עם כל הכבוד ל- 4:4 בין צ'לסי לליברפול, אירופה הקלאסית, מוטב שאוהדי הכדורגל, לפחות אלה של מכבי חיפה ומכבי תל אביב, יחזרו מהר למזרח התיכון ומותר לא להתבייש. כי במגבלות הישראליות, בבקשה לנסות לשחזר את חצי הגמר הגדול ביותר בתולדות המדינה (1982) ואז היה כאן מזרח תיכון חדש. גם אז מכבי ת"א הוליכה 0:2, חיפה עשתה 2:2 וה"צהובים" שוב הוליכו 2:3 וחיפה חוללה מהפך עם 3:4 שנמחק בדקת ההארכה האחרונה.
מה הקשר בין חצי הגמר ההוא למשחק ביום ראשון? אי היכולת לחזות מה יקרה במשחק הבא בין השתיים. היו תקופות, בשנות החמישים עד שמונים שתל אביב שלטה בעניינים. מאז האליפות החיפנית הראשונה, שליטה ירוקה כמעט מוחלטת גם במפגשים בין השתיים וגם במספר האליפויות. בשעה שחיפה זכתה בעשר אליפויות, המכבים מהכרך הגדול הסתפקו בארבע בלבד ונכון להיום, מאז קום המדינה ל"צהובים" 14 אליפויות ולחיפה עשר. המצב יכול היה להיות מלהיב יותר אלמלא אותה אליפות (02/03) שהחיפנים העניקו במתנה לאחותם הקטנה, בהפרש שערים. שלא לדבר על שער האליפות הגנובה של הפועל תל אביב (1986). עם 12 אליפויות מול 13 של תל אביב, המשחק ביום ראשון היה הרבה יותר היסטורי והיסטרי.
מכבי חיפה גם דוהרת לעבר נקודת ציון מכוננת בתולדות הכדורגל הישראלי. מאחר ומכבי תל אביב היא הקבוצה היחידה שמעולם לא נשרה לליגה השנייה (גם זאת, באדיבותה של מכבי חיפה בתחילת שנות השישים), יש לה יתרון משמעותי על שאר הקבוצות במספר הניצחונות, ההפסדים ותוצאות התיקו ופועל יוצא מכך שהתל אביביים נמצאים בפלוס מול כל אחת מהן. היחידה ש"מאיימת" על ההגמוניה הזאת היא מכבי חיפה. נכון לעכשיו שתי הקבוצות נפגשו 123 פעמים בליגת העל, 47 מהניצחונות שייכים לתל אביב, 39 לחיפה ועוד 37 משחקים הסתיימו ללא הכרעה. הסיפור הגדול הוא הפרש השערים. בזכות העשירייה, עוד כמה חמישיות מפוארות, רביעיות ושלישיות, ההפרש קטן למצב של 168:174 לזכות ת"א. האחרונים הם הקבוצה שכבשו את מספר השערים הגדול ביותר לרשת החיפנית ( במקום השני הפועל פתח תקווה עם 159 שערים) ואם חיפה רוצה להפוך ל"סדין ירוק" תרתי משמע, עוד כמה ניצחונות לא יזיקו כדי לחולל מהפך דרמטי בתולדות משחקי הליגה.
עם כל הכבוד למספרים ולהיסטוריה, מכבי חיפה זקוקה לנקודות בבלומפילד. ואין כאן עניין של יותר מהמארחת. כדאי לכולם להפנים: אין דבר כזה ששחקני מכבי תל אביב לא יתאמצו כי הם לא רוצים ששחקני הפועל תל אביב יזכו באליפות. מי לא רוצה ? השוער יאבריץ, הבלם טומאסיץ, ישראלביץ, יונתן אסוס, דולי ג'ונסון, יבוריאן, מאור בוזגלו ? מה הפועל תל אביב עשתה להם ? הם גדלו במחלקת הנוער של מכבי תל אביב שם מפמפמים (גם במכבי חיפה אותה תופעה) שמוכרחים לנצח את מכבי חיפה ובדרבי ? אלה מחשבות לגיטימיות של אוהדים, אלה בגיגים של מי שאמא שלו שלחה אותו למכולת לקנות קוטז' ובעודף קנה עט לכתוב פרשנות בגרוש, ככה אולי נראה פעם המזרח התיכון הישן. היום הכל שונה, כמו באנגליה.שחקנים חיים מפרמיות גבוהות וכלל לא חושבים בראש אחד עם האוהדים וה"פרשנים". מישהו מכיר שחקן שמוכן להפסיד 10,000 ש"ח בשעה וחצי ?
