אחרי שהביסו את הפועל תל- אביב ב"משחק העונה" צריך להיות פתי כדי להאמין ששחקני מכבי חיפה יורידו הילוך ויבעטו בדלי החלב אותו מילאו בעמל רב. לכאורה, ההעפלה לגמר הגביע ופתיחת פער בן חמש נקודות מה"אדומים" אמורים לתת מרווח ביטחון במשחק החוץ מול מכבי נתניה- לא כך הדברים בשטח. כי מכבי נתניה שוחרת "מלחמה". היא עדיין מאמינה, ויש לה את כל הסיבות לכך, שהיא מסוגלת להתברג בין שלוש הראשונות ולזכות בסופו של יום בכרטיס מיוחל לגביע אופ"א או בשמו החדש. בגלל שלבית"ר ירושלים עדיין נותר משחק בקריית אליעזר כל האופציות פתוחות.
ללא ספק, לותר מתיאוס וחניכיו בונים על...ההצגה הנפלאה מול הפועל תל אביב. גם הם מאמינים שלא ניתן לחזור על הצגה כזו בשבוע אחד, לאלישע לוי ובחוריו הפתרונים. ה"קופסא"- זה ה"אס" שנתניה תנסה לשלוף אותו ברגע האמת. בשלוש השנים האחרונות המגרש בנתניה הפך למאד לא סימפטי עבור ה"ירוקים". אשתקד אף תבע כמעט שיא שלילי במועדון החיפני- רק טמבינקוסי פאנטיני הציל את המצב כשצמד שעריו, ב"קופסא" מנע עוגמת נפש (0:2). נתניה, אחת משתי הקבוצות שמכבי חיפה לא הצליחה לנצח העונה (השנייה, בית"ר ירושלים) נמצאת על סף הגשמת חלום ששום קבוצה בעבר לא הצליחה לעולל למכבי חיפה- להשאיר את הירוקים עם אפס נקודות בשלושת משחקי הליגה. כאמור, פאנטיני סיכל אשתקד רצון כזה וחיפה נערכת לאפשרות שבתוך תוכם של השחקנים, הם ירצו לגמול לחיפה על ההפסד בחצי הגמר. אין מושג כזה של "נקמה" בספורט- תגמול ורצון לקלקל, ודאי שקיים. חיפה תעשה הכל כדי לסכל מזימה כזאת.
המאזן החיפני במגרש עתיק היומין של נתניה אינו רע. אדרבא. לנצח בו 14 פעמים מאז קום המדינה, להפסיד "רק" ב- 22 משחקים, רובם ככולם כאשר בשנות השבעים חיפה לא נחשבה לקבוצה מסוכנת, לסיים 15 פעמים בתיקו ולכבוש ים של שערים- נוטע תקוות. תוצאות "משוגעות" שהושגו על כר הדשא שלו, גם כשלא היה דשא, 4:4 (1955), 4:7 לחיפה (1961), 0:5 לנתניה (דווקא בעונת ה"דאבל") ו- 2:6 ב- 2002 שבו יניב קטן הפגין יכולת כמו בשני האחרון והבקיע את שלושער הליגה הראשון שלו. אם בוחנים מה קרה למכבי חיפה בשנים בהן זכתה באליפויות, לתוצאות המצוינות מה"קופסא" חלק בלתי מבוטל. בראש וראשונה- המשחק בה"א הידיעה בעונת 1983/84 ונתניה בכלל לא הייתה מעורבת בו. אולי בעקיפין. בשעה שחיפה דלקה אחר בית"ר ירושלים, נתניה הוליכה 0:1 (מחזור 20) וממש עם השריקה של השופט צבי שריר הצליח זאהי ארמלי להשוות ולגנוב נקודה.
