אצטדיון קריית אליעזר כבר ידע מעמדים גדולים. ה"ירוקים" שיחקו בו 803 משחקי ליגה, 50 מהם נגד הפועל תל אביב. זכו ב- 452 ניצחונות - 25 מול ה"אדומים", כבשו 1417 שערים, 70 לרשת אותה הם יבקשו ל"נשק" במוצאי שני. אחרי שרמת עמידר הכתירה את מכבי חיפה (0:1 משער של משה סלקטר ב- 1984), אחרי התיקו 1:1 נגד הפועל פתח תקווה (1989 משער של עופר מזרחי), אחרי ה- 0:0 נגד מכבי נתניה (שהבטיח את ה"דאבל" ב- 1991), מגיע דרמה נוספת שללא ספק תסחט רייטינג לא פחות מאשר הגומלין בין צ'לסי לברצלונה. אולי אף יותר כי "עניי עירך קודמים".
כל הניתוחים, הפרשנויות, הרצונות, החידודים, ההשוואות- כולן נכונים עד לעשר דקות לתשע. מאותו הרגע זכות הדיבור ניתנת לשחקני שתי הקבוצות, האנשים הכי "לחוצים" במדינה, אפילו יותר משר הביטחון ושר האוצר. כולם יישבו לצפות ב"משחק העונה". וזה לא סתם עוד "משחק עונה". זה משחק מול יריב שיודע שהמגרש בקריית אליעזר אינו מאיר לו פנים, בלשון המעטה. זה משחק מול יריב שאיש משחקניו ואנשי המועדון אפילו לא יודעים שמאז קום המדינה, כאשר המשחקים נערכו בקריית אליעזר בחודש מאי- לחיפה יש 100% הצלחה. 6.5.1972- חיפה ניצחה 0:1 משער של יחיעם ("פמלה") שרעבי 4.5.1974- חיפה ניצחה 1:2 משערים של משה אגמי 1.5.1999- חיפה ניצחה 0:1 משער של יוסי בניון 21.5.2005-חיפה ניצחה 2:3 משערים של גוסטבו בוקולי (2) ורוברטו קולאוטי. בבלומפילד, המאזן שונה לחלוטין, לטובת הפועל אך שם חיפה הצליחה לנצח פעם אחת לנצח (2:4) ולסיים פעמיים בתיקו, בחודשי מאי כמובן.
ההבדל הגדול, וייאמר לזכות שתי הקבוצות, שחקניהן נותנים המון כבוד ליריבה ולא מחשש ליצור אצל הצד השני "מקדם התלהבות". לא במקרה אלה שתי הנציגות הבכירות שלנו באירופה. היה להם ממי ללמוד ואחד הנושאים, היעדר התגרות ביריב, כבר מהווה ניצחון כלשהו, במקרה הזה תיקו. לא כך נראו הדברים בעבר וסוף השבוע האחרון היה עמוס בכתבות רטרו. היה המון "אקשן" בין שתי הקבוצות, שחקנים ואוהדים, עד שהגיעו למשחק נשפך המון "דם רע". תודה לאל, הפעם הכל שקט. שבוע כבר אין כרטיסים (אירופה אמרנו ?), המאמנים שותקים, השחקנים מתאמנים, הויכוחים נותרו מנת חלקם של האוהדים. ככתוב בספר. המפגשים ה"חמים" בין הפועל תל אביב לחיפה, הולידו מספר נקודות ציון, ייחודיות רק לאווירה בין השתיים. בסך הכל, חיפה לא יכולה להתלונן על יחסה של הפועל, ככלות הכל בזכותה, בעקיפין, ניתנה לחיפה ההזדמנות לזכות באליפות הראשונה. אלמלא ניצחון האדומים בימק"א על בית"ר 1:3 מי יודע בכמה שנים הפריצה הירוקה לתודעת הכדורגל הישראלי הייתה נדחית ?
מכל מעללי הפועל ת"א נגד מכבי חיפה חסרה רק נקודה אחת- מעולם הפועל תל אביב לא הכתירה את מכבי חיפה לאלופה. תמיד "הפריע" לה לראות ירוקים עולזים. * 25.5.1965- מכבי חיפה עמוק באדמה. הפועל תל אביב חולמת אליפות. 6000 צופים חיפנים הריעו לאהרן גרשגורן שהעלה את חיפה ליתרון 0:1. זה לא החזיק מעמד וקשר מוכשר מהפועל, שאר- ישוב בן- ברוך הבקיע צמד ודרך אגב התגרה בקהל החיפני שטיפס על הגדרות. לא עזר כלום. הפועל ניצחה 1:2 ושלחה את חיפה למאבק על חייה בירושלים בו הפסידה 3:2 ולראשונה נשרה ליגה. *23.10.1971- שוב הפועל, שוב קריית אליעזר, הפעם רק משחק אימון. הגיעו 4000 צופים (!) כי אז שבת הייתה קודש למכבי חיפה. שילמו במיטב כספם וכעבור 19 דקות כבר הלכו הבייתה. הפתיעו את האישה והילדים, כי לא היו ניידים. אהרן גרשגורן (כן, שוב הוא) כבש בדקה ה- 15 וכעבור ארבע דקות הורה השופט נפתיל איתן ליחזקאל חזום, שחקן הפועל לצאת בעקבות עבירה קשה. המורחק ענה: "אני אצא ? תצא אתה". ואיתן כמו ייקה מנומס, אכן הלך הבייתה והמשחק "פוצץ". נו, נו. הקהל הגיב בזעם, בפרט כששבוע קודם לכן, גם במשחק אימון, שופט אחר, יאיר טילינגר הפסיק משחק אימון מול שמשון ובלחץ חיפה נטל את המשרוקית ה...צלם מימל.
