על עומרי אפק, המגן/קשר/ חלוץ (לא למחוק כלום) אי אפשר לומר שהוא תגלית כי בגיל 30 ואחרי קריירה ארוכה ומוצלחת, הוא כבר מספיק משופשף, ולמרות הכל, שובו להרכב הפותח של מכבי חיפה אינו דבר של מה בכך. גם לו עצמו: " ההרגשה לחזור להרכב הפותח ולהיות על המגרש הינה מעבר למקצוע גם אהבה גדולה. נאבקתי זמן רב כדי להוכיח למאמן שמקומי על המגרש, וכעת איני יכול לנוח על זרי הדפנה אלא לגרום לכך שתהיה המשכיות ושאקבע את מקומי בהרכב".
אפק מסביר מדוע לקראת השליש האחרון של משחק התיקו בבלומפילד, מול מכבי תל אביב, אותת לאלישע לוי להחליפו: " לא שיחקתי זמן רב ובסביבות הדקה ה- 65 הרגשתי ששרירי התאומים נתפסים. המאמן החליט שאשאר במגרש ונשארתי כדי לתת את הכל. " זאת לא הייתה בעיה של חוסר חמצן במוח אלא קשור אך ורק לשרירי התאומים. לא ציפיתי שאוכל למשוך את כל המשחק אחרי שלא שיחקתי זמן רב אך ברגע שאלישע ביקש שאשאר, מילאתי את הבקשה. היה הרבה יותר משמח לו היינו יוצאים מהמשחק עם שלוש נקודות, לאור היכולת הטובה שלנו במחצית הראשונה אבל גם נקודה מסייעת לנו לשמור על הפער מהדולקות אחרינו".
אפק אינו מצטער שהחליט להתעקש ולהישאר במכבי חיפה (" יש לי חוזה לשלוש שנים ואני מקווה ולשחק כאן כמה שיותר") וסבור שטוב עשה כשהחליט מה שהחליט: " בתור אחד שמשחק כבר שנים רבות בארץ ובחו"ל, עברתי לא מעט עליות ומורדות. אני מכיר רק דרך אחת להוכיח למאמן שמקומי בהרכב וזה במגרש האימונים. " לכל אורך הדרך הלכתי בקו מסויים. לפעמים טועים ולפעמים, כמו במקרה הזה, מצליחים. השקעתי הכל, לא התייחסתי לרינונים מחוץ למועדון ולמען האמת, ברגע שנקראתי לעלות מול סכנין, הגעתי די מוכן. זה רק צעד ראשון אך יותר מהצלחתי, חשוב שהקבוצה תחזור לנצח כבר במשחק הקרוב".
בהתייחסו למשחק הגביע הצפוי בשבוע הבא ב"מכתש" בגבעתיים מול הפועל רמת גן, אפק בטוח שגם ללא הכישלון החיפני שם לפני שנתיים, כשהמארחים מהליגה הארצית הדהימו בניצחון 0:1, יש להתייחס לכל משחק גביע ברצינות : " מדובר בקבוצה ביתית מובהקת שעושה דרכה לליגת העל. לא צריכה להיות כאן בעיה פסיכולוגית או התרפקות שלילית על משחק עבר, חובה לבוא ולנצח". אפק דיבר גם על האפשרות שיוזמן לסגל נבחרת ישראל והוסיף: " תמיד ראיתי כבוד להופיע במדים הלאומיים. קודם עלי להיות בכושר משחק מלא במכבי חיפה ולהישאר בהרכב ואם יגיע זימון לנבחרת, אראה בכך כבוד גדול ומחוייבות".
