אי אפשר ככה סתם לפסוח על "משחק העונה" ולא להתענג בשנית על מה שהתרחש בו. מכבי חיפה דרסה ברגליים קלילות את יריבתה למירוץ, הפועל תל אביב וכולם כבר הבינו שעוול גדול היה נגרם לליגה לו הפחות טובה הייתה מוליכה בחמש נקודות ולא מכבי חיפה ש"ויתרה" על שלוש אליפויות למרות שהייתה הטובה יותר. . המלאכה טרם הושלמה אבל מספר עובדות בולטות הפכו את ה- 18 במאי 2009 לנקודת ציון חשובה במועדון לו מצפים כעת עשרה ימים מטורפים, מלאי התרגשות. בראש וראש- זה "משחק העונה" הראשון בתולדות מכבי חיפה שבו הקבוצה שיחקה כדורגל תוסס, הפגינה שליטה מוחלטת והלהיבה. באליפות הראשונה רעדו לשחקנים (ולנו) הרגליים כשניצחנו קבוצת תחתית כרמת עמידר כי מעולם לא זכינו באליפות. בשלישית, שני מחזורים לסיום, נלחמנו על תיקו ביתי מול הפועל פתח תקווה (1:1) וכך גם מול מכבי נתניה ב"דאבל" (0:0 בקריית אליעזר) והפופיק רעד, ועוד איך רעד. ואם שמתם לב, קרה משהו שלא היה מעולם במכבי חיפה: לא התעסקו עם פצועים. כמובן שלא השאירו אותם בשטח, אבל חלפו הזמנים ששמענו את ה"אוי, ויי" הנצחי כשנודע על שחקן חשוב שנפצע. אייל משומר, איש הבליסטיקה, נמצא בחודשיים האחרונים בכושר שיא ומאמנו אלישע לוי ידע שאלון חרזי כבר לא ילד, לא מבחינת הגיל ולא במעמדים נוסח זה מול הפועל. היה מצוין. כך גם בשעה שנאלץ לבצע חילוף כפוי כבר בדקה ה- 23. בוקולי הפצוע בחוץ- אייל גולסה הינוקא בפנים. השדרים והפרשנים ברדיו ובטלוויזיה שקשקו יותר מאלישע לוי שהכין ספסל מחליפים לתפארת ומשתמש בו בצורה מחושבת.
ה- 0:5 מול מכבי תל אביב נחשב לגדול המשחקים, אך הוא לא היה בגדר "משחק עונה" כי נערך הרחק מקו המטרה. והאליפויות הבאות כבר הגיעו בקלות. עכשיו, קחו את "משחק העונה" מ- 86' ובפעם האחרונה תזכרו את האופסייד של גילי לנדאו. מעבר לכאב שלא תהיינה לנו יותר אליפויות בגללו, בבקשה לעטוף את המשחק ההוא בנפטלין ןלהכניס אחר כבוד לבוידעם. לא יזדקקו לו יותר. 23 שנים טחנו לנו עם ה"טרגדיה" ההיא וכמו בסיום טרגדיות- גם הפעם ה"גיבורים מתים". פור גוד. הדגם החדש של "משחק" עונה יהיה זה מיום שני האחרון. גם במנצ'סטר יונייטד אוהבים לזכור את בובי צ'רלטון, ג'ורג'י בסט ואחרים, הגיע הזמן שגם ברוך ממן, ציון מרילי, זאהי ארמלי ושות' "ינוחו" בין דפי ההיסטוריה. לדור הנוכחי אין יותר מה ללמוד מהם בנושאים של "משחק לחוץ". מכל מלמדיו השכיל.
שחקני ההווה, נכון לעכשיו, פחות מנוסים משחקני שנות השמונים (רק אלה שמעולם לא זכו בתואר) אבל הם צריכים להוות מודל כיצד קבוצה, לפי שעה מבריקה פה ושם, חולפת מעל מכשולים קשים בזה אחר זה, תוך דבקות במטרה ו"השמדת" דעות קדומות שלפעמים השכיחו מחלק מאיתנו את העובדה שבספורט הכל יכול לקרות, רק לא יכול לקרות כל הזמן לאותה קבוצה. מי אמר שאי אפשר ליהנות ממשחק עונה ? זה קרה לשחקני ברצלונה שהתעללו בריאל מדריד עם השישייה הגדולה וזה קרה למכבי חיפה. העובדה שזאת הפעם הראשונה ששחקני חיפה משלבים ביזנס ופלז'ר רק מעצימה את הכוחות הנפשיים הטמונים בהם, ואי אפשר לזלזל במסלול החתחתים שעברו עד כה.
לפני הכל, תמה ונשלמה סאגת הפנדלים המוחמצים. כמעט והפכו את חיפה למכבי "אין פנדל" חיפה. כמעט וזה היה נכון. באו שני משחקי הגביע מול הפועל תל אביב ומכבי נתניה והוכיחו (זכויות רבות לשוער ניר דוידוביץ) שהתופעה חלפה, לפחות זמנית, כי בכל העולם מחמיצים ויחמיצו- טפו, טפו, חיפה עברה שני מכשולים רציניים בדרך לגמר.ללא ספק, לניצחון על נתניה הייתה השפעה עצומה על המומנטום החיפני שנמשך בכל עוזו נגד ה"אדומים". 120 הדקות מול נתניה, וכאן יותר מצל"ש לצוות המקצועי, לא התישו את חיפה, כצפוי. בשעה ששחקניה התעמתו עם חניכיו של לותר מתיאוס, ישבו שחקני הפועל תל אביב רגל על רגל וחישבו עד איזו דקה חיפה תוכל ל"משוך" במשחק מולם. חלפו 93 דקות והם עדיין מחשבים... ה"ירוקים" הסתערו על יריביהם ולא הרפו מהם עד שראו אותם שכובים פרקדן אחרי הנוק- אאוט הטוטאלי. הלחץ מול קבוצת תחתית כהכח עמידר ר"ג, מכבי נתניה בגביע וב"משחק העונה" כלל לא הורגש. לפחות לא אצל הצופים. הכושר הגופני הוא גורם מכריע בשלב כזה של העונה, בפרט מול קבוצות בעלות שבר מנטאלי- חיפה נזקקה למכסימום כי לכל אחת מיריבותיה הייתה מטרה מוצהרת ברורה, מנוגדת לזו של חיפה.
ואי אפשר לסגור כתבה ללא "איש המשחק"- יניב קטן. מותר להיתלות באילן גבוה ככריסטיאנו רונאלדו. כל העונה חיפשו אותו במנצ'סטר, קיבלו אותו לקראת סיום העונה, בליגה ובגביע אירופה. קטן לא התחיל לשחק כדורגל בגיל 9 כדי שיצביעו עליו כמועמד למזכיר ההסתדרות או מזכירת איגוד האחיות. שם אנשים ממליכים את עצמם ומומלכים. כדורגלן שמכריע את הפועל רמת גן ב"מכתש", וכולם זוכרים מה קרה שם לפני שנתיים, שחקן שלוקח אחריות בדקה ה- 90 בבלומפילד במשחק הגביע ובועט פנדל שגרר להארכה, שחקן שמתנדב להיות הבועט הראשון בסדרה הארוכה נגד מכבי נתניה ומצליח, ושחקן שמפגין יכולת שיא במשחק שיא- לא זקוק לתווית של "מנהיג". הוא שחקן אמיתי במאני- טיים. כמו חבריו שהחזירו ללחיי הכדורגל הישראלי את הצבע האמיתי. הירוק.