*24.5.1986- גילי לנדאו, צבי שריר, 10,000 אוהדים בהפגנת ענק נגד גזילת האליפות מול בנין העירייה בחיפה- צריך תוספות למוספי סוף השבוע ? השבוע נשמעו דעות, דווקא מהכוון הדרומי, שעדיף היה שישפוט שופט מחו"ל. גם ב- 86' היה שופט מחו"ל. צבי שריר שהה שבוע בגרמניה ונחת היישר למשחק. הנהלת מכבי חיפה ניסתה לשנות את רוע הגזירה, גילתה שהשופט שימש בזמנו מתאבק בהפועל ת"א, לא עזר. אליפות נגזלה או כפי שכתבו שניים מטובי השופטים לשעבר, מנחם אשכנזי ואוטו פריד: "זה היה האמא של האופסייד".
*25.2.1989- כן יופיעו, לא יופיעו? ל- 3000 אוהדים חיפנים לא איכפת היה מה יקרה, הם הגיעו לראות את מכבי חיפה זוכה בניצחון נוסף על הפועל תל אביב, בדרך לתואר. ל"אדומים" היו בעיות עם משכורות, השחקנים איימו וקיימו- לא הופיעו והיו לקבוצה היחידה מליגת העל שלא הגיעה למשחק מול מכבי חיפה בקריית אליעזר. ועדת המשמעת פסקה 0:2 לחיפה שביקשה גם פיצוי על הפסדים כספיים. הבקשה נדחתה על הסף. *6.5.2001- או-טו-טו חיפה נגעה באליפות וחסר לה ניצחון, ואיפה הכי כדאי לחגוג אם לא בביתה של היריבה, בבלומפילד. אוהדי הפועל לא רצו לראות, אוהדי מכבי רצו דווקא לשבת ביציע 7 המיתולוגי, השמור בלעדית ל"אדומים". הבוס של המארחים, משה תאומים, התנצל והכניס חיפנים רבים לשער 7, ומנגד דאג שיהיה כוח שיטור מספיק שימנע מחיפה לחגוג ולגזור את הרשתות, במקרה של ניצחון חיפני. זה לא הגיע כי דימיטרי מיכאלננקו כבש ודחה את ההכתרה בשבוע. יוסי בניון שציפה לחגוג אליפות ראשונה בקריירה, השתרע על הדשא ובכה. אפילו על "ילדים" הפועל לא ריחמו...
הנה חמש דוגמאות "קלאסיות" למה שקורה מול הפועל תל אביב ולא קרה עם קבוצות אחרות. מה חסר ? נכון, רק הכתרה ראשונה ובביתנו, בקריית אליעזר. ולא יהיה פיקניק. כי 26 מהמאבקים בין השתיים בקריית אליעזר, הסתיימו על חודו של שער לכאן או לכאן (הפועל ניצחה בשמונה מתשעת ניצחונותיה בהפרש הזה ורק פעם אחת , ב- 1955 הביסה את החיפנים 0:3 בהופעת הבכורה שלה באצטדיון החדש). מכבי חיפה הביסה בבית את אורחתה פעמיים בתוצאה 0:4 (1958,2007) והמשחק עם מספר השערים הגבוה ביותר (96) הסתיים ב- 3:4 לזכות חיפה, תוצאה נדירה בנוף המשחקים בין השתיים. שתי הקבוצות נפגשו 114 פעמים, כל המשחקים בליגת העל, כשחיפה מנצחת 47 פעמים, הפועל 33 בלבד ו- 34 מסתיימים בתיקו. אין עדות לפער הנצחונות הגדול בהפרש השערים והוא עומד על 134-146 לזכות ה"ירוקים".
מבט לעבר כובשי השערים במשחקים בין השתיים מגלה מספר לא קטן של שחקנים שהופיעו בשני המועדונים וכבשו כשעזבו: אלון חזן כבש 3 שערים לרשת הפועל, אלון מזרחי צמד לרשת האדומה, חיים רביבו גם כן צמד, חזי שירזי ועידן טל הלכו בעקבותיהם, עופר שטרית, סרגיי קלשצ'נקו, ואליד באדיר ושלומי ארבייטמן (1). מנגד, קלשצ'נקו הבקיע צמד לרשת חיפה, כך גם ואליד באדיר (שהעניק לה את שער הניצחון ב- 2006 אחרי עשר עונות שהפועל לא ניצחה בקריית אליעזר), מיקי בן- שטרית שגדל במחלקת הנוער בחיפה, עופר שטרית ושלומי ארבייטמן. אחרי שמכבי חיפה סילקה מדרכה את הפועל תל אביב במסגרת הגביע (בפנדלים) והפועל תל אביב הדיחה את מכבי חיפה בגביע הטוטו (גם כן בפנדלים) ובנוסף, שני משחקי הליגה הסתיימו בתיקו- הגיע הזמן שהפועל תל אביב "תכתיר" את חיפה. ואין מקום ראוי מקריית אליעזר המלא על גדותיו.
