניות שלנו התחלפו בקצב מהיר, פעם אשדוד, פעם הפועל תל אביב, אחר כך ראשון לציון ולבסוף מכבי תל- אביב. " ההבדל הגדול בינם לבינינו שעם כל החשיבות למועדון בזכייה באליפות, לא עשינו זאת על חשבון הדרך שהתווינו. שאלת מדוע לא הורדנו שחקנים מהבוגרים כפי שאחרות עשו, לרגע לא חשבנו שהאליפות שלנו צריכה להיות על חשבון המטרות של הבוגרים. " היו משחקים שהבוגרים שיחקו ביום שני ולנו בשבת בקושי היו 11 שחקנים. למשחק בסכנין הגענו ללא שחקנים פצועים, חלק התחיילו לצבא ולמרות הכל, העדפנו לשאול מקבוצת הנערים ולא להסתמך על שחקנים מהבוגרים. מישהו בכלל מבין מה היה קורה לו היינו משחקים עם איל גולסה, מוחמד גדיר ואוסיי ראנספורד מתחילת השנה ? הליגה הייתה נגמרת באמצע העונה. " היו קבוצות שעשו זאת. אשדוד הורידה מולנו שני שחקנים מהבוגרים, ראשל"צ שלושה וגם האחרות. אפילו במכבי תל אביב שאפו לזכות בכל מחיר בתואר ועד שהבינו שאנו חזקים, ההרכב שלהם מנה שחקני בוגרים לא מעטים. יצאנו למשחק גביע מול מכבי תל- אביב בקריית שלום ממנו עפנו ויכולנו אולי להישאר במעגל המשחקים אילו היו איתנו השלושה שהזכרתי. בחרנו לפתח את השחקנים אפילו על חשבון ההישגיות המיידית. במבחן התוצאה הוכחנו חוסן מנטלי בלתי רגיל כי קשה לשמור על מקום ראשון לאורך זמן. " הקושי בסיום נבע מכך שחודשיים הרחנו את האליפות ורצינו להגיע למטרה הסופית ולא לפספס אותה בגלל הטורניר באיטליה שכבר גרם שמספר קבוצות לא יזכו בגללו בתואר".
וכמו בכל חגיגה, אי אפשר להתעלם מאחד הרגעים הלא סימפטיים שנחרת בדגל האליפות- התבוסה מול בית"ר ירושלים (7:2) ולאיתי מרדכי אין שום כוונה לטייח אותו אל מתחת לשטיח: " זאת הייתה חרפה, כתם. כבר בדרך לחיפה, באוטובוס התעשתתי ופניתי לשחקנים. אמרתי להם והתכוונתי לכל מילה ולא רק כדי להעלות להם את מצב הרוח : "חבר'ה, זה קרה גם לקבוצות גדולות מאיתנו. את החרפה הזאת נוכל למחוק רק בדרך אחת- לשכוח ממנה על ידי זכייה באליפות כי קבוצה גדולה נמדדת ברגעים כאלה. בעונה כזאת עם כל כך הרבה הצלחות, לא יעלה על הדעת שבגלל הפסד כזה או אחר, נהרוס עונה מצוינת. מי שעזרו לי ואהבתי את תגובתם, היו יענקל'ה שחר ואיתמר צ'יזיק יחד עם המנהלים יניב כהן ושמוליק חנין. הם התקשרו, עודדו, אמרו שלא קרה כלום ומבחינתם הכל בסדר ושאמשיך הלאה. כשאתה מקבל פידבק כזה, אתה רוצה להחזיר פי אלף ואת המסר הזה העברתי לשחקנים שהיו שפופים"
- עשית מעשה נדיר אחרי השביעייה, זרקת למערכה את רם שטראוס, שוער קבוצת הנערים שמעולם לא שיחק בנוער. תמות נפשי עם שוער נערים? "מה פתאום, חשבתנו הרבה וקיבלנו החלטה אמיצה"- משיב מרדכי וממשיך: " אני תמיד מביא כדוגמא את דבריו של הגנרל האמריקאי, פאטון ואני גם רושם את סיסמתו על הלוח: "אם ניצבות בפניך שתי דרכים, תמיד בחר בדרך הנועזת" לא הוצאתי את חיים זיסקינד בגלל שהיה גרוע בירושלים. הוא היה אחד מהשחקנים הבולטים שלנו השנה. הבנו שהוא בתקופה פחות טובה והשארתו בשער עלולה לגרום לנזק ארוך טווח לשחקן. דיברנו איתו לפני, לא הצבנו בפניו עובדה מוגמרת לפני המשחק הבא. הכל היה בשיתוף פעולה איתו. רצינו שהלחץ יירד ממנו ושיבין שלא נורא אם פה ושם הוא בכושר טוב פחות ולשבוע- שבועיים יחמם את הספסל. הרווחנו אותו למשחק ההכתרה בפתח- תקווה בו היה מצוין ועזר לנו לנצח".
אחרי שתתפוגג אווירת הקרנבל, מרדכי כבר מביט לעבר העונה הבאה בה יעזבו את קבוצת הנוער כל ילידי 1990, למעט שלושה שחקנים שיוכלו להישאר כחריגים. הרשימה ארוכה ולמעשה כל מערכי הקבוצה יעברו שינוי קיצוני. כבודת העוזבים, לפני בחירת החריגים: חיים זיסקינד, אפק מצליח, ליעד אלמליח, אלי ארליך, זיו אוסון, חי בן- חמו, רותם בנסל, יוסף חליל, גיא פילוסוף, שלומי אזולאי, אור בן- חמו, ישראל זגורי, לירון חבויניק, ג'אבר הינו ולוטפי נסר א- דין. - קריסה, איתי מרדכי ? " עידן חדש. בשנה הבאה הקבוצה תתבסס על שרידי הקבוצה הנוכחית אליהם יצורפו שחקני קבוצת נערים א' ואני מקווה שלא נשלם שכר לימוד כבד מדי. גם אם כן, זאת תהיה שנה שבה נמשיך ללכת בדרך שהמועדון מתווה. זאת הולכת להיות שנה חדשה עם שחקנים אלמונים יחסית אבל עם הגיבוי של המערכת אין לי ספק שנשיג את המטרות שיוצבו בפנינו" - אליפות נוספת ? " כמו שבבוגרים אומרים, תמיד אנחנו עם הפנים קדימה. לבוא ולהבטיח עכשיו אליפות כאשר תהיה קבוצה חדשה, לא רציני ויומרני. נלך בדרך שלנו, נעשה הכל כדי שבסוף העונה הבאה נוכל להתסכל לאחור בגאווה". - לא מדגדג לך לעבור ולאמן בוגרים למרות שכל מי שעזב את מחלקת הנוער וחשב למצוא מלוכה, התרסק לרסיסים. תצטרך יום אחד להחליט אם תהיה אשר עלמני שנשאר 40 שנים במכבי או מאמני נוער שנדדו והגיעו לשום מקום " זה עניין אישי מאד ולא מעט קשרים ומזל כרוכים בו. אני מנסה ללכת בדרך שלי, לא נחפז, שוקל ויש לי מחשבות קדימה. אני מרגיש שאני מסוגל לאמן ברמות הכי גבוהות. השאיפה שלי היא להתקדם אבל לא בכל מחיר ולא בכוח. מכבי חיפה זה הבית שלי מגיל 10 וזאת לא קלישאה. ברור לי שיגיע הרגע שבו אצטרך להחליט אם להישאר בבית או ללכת הלאה. הדילמה היא דילמה, תשובה אין לי. טוב לי במכבי חיפה".
