שתי קבוצות בלבד, מכבי חיפה ומכבי נתניה, הוליכו בעונת המשחקים הנוכחית את טבלת ליגת העל. מכבי נתניה (חמש פעמים) ומכבי חיפה בשאר, החל מהמחזור העשירי ברציפות וככה זה יישאר גם אחרי המשחק במוצאי יום שני. רק ההפרש בין המוליכה לסגניתה טרם ברור, שלוש או ארבע ואם שואלים את אלישע לוי, שבע הכי טוב, שבע "בום"... המשחק המרכזי ישבית לתשעים דקות את אוהדי הכדורגל של הקבוצות בצמרת, ולא צריך להיות נביא כדי להבין שחיפה תצטרך לסמוך אך ורק על עצמה. השאר יחזיקו אצבעות למארחים בתקווה שלא יתנו לחיפה לברוח לליגה.
נתניה, שבסיבוב הראשון הפתיעה ב"בליץ" בקריית אליעזר וכבר הוליכה 1:3 במחצית הראשונה, עדיין מלקקת שפמה בהנאה כשהיא נזכרת במקום הראשון בו החזיקה לפני שלושה חודשים. חיפה גזלה ממנה את הפסגה ושומרת עליה כאווזה על אפרוחיה. לנציגת עיר היהלומים (זה היה שמה הלא רשמי של נתניה בעבר) יש חשבון ארוך עם החיפנים. בעונת 82/83 היא העונה הראשונה בה העניקו שלוש נקודות לניצחון, היא לקחה את הליגה ב"פור" ענק, חסר תקדים- 14 נקודות מהסגנית שמשון תל אביב ז"ל. מאמן נתניה דאז, נשיא הכבוד שלה בהווה וגדול שחקני ישראל, מוטל'ה שפיגלר שחרר הצהרה שנחרתה כמו המנון: "נתניה ועוד 15". שלמה ארצי והקבוצה שרו נה-נה-נה נתניה ובחיפה אכלו את הלב כי מאזן האליפויות עמד על אפס.
שנה לאחר מכן חיפה זכתה באליפות ומאז הכל ידוע וברור. את ה"שיא המיתולוגי" של שפיגלר, שגם בית"ר ירושלים הצליחה לשבור (15 הפרש בעונת 97/98) נטלה מכבי חיפה בעונת 2005/06 כשסיימה את הליגה בפער 16 נקודות (!!) מהסגנית דאז והיום, הפועל תל אביב (75 נקודות מול 59). אלא שנוסטלגיה טובה להיסטוריה וכבר ביום שני היא תפנה מקומה למאבק על נקודות. בפרט כאשר בשתי העונות האחרונות, כמה מפתיע, נתניה הצליחה להקדים את ה"ירוקים"- תופעה שלא קרתה מאז עונת 1987/88 כשדורגה שנייה לעומת המקום התשיעי של חיפה עם דרור קשטן. מזל שהיה את ה- 0:10 המפורסם מול מכבי תל אביב, אחרת היינו מבקשים לשכוח את העונה ההיא.
רק פעם אחת בהיסטוריה נאבקו שתי הקבוצות על תואר האליפות זו מול זו. אמציה לבקוביץ אימן את חיפה, יהושע (שייע) פייגנבוים את נתניה ובסופו של מאבק, חיפה ניצחה ב"קופסא" 0:2 וסיימה את הסיפור. בשולי אותו משחק הכרעה, אנקדוטה השייכת לשוער חיפה ומאמן השוערים שלה בהווה, גיורא אנטמן. "רב בריח" החיפני שהצליח לשמור על שער נעול 1003 דקות ברציפות וספג בסך הכל 19 שערים לאורך כל העונה, הפך מטרה ללעג אצל פייגנבוים שפקד על שחקניו: "תבעטו מרחוק, אין להם שוער בשער". והוא לא התבדח... היום העניינים הרבה יותר רציניים וחלף דור הליצנות. חיפה, למרות חוסר הצלחה בשנים האחרונות במשחקים בנתניה, בעיקר בעידן רוני לוי, בוגר מכבי נתניה, אינה מתכוונת לוותר בקלות.