אלא שהדרמה הגדולה התרחשה מול...בית"ר ירושלים ב"משחק עונה" דומה לזה שבשבת. רק במצב הפוך. הירושלמים הגיעו למשחק הרדיוס בנתניה, בעקבות עונש שהוטל על חיפה לארח ללא קהל, ואז שמחו בוועדת המשמעת להרחיק את חיפה ממבצרה, עם "פור" של חמש נקודות. חיפה ניצחה 1:2 משערים של זאהי ארמלי ומשה סלקטר, שער הכבוד של אלי אוחנה לא הספיק והפער צומצם לשתי נקודות בלבד והסוף ידוע לכל ילד. כעבור שנה (מחזור 18) חיפה שבה לנתניה וסיפור המשחק הזה עלה במהירות לכותרות. הוא נערך ביום שישי, כבר תופעה נדירה, אך כמעט הסתיים באסון כבד. אוהדי חיפה הציפו את השערים, הגיעו 12,000 למגרש שיציעיו מעץ והיו מסוגלים לאכלס 8000 בלבד. בשלב מסוים, השערים נפרצו, אנשים עמדו על סף חנק והשופט יעקב שיינר היה בקשר עם המשטרה מחשש שאי אפשר יהיה לפתוח במשחק הטעון. בסופו של דבר, במחצית השנייה חיפה כבשה שלושה שערים מרגלי זאהי ארמלי (2) ומשה סלקטר בדרך לניצחון 1:3 שהקפיץ אצלה את מדד האופטימיות בדרך לאליפות השנייה ברציפות.
ההתנגשות הראשונה והיחידה בין נתניה הביתית לחיפה, כששתיהן נאבקות על התואר- עונת 1988/89. במשחק הראשון בנתניה (מחזור 9) חיפה נקלעה לפיגור 1:0 אך צדוק מלכה, ראובן עטר וזאהי ארמלי (הוא באמת "התאהב" במגרש הזה) הפכו את הקערה על פיה וניצחו 1:3. שתי הקבוצות הגיעו ל"משחק העונה" במחזור ה- 28 ומי שלא הבין בשבוע שעבר את השקט התעשייתי שהשרו מאמני הקבוצות, אלישע לוי ואלי גוטמן, צריך היה להקשיב ל"מלחמה הפסיכולוגית" שניהל מאמן נתניה, יהושע פייגנבוים. בסיכום, כשהתפזר ענן הקרב, חיפה ניצחה גם במשחק השלישי והאחרון 0:2 משער של ציון מרילי בדקה השנייה ופינאלה של ארמלי, דקה לסיום. איש לא האמין, ומדובר בעונת ה"דאבל", אחרי שחיפה ספגה תבוסה איומה, מהגדולות בעידן החדש שלה, באותו יום שישי (5:0) בנתניה. אלא שעד המחזור ה- 27 הרוחות בחיפה נרגעו, היא שבה ל"קופסא הצהובה" וניצחה בקלות יחסית את רוני לוי וסלובודאן דראפיץ' ששיחקו אז בנתניה 1:3 משערים של משה אייזנברג, ראובן עטר ואיתי מרדכי. בסיום אותה עונה, במחזור האחרון בקריית אליעזר, חיפה נזקקה לנקודה כדי להבטיח לעצמה את האליפות הרביעית- נתניה לא הקלה עליה את המשימה ולעיני 20,000 צופים כוססי צפורניים, ניהלה מאבק שווה כוחות שהסתיים בתיקו 0:0 ושמחה חיפנית גדולה.
אחר כך הגיעו עונות של ככה- ככה. נתניה הוליכה במגרשה 0:2 (בעונת 93/94) אבל חיפה הבלתי מנוצחת ידעה להשוות (איבן גצקו ושי הולצמן) ולשמור על מאזן נקי מהפסדים. ב- 00/01 במאבק האליפות מול הפועל תל- אביב (מחזור 21) חיפה סחטה תיקו 1:1 בעיר היהלומים (ז'אנו לחיפה- איציק זוהר לנתניה) וה"בום" הגדול הגיע כעבור שנה. אחרי שבשליש הראשון חיפה סיימה בתיקו 0:0, היא שבה לנתניה עם חששות די כבדים והביסה אותה 2:6 מאותו שלושער של קטן אליו הצטרפו ננאד פראליה, ואליד באדיר וניר סביליה. העונה היחידה שחיפה זכתה באליפות והשאירה את מלוא שש הנקודות ב"קופסא"- בעונת 2003/04 כשדווקא בעלת הבית, קבוצת האם של רוני לוי ניצחה אותו פעמיים (0:1, 3:4) ולא הפריעה לזכייה בתואר הראשון שלו- השמיני שלה.
