אין חדש תחת השמש. כצפוי, הפועל תל אביב אינה מתכוונת בקלות על התואר הקורץ וגם למכבי חיפה, כרגע בפיגור בן נקודה ובהפרש השערים, החודש הקרוב הולך להיות "אם כל חודשי מאי". סכנין (חוץ), הכח (בית), מכבי נתניה (חצי גמר), הפועל תל אביב (בית), מכבי נתניה (חוץ) ובית"ר ירושלים (בית)- טירוף, התרגשות, לחץ, עצבים וכל מה שאוהד כדורגל מבקש. ומדובר באוהדים שפער 18 נקודות בשלב כזה של העונה היה בעיניהם לזרה, לפני שלוש שנים. עכשיו נעים יותר ? מתוח, ודאי שכן. חיפה נקלעה עוד לפני ששיחקה, למצב מיוחד. אם עד כה עקבה בדריכות אחרי משחקה של הפועל תל אביב בקריית שמונה (1:3), לפתע יש לה בעיה עם סכנין "אחרת". ניצחונה של הכח עמידר רמת גן מול מכבי פתח תקווה (0:2) מרחיב את מרחב הסכנה והמארחים רחוקים רק שתי נקודות מהקו המוליך למבחנים.
השינוי הגדול ביותר של סכנין אינו דווקא במצבת השחקנים אלא על הקווים. ערן קוליק נחשב ל"מכר ותיק" של חיפה. לפני 30 שנים, כאשר חזר מבית הספר הגבוה למאמנים בקלן (גרמניה) הגיע לאמן את מכבי חיפה בנסיבות מוזרות. לחיפה של 1978 אמור היה להגיע מאמן רומני. הקבוצה שיחקה בליגת המשנה וחיפשה דרך לשוב למקומה הטבעי. הרומני לא הגיע ועמנואל שפר, מאמן העבר המיתולוגי, המליץ לחיפה לקחת כמאמן את קוליק הצעיר, מכוכבי העבר של מכבי הרצליה שגם אז לא נחשבה לאימפריה. בלית ברירה, קוליק הוחתם בחיפה וחווה על בשרו מה הדרישות והציפיות במכבי חיפה. הקבוצה שיחקה רע, נראתה רע וסיימה במקום רע (5). קוליק נותר נחוש, עמד לבדו מול האוהדים הנזעמים ולא היה מי שיגן עליו. הוא סיים את העונה, התנצל בפני כולם כג'נטלמן אמיתי ועקבותיו נעלמו עד למינויו למנהל המקצועי במחלקת הנוער לפני מספר שנים.
בשעה שקוליק אימן בחיפה, צעד ילד בן 6 לבית ספר ברמת- גן וכתב במחברתו: "שלום כיתה א'". ה"ילד" הזה יפגוש, במוצאי יום שני את מי שלא חלם שמכבי חיפה תהפוך לאימפריה (קוליק) והוא עצמו הסמל המובהק למהפך בכדורגל הישראלי בעשרים וחמש השנים האחרונות. אלון חרזי, שיחליף את ליאוניד קרופניק המוצהב בתפקיד הבלם, הוא הילד ההוא שירצה להוסיף תואר נוסף לשיאיו הלאומיים. בן 38 פלוס, כמספר שנות האימון של קוליק. קוליק לא יוכל לסמוך מדי על הסטתו של "בלם החירום" מעמדת המגן הימני. חרזי היה שם הרבה שנים קודם לכן. את הופעת הבכורה שלו בקבוצה כבלם עשה ב- 29 בפברואר 1992 במשחק ללא קהל, ב"מכתש" בגבעתיים , מול מכבי יבנה שניצחה 1:2. כעבור שנה, צוות יחד עם רוני לוי כבלם, שילוב לא מנצח במיוחד, אך את פריצת הדרך לתפקיד האחראי עשה כאשר הבלם האוקראיני רומן פץ נפצע קשות מרגלו של מאיר מליקה ממכבי תל- אביב וחיפה נותרה ללא בלם עם תכונות שחרזי ניחן בהם. מאז הוא יותר בלם מאשר בכל תפקיד אחר.
איך שלא 'מסובבים' את המשחק ביום שני, תמיד מקבלים את האקסטרה. אלישע לוי, גיורגי דרסיליה וג'ון קולמה חוזרים ל"דוחא" מעברו השני של המתרס, עבאס סואן שוב מול חיפה, דקל קינן שהשאיר לפני חמש שנים את סכנין עם שער ניצחון בדקת הסיום לרשת חיפה , ועוד ועוד. בשורה התחתונה, נישאר עם סכנין מול מכבי חיפה וה"ירוקים" הנאבקים לאורך כל העונה בחריצות ובהתמדה, לא מסתכלים מעבר לכתף. כל משימה היא חתיכת פרוייקט. אין להם הנחות, כל קבוצה שנותר לה לשחק מולה "סוחבת" ים של אינטרסים מנוגדים. שישה משחקים בפחות מחודש- ואיזה משחקים !! הניצחונות הדחוקים על הפועל פתח תקווה וקריית שמונה, למרות שיכלו להסתיים אחרת אלמלא שרשרת ההחטאות המדהימה, מלמדים על אופיו של המשחק העומד להתקיים ב"דוחא". מכשול אחד חיפה הצליחה להסיר השנה- ניצחון בכורה במגרש הביתי של סכנין. הלך קשה (0:1) כמו הניצחון בחיפה (1:2 בדקת הסיום) וחיפה שואפת לנצח פעם שלישית אותה קבוצה, כמו מול הפועל פתח תקווה, אשדוד ובני יהודה. תשע מתשע.
גם אם הפועל תל אביב לא הייתה חוזרת מקריית שמונה עם מלוא הנקודות, שיטת הפינג- פונג לא הייתה מאופסנת בבוידעם. בכל מקרה על חיפה חלה חובת ההוכחה, והיא חייבת להמשיך ולנצח. גם לחזור למקום הראשון וגם כדי לשמור על פער שתי הנקודות שנפתח מחדש בתחילת השבוע הקודם. אחרי סכנין, חיפה תחזור לקריית אליעזר לשני משחקי בית רצופים, הכח והפועל תל אביב, וניצחון של "שר החוץ" של הליגה עשוי לגרום לעניין שיא מצד קהל אוהדיה שכבר הספיק לשכוח חודש כל כך דרמטי. שתי הקבוצות נפגשו זו מול זו 14 פעמים, כל המשחקים בליגת העל, חיפה ניצחה בשמונה, הפסידה בשלושה וגם סיימה שלוש פעמים בתיקו. הפרש השערים לזכותה (14-23) מלמד שהמארחים שווים לפחות שער למשחק. רבע טבלה מצפה למעידת חיפה, הרבע התחתון לניצחונה כדי שסכנין לא תברח. מי שבחר במשחק הזה למשחק המרכזי, פגע בול.
