בפעם האחרונה שמכבי חיפה נאלצה להתמודד על כתר האליפות עם יותר מקבוצה אחת, והכוונה למאבק עד סיום העונה זה קרה בעונת 1985/86. היו שם מלבד, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב. במחזור ה- 29 מכבי חיפה העיפה את מכבי תל אביב שגברה עליה בקריית אליעזר 1:3 וכעבור שבוע אותו "משחק עונה" ורק זה נחשב למשחק עונה ולא כפי שמשתמשים בו כיום, בזלזול מדי שבוע. נכון לעכשיו, ארבע הראשונות שוות ביכולתן, חיפה מקדימה אותן בארבע וחמש נקודות, מה שאומר שהיא "צריכה לשחק" לכאורה, רק תשעה משחקים לעומת היתר עם עשרה.
שחקני המוליכה חייבים- חייבים לשכוח ומהר את תפוקת משחקיהם בסיבוב השלישי והאחרון בחמש השנים הקודמות. קטסטרופליים בכל קנה מידה. בעונה שעברה (07/08) חיפה צברה רק 12 נקודות מתוך 33 וכבשה רק 11 שערים. לפני שנתיים התאמצה יותר וצברה בשליש האחרון 19 נקודות שלא שינו את מעמדה בשנתיים הללו- מקום חמישי. גם בעונת 2005/06 חיפה ליקטה 19 נקודות בשלה באחרון ואז היתה לה "סיבה טובה": בתום הסיבוב השני הוליכה בפער בן 16 נקודות מהפועל תל אביב וירידת המתח נראתה טבעית. יתרון השיא של חיפה, ושום קבוצה אחרת לא עשתה זאת לפניה וכנראה גם לא אחריה, כאשר בעונת 2004/05 סיימה את השליש השני בפער בן 18 נקודות ממכבי פתח תקווה (קולטים את העליונות האדירה ?) וגם 16 נקודות בשליש האחרון והלא קובע הספיקו לה. בעונת 2003/04, הראשונה מבין האליפויות הרצופות, חיפה צברה 22נקודות (66 אחוזי הצלחה).
השנה, הכל שונה. אין קבוצה מורמת מעל וגם הפער המצוין (איך אומר אלכס פרגוסון ממנצ'סטר ? הלוואי היו מבטיחים לי פער של ארבע נקודות בשלב כזה של העונה) מחייב את שחקניה של חיפה להשקיע הכל, מעל ומעבר, כמו בשלושת המשחקים. יש לה מספיק "שועלי קרבות" מעוטרים: ניר דוידוביץ, אלון חרזי, יניב קטן, גוסטבו בוקולי שיקרינו על הלא מנוסים וחסרי התארים ויחד עם הצעירים חסרי המנוח אפשר לבנות על התמודדות עד הסיום המוצלח. כדי שזה יקרה, ה"ירוקה" צריכה להשליך יהבה בראש וראשונה על שיפור אחוזי ההצלחה במשחקי הבית והחוץ. "מודל גרנט" הוא המחייב יותר. בשנתיים שאימן כאן ניהל קרבות צמודים עם הפועל תל אביב, והאחרונה שגזלה ממכבי חיפה אליפות בעונת 99/00 כשחיפה שיחקה אטרקטיבי בהרבה, מלבד תקופות הבאג שהיו לה, נכנעה לאחוזי הצבירה הגבוהים.
מה קרה בשליש האחרון כשאלי כהן אימן כאן ? לצד ניצחונות אסטרונומים על הפועל חיפה (0:4), מכבי נתניה (0:7) והפועל ירושלים (0:6) חיפה הפסידה שלוש פעמים וסיימה אחד בתיקו. מישהו מאמין שניתן לזכות באליפות עם 13 נקודות מתוך 24 בשליש האחרון? עקרונית, קיימת "חיה כזאת". ושוב, חזרה לשלוש האליפויות הרצופות וההתמקדות היא במשחקי החוץ. בעונת 03/04 חיפה צברה 9 מתוך 15 נקודות אפשריות, עונה לאחר מכן רק 3 נקודות ואף לא ניצחון אחד (שני הפסדים ושלוש תוצאות תיקו) ובאליפות האחרונה 6 נקודות עם ניצחון אחד בלבד לעומת הפסד ושלוש תוצאות תיקו.
אצל גרנט מאזן משחקי החוץ מרשים בהרבה. בשתי העונות שאימן כאן הקבוצה צברה 11 מ- 15 נקודות , מאזן נפלא. (לא כלולים בו משחקי הפליי-אוף בעונת 2001/02). ה"בעיה" נותרה במשחקי הבית וכאן כנראה נקודת המפתח לחידת הכתר. קבוצה שתנצח בכל ששת משחקי הבית שלה תתקרב לתואר בצעדים גדולים. ומה אם תנצח בכולם ותפסיד בכל משחקי החוץ? למכבי חיפה זה כבר לא יקרה השנה. יש לה ביד ניצחון חוץ יקר על בני יהודה. להפועל תל אביב, נתניה ובית"ר עדיין אין. כבר מהשבת הקרובה, קבוצתו של אלישע לוי חייבת להתחיל בצבירה הביתי. מכבי פתח תקווה קבוצה קשה לכל הדעות, קבוצה שמעולם לא שיחקה כדורגל מבריק אבל יעילות פה ושם גילתה. זהירות לא תזיק והעובדות מדברות בעד עצמן: בכל שליש אחרון בעונה בה מכבי חיפה זכתה באליפות, נרשם לחובתה הפסד ביתי אחד. נתרכז במילניום החדש.
ב- 2000/01 הפסד להפועל חיפה (3:1), כעבור שנה המפלה לקריית גת (4:0), באליפות הראשונה עם רוני לוי (מכבי תל אביב ניצחה כאן 0:1), באליפות השנייה (2:1 לבית"ר ירושלים) ובשלישית (0:1 להפועל תל אביב)- 72 אחוזי הצלחה בלבד שהספיקו אז בגלל הפער הגדול בשני הסיבובים הראשונים. בחמש האליפויות האחרונות חיפה צברה בקריית אליעזר ארבע פעמים 13 מתוך 18 נקודות אפשריות ופעם אחת 14 נקודות. ואת הנקודות איבדה מול "קטנות" כמו ראשון לציון, הפועל חיפה, מכבי פתח תקווה (פעמיים), אשדוד וכפר סבא. השיבוץ שחיפה תפגוש בשלושת המחזורים האחרונים את שלוש המועמדות האחרות (מי תישאר עד אז במירוץ ?) עלול ליצור אשלייה שבשבעת המחזורים הקרובים הכל "סגור, חתום ומובטח". לא דובים ולא יער. אשדוד בחוץ זה קל? סכנין בחוץ זה פיקניק ? בקופסא מחלקים מתנות ? ומכבי תל אביב לא תרצה להפריע לאחותה הגדולה ?
זה בחוץ. ובבית יילך קל מול קריית שמונה (1:1 בסיבוב הראשון)? או מול הפועל פתח תקווה ויריבתה העירונית, מכבי ? וגם הכח לא תגיע לטיול בכרמל, שלא לדבר על ה"אדומים" וה"צהובים". לא במקרה מכנים כל משחק כ"גמר גביע". השנה ישנה לקלישאה משמעות מרובעת, כמספר הקבוצות המועמדות.