שבת לפני הגמר- רגשות מעורבים, תשאלו את אלישע לוי
אלא שמכבי חיפה לא נמצאת במצב שעליה לסיים את העונה בהצלחה גדולה רק בליגה. כבר ביום שלישי מצפה לה הדאבליסטית בית"ר ירושלים שתרצה גם להשאיר את הגביע בחיקה וגם להגיע במוראל גבוה למשחק הנעילה בקריית אליעזר, כי היא חייבת להבטיח את מקומה השלישי, אם חיפה "תגנוב" ממנה את הגביע (מחזיקת הגביע מקבלת כרטיס לאירופה). המקרה הנדיר היחיד שבו מכבי חיפה התמודדה בתוך שלושה ימים על ה"דאבל" ועוד מול יריבתה למאבק האליפות- במאי- יוני 1991 נגד הפועל פתח תקווה. בשבת, באם המושבות, חיפה הצליחה לסחוט 0:0 וביום שלישי ניצחה את פ"ת 1:3 בגמר שאברהם גרנט ירצה לשכוח, בגלל התוצאה והאירועים. למאמן חיפה בהווה, אלישע לוי, זיכרונות מצוינים מהגמר של 1995 כשמכבי חיפה גברה על הפועל חיפה 0:2. שלושה ימים קודם לכן, הפועל בית- שאן שלו חזרה מפיגור 2:0 מול מכבי חיפה בקריית אליעזר וניצחה 2:3 בדרך להינצלות הגדולה. עד היום קשה לפצח את התעלומה, אם שחקני חיפה "הורידו הילוך" ברגע ששמעו שמכבי תל אביב כבשה שער אליפות בבאר- שבע וראשם כבר היה נתון למשחק הגמר.
לפני הגמר של 1962 חיפה ניצחה בליגה את האלופה הפועל פתח תקווה 2:3, כעבור שנה הגיעה בהרכב טלאים לאם המושבות והובסה 7:1 מול אותה הפועל פ"ת, ב- 1971 הפסידה בליגה 1:0 בבלומפילד להפועל תל אביב, ב- 1985 הביסה במחזור הסיום את כפר סבא 1:5. חמישייה כבשה גם לפני גמר 87', בקריית אליעזר מול בני יהודה (2:5) שהגיעה בלתי מנוצחת לאורך 29 מחזורים וספגה את התבוסה שמנעה ממנה השלמת עונה "נקיה", למרות שלא זכתה באליפות. לפני גמר 89' החיפנים הפסידו בבית לבית"ר תל אביב (1:0), הביסו את הפועל חיפה 1:4 לפני הגמר ב- 93' וערב הגמר בו זכו לאחרונה בגביע (1998) הפסידו להפועל באר שבע 1:0 בדקה האחרונה משער מרגלי יוסי בניון שחודש מאוחר יותר עבר לירוק. לפני גמר 2002, הגמר האחרון בו השתתפו, מכבי פתח תקווה סחטה תיקו 1:1 ממכבי חיפה ובסך הכל, אם את חרזי ושות' ה"דאבל" מעניין, והוא בטוח מדיר שינה מעיניהם, אין קשר בין משחק הליגה בנתניה למשחק הגביע ביום שלישי. הקשר היחיד: חיפה חייבת לנצח את מכבי נתניה גם כדי להבטיח לעצמה את התואר, גם כדי למנוע מנתניה לזכות בשלושה ניצחונות ליגה בעונה אחת וגם כדי להגיע בראש שקט ובמוראל גבוה לגמר. בהפועל תל אביב עדיין "בונים" על הפרש שערים עדיף. כרגע הם מפגרים בשני שערים אך מצפים להם שני משחקי בית (ובבלומפילד הם השנה לא נוצחו, מלבד הפסד הגביע למכבי חיפה) נגד הכח ומכבי נתניה. לחיפה הולך להיות שבוע "קלאסי".
** עד היום שיחקו מכבי נתניה ומכבי חיפה זו מול זו 105 פעמים, כולן במסגרת ליגת העל, חיפה ניצחה ב- 48 והפסידה ב- 33. 26 משחקים הסתיימו ללא הכרעה וההפרש השערים נוטה לזכות חיפה- 138:167 שמשמעותו ממוצע של 2.7 למשחק. אין מה לבנות על 0:0, הוא לא טוב לשום צד.