פער ארבע הנקודות מהפועל "מזליקו" תל אביב אינו מבטיח שקט לחיפה שמלבד הרצון לנצח, חייבת גם לשמור על המקום הראשון עד לסיום השליש השני. במצב הנוכחי חיפה תארח בקריית אליעזר את הפועל תל אביב, בית"ר ירושלים, בני יהודה, מכבי תל אביב, סכנין והכח, סיבה נוספת לרצות להצליח מול נתניה. מעניין להציץ בכל עונות האליפות של חיפה ולראות שבניגוד לדעתם של "פרשנים ומומחים", לא תמיד מי שדורג ראשון במחזור ה- 19 וכולם היו בטוחים בזכייתו, חצה את קו המטרה ראשון. לא צריך ללכת רחוק, אין טובה מה"כלה החיפנית" כדי להעיד: בעונת 83/84 בית"ר ירושלים הוליכה עם 37 נקודות לעומת 34 של חיפה- נגמר באליפות חיפנית בהפרש נקודה. בעונת 88/89 אחרי 19 מחזורים חיפה בכלל נמצאה במקום הרביעי בפיגור חמש נקודות מבית"ר, לא, לא ירושלים, תל אביב וסגרה את סיפור התואר השלישי עם יתרון שלוש נקודות על פני הפועל פתח תקווה.
ולעומת המהפכים של חיפה, בשתי האליפויות האחרונות שליטה חיפנית מוחלטת עם 17 הפרש (במחזור ה- 19!!) על אשדוד ו- 15 על הפועל תל אביב, במחזור דומה. היום בסך הכל ארבע הפרש ועל רקע הדרמה בגמר הכדורסל ש"זה לא נגמר עד שזה לא נגמר", שחקני חיפה יודעים מה מצפה להם במגרש שלא האיר להם פנים אשתקד, מלבד הניצחון האחרון (0:2) מצמד של פאנטיני. בניגוד לדעה הרווחת, חיפה אוהבת את ה"קופסא" ופעמיים אף הנחילה לבעלת הבית תבוסות קשות. ב- 1961 ניצחה שם 4:7 ומי שכח את ה- 2:6 הנפלא (2002) עם השלושער הראשון בליגה של יניב קטן. ברור שלא נשכחה גם התבוסה החיפנית 5:0 בעונת ה"דאבל" אבל בסך הכל נערכו משחקים שקולים שהניבו שערים רבים. 0:0? שלושה בלבד ב- 49 המפגשים בין השתיים (2003,1990,1970). עד היום שתי הקבוצות שיחקו ביניהן 104 משחקים, כולם בליגת העל, כשחיפה מנצחת ב- 46 מהם, מפסידה ב- 32 ומסיימת 26 בתיקו. הפרש השערים 136-167 לזכות חיפה מלמד על ממוצע של שלושה שערים למשחק. יהיה מעניין.
המוליכה מגיעה במצב אופטימלי למשחק. נטו השבוע ל"זלזל" בניצחון הגביע שלה ב"מכתש" מול רמת גן, אולי בגלל שהפסד היה מספק "דם" לחורשי רעתה. ניסו לתפוס טרמפ על ה"פרשה" עם בירם כיאל, אלא שאלישע לוי הוא בין המאמנים הבודדים שמבין ש"פצעונים" חובה לחסל ובמהירות לפני שהם הופכים למורסות מלאות מוגלה. עבר עידן המאמנים המשמשים גם גננות. במקצוענות אין זמן לשטויות. מזמנים לשימוע, מענישים אם צריך ויאללה. פעם כל אירוע קטן היה הופך לפסטיבל והנפגעת הייתה הקבוצה. לא עובד באירופה, גם לא במכבי חיפה. לא על שחקן כזה או אחר הקבוצה תיפול. הספסל ארוך כאורך הגלות, אלישע לוי יבחר את הכי טובים ובכושר הטוב ביותר וכל השאר באמת "שאר ירקות". בפרט כאשר נתניה זוממת להחזיר לליגה את הלחיים הורודות.