ברור שמכבי חיפה פייבוריטית, ברור ששחקניה נחושים יותר ויש להם להפסיד הרבה יותר. זה מה שקרה מול בני יהודה ה"תפוח הלוהט" של הליגה. כולם היו בטוחים שחיפה תיפול בבלומפילד אבל חניכיו של אלישע לוי ביטלו לחלוטין את ה"זהובים", גילו שליטה מוחלטת וחזרו צפונה עם שלוש הנקודות. ומה נגד אשדוד ? שבוע לפני כולם היו בטוחים שהתקפת המחץ של האשדודים תהתל בהגנה החיפנית- לא היתולים ולא פיתולים- 0:3 מוחץ. דווקא במשחק ביתי מול קבוצה שסיימה את העונה, מכבי פתח תקווה, חיפה התקשתה לתפקד, החטיאה וברחו לה שתי נקודות יקרות. בגללן ההפרש הצטמק וחיפה מחויבת לנצח בכל מחזור. על עובדה אחת אין עוררין, על מה שקרה בעבר בסיבוב השלישי. כאשר מכבי תל אביב נשארה במירוץ האליפות מול מכבי חיפה- ל"ירוקים" היו צרות וסיבוכים. בעונת 93/94 אחרי החמישייה הנפלאה בסיבוב השני, גרנט וחבורתו שבו לקריית אליעזר כעבור שבועיים, רומן פץ גמר את הקריירה והשתיים סיימו בתיקו 1:1. בעונת 02/03 חיפה הגיעה לבלומפילד כשהיא עייפה ותשושה ולפרוחננקובס וברונו הייס לא היה קשה להבקיע ולנצח 0:2 בדרך לאליפות האחרונה שלהם. שנה לאחר מכן (03/04) ניתנו לנציגות ישראל באופן חד פעמי, שני כרטיסים לגביע האלופות. חיפה הבטיחה לעצמה את האליפות מוקדם, מכבי תל אביב הגיעה לחיפה וניצחה 0:1 כדי לטעום מעט מליגת האלופות.
בשאר המקרים אחת לא "הפריעה" לרעותה. השיא כמובן בעונת ה"דאבל" (90/91). היום שחקני שתי הקבוצות שומרים על איפוק וכבוד הדדי, ולא מפחד אלא שהשחקנים היום מכבדים הרבה יותר את היריבות. מכבי תל אביב ארחה את חיפה ללא ראובן עטר, איתי מרדכי וליאור רוזנטל המוצהבים. ניר קלינגר, לשעבר קשר מכבי חיפה, לקח על עצמו את תפקיד המוטיבטור. כל השבוע תפס כותרות ובשורה התחתונה: " נילחם כדי שחיפה לא תהיה אלופה". במשחק עצמו ויקטור צ'אנוב עצר פנדל של איציק זוהר, טל בנין הבקיע צמד, משה אייזנברג הוסיף שער, ניר קלינגר החטיא אף הוא פנדל ושמואל טרגן השלים את הרביעייה לרשתו של שביט אלימלך שספג את ה"בומבה" מרגלי משומר בשבת האחרונה. כשמכבי תל אביב זכתה בתואר אחרי 13 שנים (91/92) הביסה במשחק רדיוס באשדוד את חיפה 1:5, בעונת 00/01 חיפה ניצחה 2:3 אבל הפסידה 2:0 בגלל הטרגדיה של אמיר רנד, כעבור שנה 0:0 בחיפה ובשתי האליפויות האחרונות, ניצחון חיפני 1:3 בחיפה ובחלוף שנה 1:1 בבלומפילד מול ה"גאלקטיקוס". סך כל משחקי הסיבוב השלישי בין השתיים מאז השיטה הזאת הוחלה על הליגה- 13 משחקים, 3 ניצחונות לחיפה, 6 לת"א (אחד טכני) וארבע תוצאות תיקו. מאזן שלא בדיוק מוכיח שתל אביב הולכת לוותר בקלות על הנקודות.
אלישע לוי ושחקניו דרוכים כקפיץ והם לא יתפתו להיכנס לאותה "מלכודת דבש" שמכינים להם מחוץ למגרש כאילו הניצחון מונח בכיסם והמשחק לפרוטוקול בלבד. הבחורים יילחמו כאריות וינסו לשוב עם ניצחון נוסף מבלומפילד (השנה לא הפסידו שם בארבעת משחקי הליגה) ובוודאי לא לקלקל לניר דוידוביץ את חגיגות ה- 300.
